מגזין

ל.ס.ד האקסלי

"אי" הוא הספר שבו נסוג אלדוס האקסלי מהחזון הדיס-אוטופי ששרטט ב"עולם חדש מופלא". בזמן שחלף בין הספרים הבין האקסלי, גם בעזרת סמי הזיה, כי האנושות תעדיף מחנות ריכוז מרצון ותשעבד עצמה באמצעות עונג

מאת גיל מטוס. 17-09-2010

תגיות: אלדוס האקסלי, עולם חדש מופלא

ל.ס.ד האקסליצילום: לורה האקסלי

כשמספרים על אלדוס האקסלי, מתחילים בדרך כלל מהסוף; מהאירוניה של הזיכרון הקולקטיבי לפיה צריך לתכנן את המוות בהתאם לחדשות היום. האקסלי החזיר את נשמתו לבוראו לאחר מאבק ממושך בסרטן הגרון ב-22 בנובמבר, 1963, בגיל 69, שעות ספורות לאחר ההתנקשות בנשיא קנדי בדאלאס. זאת הסיבה שמותו של אחד ממתקני העולם ואנשי הרוח החשובים והפורים ביותר במאה ה-20, כמעט ולא זכה להתייחסות תקשורתית.

 

* * *

 

אלדוס לאונרד האקסלי, סופר, הוגה דעות ואוטופיסט, נולד באנגליה ב-1894 למשפחת אינטלקטואלים מיוחסת. סבו, תומס הנרי האקסלי, היה ביולוג מפורסם שתרם רבות להפצתה ולעיצובה של תורת האבולוציה של צ'רלס דרווין וזכה לכינוי "הבולדוג של דרווין". אביו, לאונרד האקסלי, היה סופר וחוקר ספרות. ואחיו הגדול ג'וליאן, היה ביולוג גם הוא. האקסלי פרסם למעלה מחמישים ספרים: רומנים, שירים, מסות וסיפורים קצרים.

ספרו המפורסם "עולם חדש מופלא", שראה אור ב-1932, הוא רומן דיסאוטופי סאטירי, המציג חברה עתידנית מדוכאת שאנושיותה נשללת ממנה ללא כפייה. בשונה מהחזון שהציג ג'ורג' אורוול ב-"1984", הציג האקסלי תמונת עולם קודרת יותר אף יותר. דבר של לא מה בכך. הוא לא כתב על "אח גדול" ששולט בהמונים וגוזל מהם את החירות, אלא על מצב שבו הסחת הדעת של ההמון, תביא אותו למצב פסיבי ואנוכי שיאפשר לכונן דיקטטורה ללא מאבק ושעבוד באמצעות עונג.

בסוף-דבר שכתב ב- 1946, מציין האקסלי שאם היה כותב את "עולם חדש מופלא" עכשיו, היה מציע אפשרות שלישית: "בין שני קצות הדילמה, בין הפרימיטיבי לאוטופי, הייתי קובע אפשרות של שיפיון [...] בקהילה זו הייתי משליט כלכלת ביזור נוסח הנרי ג'ורג' ומשטר קרופוטקיני ושיתופי. המדע והטכנולוגיה ישמשו בדומה לשבת, כאילו נבראו למען האדם, ולא כאילו על האדם להסתגל ולהשתעבד להם".

ב"אי", הרומן האחרון שכתב ב-1962, שנה לפני מותו, הוא בוחן את האפשרות השלישית שהציע, חברה אוטופית- אידיאלית השונה בתכלית מזו שצייר ב"עולם חדש מופלא". בהפרש של 30 שנה, "אי" הוא מעין התכתבות אחרונה עם "עולם חדש מופלא", שבה פורש האקסלי את משנתו הפילוסופית בנושאי תרבות, דת, חינוך, פסיכולוגיה, כלכלה, טכנולוגיה ושימוש בסמים. הוא מציג תקווה ואופטימיות בנושא חירותו של האדם והיכולת לבנות חברה אידיאלית בה יחיו אנשים חופשים ומאושרים.

 

* * *

 

עטיפת הספרעטיפת הספר
 

 

באי פאלה, עפות ציפורים שחוזרות על המנטרות "תשומת לב" ו"כאן ועכשיו". הן מזכירות לתושבים את המובן מאליו שלרוב נוטים לשכוח; להיות כאן ועכשיו בתוך ההווה ולהקדיש את מלוא תשומת לב למצב. לקולות הציפורים הללו מתעורר ויל פרנאבי, עיתונאי, שספינתו נטרפה על החוף. פרנאבי הוא סוכן הקושרים שמנסים להשתלט על האי ולהחדיר אליו את כל הרעות החולות של העולם המודרני: תיעוש, נפט וצבא, אולם בזמן שהותו שם, הוא נקשר אל התושבים ותפישת עולמו משתנה בהדרגה.

תושבי המקום חיים על פי מסורות של תורות ממזרח אסיה שעוסקות בקיום ועשייה טובים ומודעות גבוהה ביחס לכלל ההתנסויות. הם מתנגדים לקומוניזם ולקפיטליזם. משלבים בין מזרח למערב. ודוגלים בשותפות פרימיטיבית-מודרנית. הרוע והסבל האנושי, כך הם מאמינים, אינם בחירה של אלוהים ואינם מוכרחים לקרות: "הם קורים רק אם אנשים טיפשים מספיק להרשות שייקרו". האקסלי, שחבר לבודהיזם והינדואיזם, יצא נגד תרבות המערב שהעלתה על הנס את החשיבה הרציונלית. הוא האמין שהדרך לתיקון ולשחרור מצויה בחוויה המיסטית ובתחיית הרגש הדתי.

האקסלי מותח ביקורת על הפסיכולוגיה הפרוידיאנית שוב ושוב. תושבי האי מאמינים בטיפול תודעתי שאינו מפריד בין גוף לנפש. כזה שמביא בחשבון את האנטומיה, הפיזיולוגיה והביוכימיה של האדם. הם בזים לפסיכולוגיה המודרנית שתוקפת בחזית אחת, מתעלמת מהחיובי ונוברת בתת-מודע השלילי כדי להשאיר את הנוירוטי בהווה. לאדיפוס, כפי שמוצג בפאלה, יש סוף אחר. אדיפוס רק אומר שינקר את עיניו ואמו רק מנסה לתלות את עצמה, אך הילד והילדה שנוספו למחזה, משכנעים אותם לא לעשות זאת בהיגיון פשוט ותמים. את תסביך אדיפוס הם כלל אינם מבינים, כיוון שלמשפחות שלהם יש מבנה שונה.

ב"עולם חדש ומופלא", מופרים תינוקות ומגודלים באופן מלאכותי בחוות גידול. המילים אמא, אבא והורים, הם מושגים מדעיים היסטוריים, שגורמים למבוכה. ב"אי" השאיר האקסלי את המשפחה, אך שינה את המבנה שלה והחליש את כוחה כמנגנון דטרמיניסטי. התושבים שייכים למועדוני אימוץ הדדי, שכל אחד מהם מכיל בין חמישה- עשר לעשרים וחמישה זוגות הורים. מלבד קשרי הדם, במועדון כולם מאמצים את כולם. כך נוצרת משפחה שאינה בלעדית. משפחה התנדבותית שבה לומדים הילדים מכולם ורשאים לעבור לבתים אחרים כל אימת שההורות בבית אחד הופכת לבלתי נסבלת.

החינוך באי האוטופי של האקסלי, מצליח לגשר בין תחומים רחוקים זה מזה ונע בין מדע למיסטיקה כשהוא מציע חינוך למחשבה ביקורתית כלפי החשיבה המדעית. הילדים לומדים לדמיין באמצעות חשיבה מודרכת ולראות אל מעבר לסמלים של השפה.

גם כאן מתכתב הספר עם הביוגרפיה של האקסלי. כשהיה האקסלי בן שבע-עשרה, הוא התעוור בעין אחת, מצב שהחמיר במרוצת השנים עד כדי עיוורון כמעט מוחלט, לקראת מותו. הוא למד לקרוא כתב ברייל ופיתח את הדמיון שלו ואת יכולת ההתבוננות הפנימית. מאוחר יותר אמר: "אתם רואים הרבה יותר ממני, אך אני רואה הרבה יותר טוב". הוא תבע מכולם לראות טוב יותר, מעבר לסמלים, ולנסות לתפוש את התמונה השלמה של המציאות, למרות חוסר היכולת בדבר שבא לידי ביטוי באחד המשפטים היפים בספר: "מאומה פחות מן הכל לא באמת יספיק".

הטכנולוגיה והכלכלה באי מותאמות לבני האדם ולא להיפך. מייבאים רק את מה שאין יכולת לייצר, ומייצרים ומייבאים רק את מה שהתושבים יכולים להרשות לעצמם. לא רק מבחינה כספית, אלא בעיקר אם הוא מגשים את שאיפתם להיות מאושרים. ב"עולם חדש מופלא", השימוש בהפריה מלאכותית נועד כדי לשמור על הסדר החברתי והיציבות. ההפריות המלאכותיות מבטיחות שכל אדם ימלא את התפקיד שלשמו נברא, ללא יכולת או רצון לנוע בין מעמדות. ב"אי" ישנו פיקוח מאלתוסיאני על הילודה, והפריות מלאכותיות נעשות כדי לאפשר ללדת ילדים באיכות גבוהה יותר ולאפשר לכולם לקבל סיכוי הוגן להתפתח.

 

* * *

 

יחסו של האקסלי לסמים בא לידי ביטוי בשני הספרים. כאשר כתב את "עולם חדש מופלא", טרם התנסה בסמי הזיה, וכך צייר חברה שנוטלת את ה"סומא", סם עונג שמאפשר לאנשים לצאת לחופשה מן המציאות ללא תופעות לוואי. הסומא היא כלי של האליטה לשמר את המצב הקיים, ולשעבד את ההמון הפסיבי. ב"אי", יש לסם יש תפקיד משחרר, כתוצאה מהתנסויותיו הרבות של האקסלי מתחילת שנות ה-50' בסמים פסיכואקטיבים כמו ל.ס.ד ומסקלין.

ב"אי", נקראים הסמים מוקשה, שמשמעם בסנסקריט שחרור מתוך מודעות לכוחה של השפה ולהקשרים השליליים הבלתי נמנעים שיש למילה סם. המוקשה היא כמו מדיטציה, תרופה לשיכוך המציאות וגילוי האמת והיופי, והיא נלקחת בצורה מבוקרת בטקס חניכה מילדות לבגרות.

תיאור זה תואם את תפישותיו של האקסלי לגבי שימוש בסמים כמשחררי תודעה, והיכולת להתנסות בהוויה בצורה ישירה ובלתי מתווכת, כפי שכתב בחיבורו המפורסם "דלתות התודעה", המתאר את התנסויותיו וחוויותיו הפסיכדליות. יחד עם זאת, לא האמין האקסלי בפופולריזציה של סמים, וטען שיש לצרוך אותם בצורה מבוקרת ושהם נועדו ליחידי סגולה. הוא המליץ לספק ל.ס.ד למאה אנשי תרבות נבחרים, כדי שיוכלו להתחיל את המהפכה התודעתית.

האקסלי האמין שהדרך האידיאלית לשחרור, היא שימוש בחומרים פסיכואקטיביים. כאשר נשאל מדוע הוא מרבה להשתמש בסמים, השיב: "כדי להגיע אל אחד החופים שאין לגלותם על ידי האמצעים הוולגריים המקובלים". שעות אחדות לפני מותו, כשכבר לא יכול היה לדבר, הוא כתב לאשתו לורה פתק ובו ביקש שתזריק לו 25 מ"ג ל.ס.ד. (שהיה חוקי באותה תקופה). כך הוא סיים את חייו. במסע אחרון של הזיות.

"אי" הוא צוואתו של האקסלי. אתר ההתרחשות של החברה האידיאלית שהגה בראשו. למרות הרצון החופשי, קיים מימד דטרמיניסטי של צער הטבוע במצב האנושי, והוא תוצר של המודעות. לפי תושבי האי, שליש מהצער הוא בלתי נמנע, אך שני השלישים הנותרים הם תוצר אנושי ואינם נחוצים.

השליש המובנה הזה, הוא עקב אכילס של הסיפור. האקסלי מודע לכך. הוא חכם מכדי לאפשר לאי האוטופי שלו לשגשג בשלווה, והריאליזם בלתי נמנע. הוא מציע רעיונות יפים ופתרונות אפשריים למצב האנושי, אך הסוף, כמו המוות, ידוע מראש. האקסלי צועד צעד אחד קדימה מעבר ל"עולם חדש מופלא", ובאמצעות תמונת עולם אופטימית, מצליח להעצים את הביקורת החברתית ולהטיל ספק ביכולת להיחלץ מהמצב.

בהרצאה שנתן בבית ספר לרפואה בקליפורניה שנתיים לפני מותו, העלה האקסלי את אחד מרעיונותיו הנבואיים הרלוונטי ביותר לימינו אנו: "בדור הבא תהיה שיטה תרופתית לגרום לאנשים לאהוב את השעבוד שלהם וליצור דיקטטורה ללא דמעות, כלומר, מעין מחנה ריכוז ללא כאבים לחברות שלמות, כך שחירותם של אנשים למעשה תילקח מהם בעוד הם די ייהנו מכך".

 

 

"אי" (Island). מאת אלדוס האקסלי. הוצאת זמורה ביתן. מאנגלית: דורי אדליסט. אחרית דבר: ערן סבג.


טור זה פורסם לראשונה במגזין "אחר".


תגובות

  • מטוס היקר

    מאכזב אותי לדעת, שכל מה שאתה עושה עם עצמך כל היום זה רק לדחוף למוח שלך טונות של חומרים פסיכדליים...ולא לקרוא לי! אז מה, יש איזה משהו..?? אני לא מפלה, הכל הולך- פטריות, קקטוסים..אפילו איצטרובלים אני מוכן לטעום. אחלה כתבה :)

    חסון, 19-09-2010 18:23

  • יופי של ביקורת

    אחלה ביקורת. גרמה לי להתעניין לרצות לקרוא. תודה!

    זהר, 22-09-2010 12:09