מגזין

דורבן שקולע בזמן

סולן ה"דורבנים" לשעבר, עידו "זיגו" אופק השיק קריירת סולו בלבונטין 7. נתי חסיד היה וחזר לפרגן לאחד היוצרים האהובים עליו מהעשור הקודם ביציאתו לדרך החדשה

מאת נתי חסיד. 03-09-2010

תגיות: עידו אופק, הדורבנים

דורבן שקולע בזמןתמונות: סיוון מגזניק

כש"הדורבנים" התפרקו מיד לאחר צאת האלבום השלישי, הלא מוערך מספיק ובעל השם המבריק "אחד אחרי השני" - התבאסתי. אחרי הכול מדובר בלהקה שלאחר קרב ארוך ומיוזע עם הדג נחש ומרסדס בנד הרוויחה בכבוד את תואר "להקת העשור" האישית שלי. היתרון הגדול שלהם על פני מתחריהם המכובדים היה בנגישות, בתור חבר'ה שהציגו ספקטרום רחב של רגשות הם תמיד דיברו בגובה העיניים.

בתוך ההווי הביטלס/כוורת של הלהקה לעידו "זיגו" אופק היה חלק גדול בהענקת היתרון, ככותב של כ-50% מחומרי הלהקה הוא ידע לגעת ללב ("סמבה סתיו"), להצחיק בשנינות ("הידעת?"), לדון בקשיי השגרה היומיומית ("לא פוגע") וכמובן לכתוב להיטי ענק ("שוב הדיסקו כאן"), הכול בחן האופייני לו. השבוע הוא עלה לבמה של הלבונטין 7, מוקף בחבורת נגנים מקצועיים ומהודקים כדי להשמיע לעולם את צלילי הפרויקט החדש שלו "מדבר אל עצמי".

את ההופעה הוא פתח בטקסט הבא: "אני לא סופרסטאר, אני לא אהיה מפורסם, לא יעריצו לי את התכונות, אני האנדרדוג, אני האנדרדוג". כך הוא נתן לברז המודעות העצמית הפסימי שלו להמשיך לזרום ולשטוף את הקהל כשהלהקה מלווה אותו בפולק-בלוז שלא נשמע כמו שום דבר שהוא ניגן עם הלהקה ההיא. הקו המוזיקלי המשיך עם "מסגרת", שם הוא עומד עירום מול המראה (מטאפורית, כן?) כרווק תל אביבי ותוהה אם באמת הכול "יהיה בסדר" איתו.

קל לראות כמה הוא אוהב את הבמה, אולי אפילו התגעגע אליה קצת, כשבין השירים הוא מריץ דאחקות עם חבריו ללהקה והקהל בנינוחות. לקהל קל להתחבר אליו, הוא לא איבד את הטאץ' לכתיבת המנוני פופ-רוק שאפשר לזמזם כבר בהאזנה הראשונה ושיר הנושא הוא דוגמא מושלמת לכך: על גבי ריף גיטרות קליט הוא מספר על היחסים שבין אומן לבין היצירה שלו בעוד טקסט מבריק והג'אם בסוף השיר דאג להרים את מפלס האנרגיות במקום למעלה. אחד משיאי הערב הגיע כשהוא ביצע את "שיר קצר עם המון הרוגים" מתוך אלבומם האחרון של להקתו-לשעבר (שיר אמנם שקט, אבל עם טקסט שחובט במאזין בכל הכוח) כשלהקתו-החדשה מלווה אותו בהרמוניות קוליות מדויקות והקהל - שרובו ככולו הכיר את המילים - ליווה בשירה.

לקראת סיום זיגו הזמין לבמה בחור בשם ג'ון לנון, שמשום מה לא הגיע (שמעתי שהיו עבודות כביש בצומת גלילות) אז הוא ביצע שיר של האחרון בשם "I'm Losing You", אומרים שזה עשה כבוד למקור. לאחר שהלהקה ירדה מהבמה הוא חזר לבד עם הגיטרה וביצע קטע מרגש וכנה על אהבתו למילה הכתובה. בפזמון לא היו שום מילים, רק שריקה שהדביקה את הקהל והוסיפה אותו כאינסטרומנט נוסף לתוך ההופעה.

מוזיקלית, מי שבא לקבל את הדיסקו/פ'אנק של הדורבנים עלול היה לצאת קצת מאוכזב, היה שם אולי שיר אחד בסגנון. אבל מי שבא לראות את אופק, מהאומנים המעניינים של העשור האחרון יוצא להרפתקה מוזיקלית חדשה קיבל תמורה מלאה לכספו וגם הצצה אל העתיד, כי אולי סופרסטאר הוא לא, אבל אנושי הוא כן. ובינינו? ככה אני אוהב את המוזיקה שלי, בגובה העיניים.

עידו אופק-אקוסטית ושירה / גילי לייבוביץ' - תופים / שי לייבוביץ' - גיטרה חשמלית / שלומי מנצור - בס / יוסי מור - קלידים

תגובות

  • אחלה כתבה :)

    לא הייתי בהופעה, אבל הכתבה פשוטה, עניינית, מעניינת וממש עושה לי חשק להכיר יותר את הבחור.. תודה נתי :)

    עדי גלעדי, 03-09-2010 16:03

  • מדהים

    זיגו המדהים!

    שי ה., 03-09-2010 18:48

  • הבן אדם הזה מדהים!

    אני מאוהבת בו עוד בתקופת הדורבנים, מאחלת לו המון בהצלחה בהמשך הדרך , מאוד רוצה כבר לקנות את הדיסק יום יבוא ואני מקווה ואפגוש אותו ואני יגיד לו כמה שאני אוהבת ומעריצה אותו יחסית לילדה בת 16 >< , אני כל כך שמחה לגלות שהוא יצא בקריירת סולו אחרי חודש של התבכיינות שהייתי עצובה שהדורבנים התפרקו , מאחלת המון המון בהצלחה!

    נוי אוחנה, 04-09-2010 13:50

  • אמן אדיר

    הופעה שאסור לפספס

    ג'ניס, 06-09-2010 16:21