מגזין

אלבומים שנשכחו

לרגל ראש השנה, שלפנו שלוש יצירות מופת נשכחות משלוש תקופות שונות של הראפ הישראלי. אלבומים מהמרתף של גיא כהן

מאת גיא כהן. 07-09-2010

תגיות: אלבומים שנשכחו, נייג'ל האדמו"ר, חלוצי החלל, פרודוקס


 

 

 

  

 

  

 תעשיית המוזיקה הישראלית יכולה להיות מקום אכזרי לפעמים. כל כך הרבה אלבומים יוצאים כל שנה ואפילו לא הופכים לאייקון שוליים, אפילו לא הופכים לשם אינדי שמגניב להזכיר. לרגל ראש השנה, כותבי קול הקמפוס ו-nana10 מביאים לכם את האלבומים הכי טובים שהם מכירים - שלא זכו להכרה המגיעה להם.

נייג'ל האדמו"ר - "חומוס מטמטם"

אחד הדברים הקסומים בתרבות ההיפ הופ זה שהיא בונה לעצמה עולם משלה, שמתקיים בצורה מקבילה לעולם האמיתי. הקסם הזה מתרחש דרך כינויים שבוחרים לעצמם הזמרים ודרך סלנג שהם ממציאים או נותנים לו אינטרפרטציות שונות כדי שיתאים להם. קחו לדוגמא את ה"ביגידי" של נמרוד רשף, או "החישגוז" של הרביעיה הפותחת שהפכו למשהו שמזוהה עימם ונכנסו לשפה. הסלנג שיצר נייג'ל האדמו"ר השפיע ועדיין נותן את אותותיו - למשל "עסק שחור", השיר השני באלבום, הפך לימים לשם של תוכנית רדיו שעסקה במוזיקה שחורה.

אז למה "חומוס מטמטם" ולא שב"ק או ישראלים עצבניים? גם בגלל שהוא הקדים אותם אבל בעיקר משום בגלל שהוא יצר שפה לז'אנר בארץ. למרות שהאלבום הוא קליל ובעל אופי קומי, הוא התייחס למוזיקה בכבוד הראוי לה והפך אותה ללגיטימית ולא כבדיחה כפי שהיא חדרה לרדיו מספר שנים קודם לכם עם "האשם תמיד" של יאיר ניצני (שהמפיק את האלבום של נייג'ל ביחד עם יוסי פיין).

חלוצי החלל - "חלוצי החלל"

עם קוף ענקי על גב בדמות האלבום "כנען 2000", הצליחו מירו וחמי, יוצאי שב"ק ס' להתנער ממנו וליצור אלבום מופת בראפ המקומי. כשזמר או נגן עוזבים הרכב שמזוהה עם סגנון מסוים ויוצאים לקריירת סולו, אני מעוניין לקבל מהם משהו שונה לגמרי שיצדיק את הפרידה מהרכב האם. החלוצים החליפו את הסגנון שאיפיין את השבק הראפ-רוק עם כלים חיים, והחליפו אותו במכונות תופים וסימפולים.  את הניווט על החללית הם הפקידו בידיו של רע מוכיח שהפיק את האלבום והעיף את החללית למקומות שאף ראפר ישראלי לא הגיע אליהם.

עם מטען של אלבום מאוד מורכב ולא פשוט לשמיעה הכולל טקסטים חריפים וביטים מאתגרים ניסו החלוצים בכל דרך להגיע לקהל. אז אם הרדיו לא רוצה להשמיע אותם וחברות התקליטים לא רוצות להפיץ - אז הם בחרו להפיץ את המוזיקה שלהם בצורה עצמאית (לייבל המקלט), דבר שאולי שנראה לגיטימי השנה, אך פחות בתחילת העשור. אם רוב העשיה של סצנת ההיפ הופ מתרכזת בתל אביב אז הם לקחו וואן, קראו לה חללית הדודה, ויצאו לעשות טור בכל הארץ. אם אין סביבם באזז עיתונאי אז הם זיהו מדיום חדש (האינטרנט!) ויצרו שם דו-שיח עם האוהדים וגיבשו סביבם קהילה.

פרודוקס - "תחיית המתים"

אז מה קשור אלבום שיצא לפני מספר חודשים לכתבות על אלבומים ישראלים ישנים? נגיע לזה בהמשך.

כשאני מחלק את הראפ בישראל לתקופות אז האלבום של האדמו"ר נמצא בתקופה הראשונה שבה מנסים לבחון ולהגדיר את הז'אנר. אחר כך מגיעה התקופה השניה - העליה והנפילה, הכרה ברדיו ובעיתונות, וכן מצד הקהל הרחב. ואז הנפילה עם מלא הרכבים עלובים שגרמו לכל העסק להישמע רע וכיוצא מכך הרחיקו את המאזינים. התקופה השלישית מתרחשת בשנתיים האחרונות כאשר יוצאים הרבה מאוד חומרים איכותיים - אורטגה, אקסום, כהן ומושון או 51%. אז למה דווקא פרודוקס ולא אחד מההרכבים האחרים שציינתי קודם לכן? כי לכל תקופה יש את האלבום שהיווה לה השראה - והדור הבא של הראפרים בישראל יסתכלו על "תחיית המתים".

פרודוקס הם שלושה חברים (נ'צי נץ, אריסטו וצ'יצו) שחברו למפיק "שקל" וביחד הם יצרו אלבום היפ הופ הארדקור ישראלי שמלא ברפרנסים לאבות המזון (הישראלים) של הז'אנר ("מחובר לשורשים, החומוס שלי מטמטם..."), וכמובן השפעות גם מהאנשים שעושים את זה נכון באמריקה וג'מייקה. האלבום כולל  בעיקר שירי אגו שמבוצעים נהדר על ביטים רוצחים של שקל, שירים שמדברים על כמה קשה להיות אומן שיוצר מוזיקה לא מסחריות בעליל ("פאק זנב לאריות, נולדתי ראש לשועלים") , על המסחור של הסצנה. אז למה בסדרת כתבות כזאת אני בוחר להמליץ על אלבום שיצא השנה, משום שזה הדבר הכי מרענן, בועט שיצא כבר הרבה זמן בהיפהופ המקומי, ולא צריך לחכות 18 שנה כדי להמליץ על זה. דברים טובים מתרחשים מתחת לאף - חפשו אותם.

כתבה זו התפרסמה בנענע10

כל הכתבות בפרוייקט - כאן

 

 

 

תגובות