מגזין

הסנטר של העיר

גונן שטיינברג קרא את טורו של גיל חסון על הדיזנגוף סנטר ובמקום לענות בטוקבק כתב טור תגובה. הסנטר כקניון אינו עוד מרכז קפיטליסטי סטנדרטי. להלן הסיבות

מאת גונן שטיינברג. 03-11-2010

תגיות: תל אביב, דיזנגוף סנטר

חשבתי לכתוב טוקבק על דבריו של גיל חסון באשר לסנטר, אך היה לי יותר מדי מה לומר בשביל משבצת צרה בתחתית העמוד.

קשה היה לי לקרוא שורות כל כך ארוכות אשר מתארות באופן שנשמע כה מובן מאליו את הסנטר כ"עוד מרכז קפיטליסטי" כ"עוד קניון בנאלי" משום עצם העובדה שהסנטר הוא בדיוק ההפך. הסנטר הוא האנטיתזה של הקניון מכמה וכמה סיבות שאנסה לפרט בכמה שורות הבאות:

נתחיל עם התכלית, המטרה שאליה אנו יוצאים לקניון. היציאה לקניון כפי שידידי אדון חסון ידע להגיד באופן די נכון, הינה מאוד ממוקדת בתפיסתה. אני יוצא לקניות, אני יודע שאני רוצה לקנות משהו (לרוב משהו ספציפי), הקניון הוא זה שדואג שזיק המחשבה הופך להיות מסע. אך להבדיל ממסע במובנו ה"רומנטי", מסע הקניות אינו שביל אשר אתה טווה לעצמך ללכת בו כי אם שביל שכבר נטווה עבורך, בהיכל אשר כולא אותך בתוך החוויה הקפיטליסטית של הקנייה. זהו הקניון הסטנדרטי, שורות של חנויות אשר מוקמו באופן אסטרטגי בכדי ליצור את חווית הקנייה האולטימטיבית כך שתוכל בנוחות המקסימלית לגלוש מחנות אחת לשנייה ולפתוח את כיסך לכל שלט עם "2+1" עליו.

MauriceMaurice

כאן נשאלת השאלה, מהי התכלית של היציאה לסנטר? ובכן, ניתן כמובן לטעון כפי שאדון חסון טען כי מדובר בפחות או יותר “More of the same” הסנטר כעוד קניון אשר מממש את הלך הרוח הקפיטליסטי. אך אני אטען כי לא רק שהסנטר לא מממש אותו, הוא אף מערער אותו. היציאה לסנטר אינה יציאה אשר סובבת סביב חווית הקנייה, ההנאה מהסנטר לא נובעת מעצם הקנייה כי אם מההווייה של הסנטר כמקום שהוא מעבר לקניון, כמקום שניתן לצאת וסתם להסתובב בו, מקום שאתה יכול להיתקל בפרצופים שאינם חדורי מוטיבציה למצוא את המבצע הבא כי אם כאלו שבאמת מצליחים לתקשר עם סביבתם ולא דרך חווית הקנייה. אל מול ההומוגניות של האינטראקציות בקניון הסטנדרטי, הסנטר מעמיד מודל של אינטראקציות אנושיות שאינן דווקא צרכניות במהותן. ילד שמתלהב שהוא יודע לנגן את הפתיחה של “Sweet child of mine” בכלי זמר, שיח ארעי על דאבסטפ בדיסק סנטר, נערים משחקים "גו" בפינה נידחת, ישיבה סתמית על הספסל שמול קולנוע דיזינגוף, כל אלו הינן אינטראקציות נטולות מניע קפיליסטי. האנשים בסנטר אינם ארנקים מהלכים כי אם טיפוסים אנושיים לכל דבר אשר מתקשרים בינם לבין עצמם לא כצרכנים כי אם כבני אדם, בדיוק כפי שקורה ברחובות הסובבים את אותו סנטר. במובן מסויים הסנטר קולח באינטראקציות כפי שהעיר עצמה קולחת בהן, הסנטר הינו עיר בתוך עיר, תמצית מאוד מרוכזת ומאוד "מבוטנת" (מלשון בטון) של עיר.

הסנטר כעיר בא לידי ביטוי לא רק בתכלית ההימצאות בו כי אם גם בארגון המרחבי שלו. הסנטר ידוע לשמצה בסרבול המרחבי שלו, האופן שבו אתה אף פעם לא בטוח לחלוטין באיזה צד של רחוב דיזינגוף אתה נמצא, או באיזה קומה אתה בדיוק (2.5?). איך אפשר להעלות על הדעת השוואה בין מקום שכזה לבין הקניון הסטנדרטי: מקום פתוח, שקוף, מקום שבו אתה מודע תמיד היכן אתה נמצא, שאתה מובל כשה תמים לאורך שדרות רחבות הנתונות למבט מכל מקום, שדרות אשר אינן משאירות מרווח אחד ללא מותג צרכני כזה או אחר. באיזה קניון סטנדרטי ניתן להיאבד כפי שרבים נאבדים בסנטר, באיזה קניון ניתן למצוא פינות נידחות שאינן מנוצלות לאף דבר כפי שניתן למצוא בסנטר, באיזה קניון ניתן לשוטט ללא כיוון כפי שניתן בסנטר, באיזה קניון לעזאזל אפשר למצוא מדרגות שהן לא נעות?

הנקודה האחרונה שבה הסנטר משמש כאנטיתזה לקניון היא בטקסטורה שלו. טקסטורה של "לכלוך" אל מול טקסטורה של טוהר. הסנטר רצוף בטלאים על גבי טלאים של צבעי קיר, רצפות, מעקות, כל אזור והעיצוב שלו. לפעמים רצפת פרקט, לפעמים רצפה בצבע אדום תעשייתי, לפעמים רצפת בטון, תקרה נמוכה, תקרה גבוהה. הסנטר מציע מה שהקניון הסטנדרטי אף פעם לא יציע - הטרוגניות טקסטוריאלית. הרי הקניון ידוע ברצפות החיוורות שלו אשר מחזירות את האור הלבן הבוהק והמלאכותי אשר בליווי אסתטיקת הבנייה הכנסייתית משווה לקניון את אותו זוהר אלוהי. הכל נקי, הומוגני, חלק, טהור ואילו הסנטר הוא מחוספס, מלוכלך, הרבה יותר דומה לרחוב העירוני מאשר לשדרה הקניונית.

יש אלו אשר אינם מבינים מה קשורה "מפלצת הבטון" הזו ששמה דיזינגוף סנטר למרכז העיר תל אביב. ישנם כמוני אשר רואים באותה מפלצת כהמשך ישיר של אותה עיר פועמת, מרחב סגור הטומן בחובו את האפשרויות הטמונות ברחוב העירוני הפתוח. אינטראקציה אנושית, מקום לשוטט ולהיאבד, אסתטיקה מחוספסת, כל אלו הופכים את הסנטר לאנטי קניון המושלם. על כן עלי להסתייג מתחושת הרחמים העצמיים המלווה את אדון חסון ולהתגאות בתל אביב שהיא מחזיקה בתחומיה כזה מוסד, שאמנם נדמה על פני השטח כעוד קניון אך בכניסה לעומקו של הבניין טמונים בו עקרונות אנטי קפיטליסטיים במהותם.

למאמרו של גיל חסון

 

תגובות

  • אחלה תגובה

    ובכן, האמת שחיכיתי בחיבוק ידיים לאיזה טוקבק. הרי הסנטר הוא מקום מפגשם של רבים מהקוראים שלנו פה בקול הקמפוס ונפלאתי שאין קול ואין עונה. הסנטר כמקום של רחמים עצמיים הוא בגדר פארודיה, לא יותר. לא צריך לקחת את דבריי ברצינות תהומית- הרחמים העצמיים מקבלים בו ביטוי, לא נגרמים מהשהייה בו. אני בהחלט מסכים עם רוב דבריך בנוגע לסנטר כאנטיתזה לקניון, אבל בנאדם...ביום שישי המקום הזה מסריח- מאוכל, מאדם, מבהמות משא ומישראליות טיפוסית שמנוגדת בשאר הימים לאופיו, הייחודי יש לומר, של הסנטר. בקיצור- קקה של יום שישי בצהריים, בסנטר ומחוצה לו.

    מר חסון, 03-11-2010 19:34

  • להיכנס "מהחור" ולצאת מבלי להוציא שקל! חזק ואמץ

    ולכן,,, תוחזר 'כניסת' החירום מכיוון אולפני גג האגדיים מבוגרשוב לקומה 1.5 בואך עמדת השירות של אורנג'!!!!! ( היום אפשר רק לצאת בחירום........ מה זה ???) האם המפגעים שמחפשים לפגוע בנו גם מחפשים חניה מאחורי הסנטר ועושים את כל הסיבוב רק כדי להיכנס??... הם הלו באים באוטובוס!!! להם נשאיר את הבדיקה הכל כך ביטחונית הזו שעוצרת אותנו בדרך לנחלה (ולא של בינימין)

    עוד "לקוח" מרוצה, 04-11-2010 12:53

  • לא להאמין שאתה ואני למדנו באותה כיתה

    מדהים. מביא זווית מחשבה מקורית לגמרי ומוסבר בצורה מעניינת. לפתע אני שונאת את המקום הזה פחות (לפחות עד הפעם הבאה שאני לא אצליח לצאת לרחוב שתכננתי)

    עדיחאתול, 04-11-2010 18:43

  • תודה

    אחרי שקראתי את המאמר של מר חסון בהחלט נתקפתי קצת סלידה מנקודת המבט שלו על הקניון שלעולם לא יהיה קניון, ולא ידעתי איך להגיב. תודה שבגבת גם בשבילי. ולמר חסון אשמח לומר שביום שישי בצהריים כל תל אביב מאבדת את הקסם שלה ודווקא בסנטר עוד הצלחתי למצוא כמה מקומות נטולי עדר וקפיטליזם טהור, לפני שהחלטתי להסתגר בביתי בשעות נוראיות אלו. בסנטר יש קסם שלא יהיה בשום קניון אחר והוא לא קשור לקפיטליזם ורחמים עצמיים, דווקא יותר ללכת לאיבוד תוך פגישה עם תמצית העיר המשוגעת הזו.

    ואל, 06-11-2010 15:34