מגזין

אלבומים שנשכחו - טור אורח

אלבום לייב נדיר של אריק איינשטיין, תקליט הבכורה של גידי גוב ואלבום אבוד של דורי בן זאב - האלבומים העבריים הנשכחים של ערן דינר מהבלוג "זה מסתובב"

מאת קול הקמפוס. 15-09-2010

תגיות: אלבומים, פרויקט מיוחד, ישראלי, אריק אינשטיין, דורי בן זאב, דני מסנג, זה מסתובב, ערן דינר, אלבומים שנשכחו

       

תעשיית המוזיקה הישראלית יכולה להיות מקום אכזרי לפעמים. כל כך הרבה אלבומים יוצאים כל שנה ואפילו לא הופכים לאייקון שוליים, אפילו לא הופכים לשם אינדי שמגניב להזכיר. לרגל ראש השנה, כותבי קול הקמפוס ו-nana10 מביאים לכם את האלבומים הכי טובים שהם מכירים - שלא זכו להכרה המגיעה להם. 

 מאת: ערן דינר 

אריק איינשטיין - "ישן וגם חדש"

אריק אינשטיין - "ישן וגם חדש"  

האלבום של החלונות הגבוהים יצא בהד ארצי, אבל איינשטיין מעולם לא הקליט בלייבל אלבום שלם כסולן (חוץ מ"שתי גיטרות בס תופים", ב-2004, אבל לא על זה באנו לדבר), אלא רק תקליטונים. ב-1968 חתך מהד ארצי לסי.בי.אס כדי להקליט שם את "מזל גדי" המפואר עם אלכס וייס. הד ארצי מצידה קיבצה 12 מההקלטות שעשה עבורה וניפקה את האוסף הזה. היום זאת תזכורת מרתקת לדרך שאריק עשה בשנות ה-60, החל בלהקת הנח"ל, דרך "אריק והאיינשטיינים" הג'אזי וכלה בכל ארבעת שירי האי.פי "הגר" - ראשית שיתוף הפעולה איינשטיין-חנוך והנקודה שממנה יצמח האריק שאתם מכירים מ"שבלול".

גידי גוב - "תקליט ראשון"

 

לפני הטלוויזיה, לפני לואי להב, קצת אחרי כוורת ובערך במקביל ל"גזוז", יצרו גידי גוב ויוני רכטר אלבום משותף ראשון. השתתפו בו בין השאר חברים נוספים מכוורת - מאיר פניגשטיין, אלון אולארצ'יק, יצחק קלפטר - וגם שמות גדולים שהיו אז בתחילת הדרך: יהודית רביץ, יעקב גלעד, שלמה יידוב. התוצאה רחוקה מאוד מפוגי וזה ניכר כבר בכותרת: לא טייטל מפוצץ, לא התחכמות, אפילו לא "אלבום". סתם, תקליט ראשון. למה לעשות עניין.

אמנים שונים - "שירים בצבעים טבעיים"

"שירים בצבעים טבעיים"

 

בחנויות ויניל יד שנייה אפשר למצוא המון אלבומי אוסף עבריים ישנים. האלבום הזה נוטה יותר לכיוון הלהיטים. בשעתו הוא ניתן כשי בחנויות צילום ללקוחות שרכשו סרטים של אגפא, והוא מכיל את הקרים-אוף-דה-קרופ בפופ של התקופה: "מתוק מתוק" של יגאל בשן ולהקת פיקוד צפון, "לילי שלי" של השלושרים, יורם ארבל עם "אני אצבע את השלכת בירוק" והפייבוריט האישי שלי: "איזה בוקר של זהב" של עפרה פוקס. זה אחד המשובחים באוספים האלה, והקטע הכי יפה הוא שאין לכם שום בעיה להתארגן עליו במחיר של מנה סביח, פלוס מינוס.

ג'קי אלקיים - "ג'קי אלקיים"

 

אם לא מזכירים אותו היום כחלוץ מוזיקה מזרחית, לצד השילוש תבורי-גדסי-סרוסי, זה משתי סיבות: אחת היא שג'קי אלקיים שר בעיקר באנגלית, והשנייה שהוא חזר בתשובה בסוף הסבנטיז ודי נעלם מהרדאר. כמו שלושת חבריו לדור המייסדים אלקיים הוא ווקאליסט ענק, והאימג' שלו על העטיפה ללא תחרות, אבל זה לא מה שהופך את אלבום הבכורה שלו למיוחד. את זה עושה השת"פ הלא לגמרי טריוויאלי עם שלמה גרוניך, שהפיק מוזיקלית ונתן לאלבום תחכום שלא היה ל"אשליות" של נסים סרוסי, למשל. ואני מת על "אשליות".

דני מסנג - אלבום ראשון

  דני מסנג  

דני מסנג חבר במועדון מכובד של סולנים שהקליטו חומר משובח אבל מועט בתחילת שנות ה-70 ונעלמו מהעין (כמו דני בן ישראל ומוטי פליישר), או הפסיקו לשיר (כמו אלי מגן). החצי השני של אלבום הבכורה שלו מוקדש לגירסאות בעברית לשירי בוב דילן. כבר מעניין. החצי הראשון שלו כולל מקבץ של שירים שהקליט בחצי הראשון של שנות ה-70. מהם מעניינים במיוחד השירים שהפיק מוזיקלית שלמה גרוניך: חידוש ל"דווידוביץ'", שיר ותיק שמסנג הקליט במקור כחלק משלישיית "הצירוף המקרי" (שתי הצלעות האחרות שלה היו צילה דגן ויאיר קלינגר), "אנו ניפגש" ובעיקר "אנחנו": השיר שמוציא לקיטש שם טוב.

דני סנדרסון - "גודל טבעי"

 

את "גלשן", "פיקששתי" ו"סיבה לחיות" לא צריך להציג; את "יורם צוקרמן: וידוי" צריך גם צריך, ואפילו מומלץ. כרגיל אצל סנדרסון לא חסרים קוריוזים, ויש שאריות מכוורת, אבל הכל חינני ועשוי כהלכה - ואיכשהו מתחבר טוב יותר מהאלבומים הבאים של סנדרסון, אף שההרכב של כולם בסך הכל די דומה. זה אלבום הסולו הראשון של סנדרסון, והטוב ביותר שלו.

דורי בן זאב - "לימונדה"

דורי בן זאב - לימונדה  

תמיד יראו בו יותר איש רדיו מזמר, אבל האלבומים של דורי, בעיקר מהתקופה הזאת, הם חגיגה. כספי תורם להיט גדול ("ואתם רוקדים") חנוך עשה רגאיי ב"למונטרי" אבל עוקף את כולם בסיבוב "20 ריחות לאורך השדרה", שיר שדורי כתב על הכביש שמוביל לקיבוץ משמרות, הדביק לו את החליל של שם טוב לוי, והפך אותו לאפוס פאנקי מלבב ולשיר הכי טוב של דורי שהכי מעט אנשים מכירים.

שלמה ארצי - "פתאום אחר ימים רבים"

 

שנים התבייש שלמה ארצי בתוצרת שלו מתחילת שנות ה-70, ולא בצדק. כן, היו לו כמה יציאות משונות שעדיף לשכוח, אבל ביניהם היו מספיק שירים נהדרים וגם כמה אלבומים שמחזיקים לגמרי סבבה לכל אורכם גם היום. זה אחד הטובים שבהם כי זה הרגע שבו ארצי התחיל להתפזר לכל מיני כיוונים: מצד אחד ניסיונות רציניים, אמיצים יחסית למה שהייתם מצפים מזמר של מצעדי פזמונים, להתמודד עם חומר קצת יותר מורכב ("דרך שתי נקודות" למילים של יהודה עמיחי), מצד שני פופ שטותי כמו "ממלינדה".

מיקי גבריאלוב - "אגדת גבריאלוב"

 את האמת יש לומר: גדול ומשפיע ככל שיהיה, מיקי גבריאלוב אף פעם לא הוציא אלבום סולו חזק בזכות עצמו. כאן, בסולו הראשון שלו, הוא הגיע הכי קרוב, עם רוקנרול רצחני ברצועה הפותחת ("מקום אחר"), ושתי בלדות נפלאות: "פוליה" המוכר מאוד (למילים של דוד בן גוריון, לא פחות!), ו"בואי אלי" הנשכח לגמרי. 

 

אריק איינשטיין - "אנשים אוהבים לשיר"

אריק אינשטיין - "אנשים אוהבים לשיר"

כולם רוצים שאריק יחזור להופיע ואני אומר, הניחו לאיש ולתה שלו. מה שאנחנו באמת צריכים זה הקלטות של הופעות שלו מפעם. כמה מגניב יהיה לשמוע, נניח, הקלטה של אריק עם הצ'רצ'ילים? או במופע החצי-חצי שלו עם "אחרית הימים"? ממש מגניב. אני יודע. אבל לכו תדעו אם הקלטות כאלה בכלל קיימות. מה שיש זה שני אלבומי לייב: "אריק ושלום בהופעה חיה", והאלבום הזה, שנמשך רק קצת יותר מחצי שעה, בהשוואה לשעה פלוס של המופע עם שלום, אבל עדיף עליו מכל בחינה.

טור זה פורסם בנענע10

כל הכתבות בפרוייקט - כאן

לבלוג של ערן דינר - זה מסתובב

תגובות

  • מה עם דני בן ישראל באמת?

    שמעתי פעם קטע מ-ג-נ-י-ב שלו ברדיו, משהו פסיכדלי ברמות.מה הסיפור שלו?

    נירית, 15-09-2010 21:07

  • ובכלל -יוזמה מבורכת

    נירית, 15-09-2010 21:07