מגזין

כשערסים בוכים

לרגל יום השנה למותו של טופאק שאקור ובזמן שהמגזין מתמלא בהמלצות על אלבומים ישראלים שנשכחו, נתי חסיד נזכר בעוד אלבום שנשכח שנעשה על ידי חבורת גנגסטרים מיוסרים

מאת נתי חסיד. 13-09-2010

תגיות: אלבומים, נתי חסיד, היפ הופ, טופאק

 

REDRUM (AYS) :תמונהREDRUM (AYS) :תמונה

 

כשגיליתי שקול הקמפוס מפרסמים המלצות על אלבומים נשכחים וכשנזכרתי שב-13 לחודש ימלאו 14 שנים ליום מותו של טופאק שאקור - מיד ידעתי על איזה אלבום אכתוב (ולא, לא איכפת לי שהם ביקשו אלבומים ישראליים). בכל חנות מוזיקה שפסעתי לתוכה ברחבי הארץ ,תמיד ישנו אלבום אחד של טופאק שלא נמצא יחד עם אחיו תחת שמו של הראפר המיוסר, פשוט כי שמו לא רשום על עטיפת האלבום (וכי המוכרים תמיד יהיו בקיאים יותר באיזה אלבום של נירוונה עדיף לך לקנות) .

אי שם ב-1993, קצת לאחר שאלבומו השני הגיע למעמד פלטינה, היו לטופאק לא מעט בעיות בחייו האישיים על הראש ובראשן העמדה לדין בטענה שאנס בחורה שהכיר במסיבה. בתור אדם שתמיד האמין והטיף שברגעים הקשים החברים האמיתיים מתגלים - הוא פנה לחבריו לעזרה והקים את Thug Life - הרכב הכולל ארבעה ראפרים נוספים ועוד שני חברים חיצוניים, אחד מהם היה ראפר עולה מברוקלין בשם הנוטוריוס ב.י.ג. הם הקליטו אלבום והגישו אותו לחברת התקליטים "אינטרסקופ", האחרונים טענו שהוא היה "קשה" מדי, מדובר בתקופה שבה הגאנגסטא-ראפ נחשב היה לאויב הציבור מס' 1 בארה"ב. אז פאק והחבר'ה חזרו לאולפן והקליטו את "Thug Life vol. 1".  הפעם נוטוריוס לא היה בפנים מכיוון שהיה מחויב לחברת התקליטים של פאף דאדי "Bad Boy".

למרות הכותרת הערסית-משהו, ל- Thug Life היה מסר קצת יותר עמוק מלאלבום הגאנגסטא-ראפ הממוצע. בראש ובראשונה, משמעות הכותרת הייתה ראשי תיבות למשפט "The Hate You Give Little Infants F*cks Everybody"'. תכל'ס, צודקים. לפאק, שמעולם לא הסתיר את הדאגה שלו לקהילה השחורה בארה"ב הייתה תוכנית לאחד את כל הצעירים השחורים בארה"ב תחת הקוד הזה ובעיקר להרחיק אותם מהכנופיות שלא הפסיקו לערום עוד ועוד גופות.

הטקסטים כאן באים מכאב ברובם, הערסים (נקרא להם ככה, סבבה?) מתארים חיים במעגל סגור של פשע ואלימות אך לא כעומדים מהצד, אלא ממש מהיד האוחזת באקדח. ההבדל משאר אלבומי הגאנגסטא-ראפ הוא שכאן הם מנסים לנתח למה הם אחזו באותו אקדח מלכתחילה. המוזיקה לא מפתיעה יותר מדי - פה סימפול של קרטיס מייפילד, שם בייס ליין של בוטסי קולינס - אמנים שנתנו השראה (ואישור לסמפול) לעשרות אלפי אלבומי ראפ לאורך ההיסטוריה, אבל מה? זה עובד. וזה עובד מצוין, אז למה להתלונן?

למרות סיפוריהם מעוררי ההזדהות לערסים אין פרצוף, אולי כי כך הם גם עבור המשטרה/אמריקה הלבנה. קצת קשה להבדיל מיהו Mopreme (אחיו למחצה של פאק) ומיהו Macadoshis. היחיד שבולט הוא Big Syke בעל קול הבס המפחיד-אך-חמים בו זמנית. בכל אופן כל החבר'ה מראים שהם למדו מהפטרון איך לכתוב בצורה נגישה. לא קשה להבין מיהו הכוכב של ההצגה כאן, פאק הכריזמטי שולט ביד רמה בשמונה מתוך עשרת הקטעים עם הכנות הנדירה והיכולת לנתח את הגטו מזווית ראייה שברגע אחד היא מרחפת הרחק מעליו וברגע הבא היא מתפלשת בבוץ שבצידי הכביש.

שירים כמו "How Long Will They Mourn Me" עם מלך הפזמונים הבלתי מעורער של אומת ההיפ הופ Nate Dogg מחברים בקו ישר בין הבלוז להיפ הופ. קטע הסולו של פאק "Pour Out a Little Liquor" - עוד קינה נוגעת לחברים שנפלו - הוא הראשון בשרשרת הקלאסיקות שהמפיק Johnny J יצר איתו. הR&B המתוק בפזמון של "Cradle to the Grave" מתובל בראפ מלא בסיפורים מלוחים על אותו מעגל בלתי נגמר בעולם שבו לאף אחד כבר לא איכפת.

גם עולם ההיפ הופ קצת שכח את האלבום הזה, תזכירו לכל מעריץ היפ הופ את 1994 והוא מיד יזכיר במבט נרגש את אלבומי הבכורה של נאס ואותו נוטוריוס ב.י.ג. מלפני כן - שתי יצירות מופת ששינו את העולם לעד. רבים טוענים שזו הייתה השנה עם הבציר המשובח ביותר בתחום מעולם, אבל האלבום הזה של פאק - צעד לפני שנכנס לכלא בעוון אותו אונס (מבלי להיכנס לזה - הלבישו עליו תיק) ומוציא את המאסטרפיס הראשון שלו "Me Against The World" - הוא מוזיקת רחוב במיטבה, עם חבר'ה שבאו לתת את כל הלב על מנת לנסות ולנקות את אותו הבוץ משולי הכביש. בדיעבד, כשבגרסתו המקורית השתתף גם החבר שהפך לאויבו המר - הנוטוריוס ב.י.ג. - האלבום היווה גם עוד צעד לקראת מותם הבלתי נמנע של השניים.

תגובות