מגזין

איבד את הקצה

אסף בן קרת כבר ראה את LCD Soundsystem הקיץ, זה לא מנע ממנו להגיע אמש לגני התערוכה ולקבוע שכאן בארץ הם נתנו הופעה טובה יותר. אולי אחת הטובות שנראו במחוזותינו. תמונות: טל אטרקצי

מאת אסף בן-קרת, טל אטרקצי. 01-09-2010

תגיות: LCD Soundsystem, אסף בן-קרת

איבד את הקצה

אני משוחד מאוד לגבי השורות הבאות שתקראו כאן בכתבה. אפשר לדון עד זרא בחשיבות של המוזיקה של LCD, בתרומה שלה בעשור האחרון לנוף המוזיקלי שאנחנו שומעים, באלבומים שלהם, בקליפים, בחזון, בחלוציות, בחדשנות ובתעוזה. זה יהיה דיון משעמם. ההופעה של LCD Soundsystem אתמול בגני התערוכה אוששה את מה שמבחינתי ידעתי והאמנתי בו זה זמן רב למדי - LCD  היא לא רק אחת הלהקות החשובות או אחת המדוברות כיום, היא בעיקר אחת מהלהקות הטובות ביותר הפועלות בעת הנוכחית בעולם.

 

אז במקום ללכת סחור סחור בואו ונדבר על ההופעה. ביולי האחרון צפיתי בהם בפסטיסל וורכטר בבלגיה. ציפיתי להופעה הזו בכיליון עיניים, ויתרתי על הופעות אחרות (למרות שידעתי שאראה אותם בתל אביב בכל מקרה), נדחפתי בתור שעות לפני הזמן כדי לתפוס מקום טוב, ואני יכול לספר שהייתה להם הופעה מצוינת. ההופעה אתמול בתל אביב הייתה טובה אפילו עוד יותר. ישנן שתי דרכים לצרוך מוזיקה - האזנה מהמערכת האישית או צפייה בה לייב. ההבדל בין השניים תהומי. כאשר מאזינים למוזיקה באופן פרטי רבים מאזינים לה ברקע, אחרים מקשיבים למוזיקה באמת ומנטרלים עצמם מכל פעולה אחת מלבד האזנה. אין הרבה כאלו. האזנה למוזיקה בצורה כזו תלויה לפעמים במצב רוח, תנאי השטח, סיטואציה... אתם יודעים לאן אני חותר. בהופעה לעומת זאת, אין לאן לברוח - או שנהנים מהמוזיקה במקרה הטוב ומתמסרים לה במקרה הטוב באמת - או שלא נוצר חיבור ראוי, והמוזיקה מאבדת ממשמעותה (ע"ע להקת ה-Drums שהופיעו לפני LCD והציגו הופעה משעממת וחסרת עניין לא משנה כמה הם התאמצו). במקרה של LCD השואו כל כך סוחף, שלא ניתן להישאר לו אדישים.

 

ג'יימס מרפי, הלב והמוח, ידוע בתור האיש שעומד בגאון מאחורי הכול והוא זה שיוצר את הטון ומוביל אותו. אבל הוא לא לבד. כשהוא עולה לבמה (שיכור קלות או כלוט) הוא פרפורמר אדיר. במשך לא מעט שנים של הופעות ובמקביל לצמיחה של ההרכב עד המעמד הנוכחי, הוא למד לשלוט היטב בהתנהלות הבימתית שלו. יש בו משהו כמעט מהפנט. ההופעה שלו טבעית, נטולת עקבות, רסן או פחד. הוא מודע לעצמו היטב, הוא יודע שזמר גדול הוא לא, אבל זה לחלוטין לא משנה. כריזמה- יש בכמויות, טקסט משמעותי ואמירה - יש בשפע, קהל אוהד - כל מי שהיה ראה שאי אפשר היה להרגיע שם נפש חיה, ולהקה אדירה שמלווה את כל העסק - בהחלט כן. LCD בהרכב מלא על הבמה הם טור דה פרנס של מוזיקה משובחת, מלאת אדרנלין, קואורדינציה מושלמת ודיוק נטול פגמים. פט מהוני הגדול מצליף בתופים כאילו אין מחר ומרפי מצטרף אליו בדואליות מדהימה. יש שם המון קלידים, לפטופים, מכונות וגאדג'טים שהם בית ספר לאלקטרוניקה, גיטרות רועמות, בס מעולה שזורח מעל כל ביט בלי לפספס ונשמע חד וברור, הביטים הרפיטטיבים שהפכו סימן ההיכר ובעיקר הרמוניה מלאת שמחת חיים שהצליחה להעיף את הקהל שהגיע לגני הערוכה.

 

Photobucket

 

במשך שעה וחצי של הופעה אין רגע אחד מיותר, אין רגע דל, אין נפילות ואין תקלות טכניות שהפכו אימת המדינה בקיץ האחרון. LCD לא זקוקים לספקטקל. לא תראו כאן תאורה מיוחדת, פעלולים ופירוטכניקה ולא יהיה וידאו ארט מתוחכם. עדיין איכשהו הקסם יעבור ותהיו בטוחים שהשקיעו בהופעה הזו לא מעט מזומנים. ההופעה שלהם נטולת גימיקים והמצאות ומוקדשת אך ורק למוזיקה שמוגשת רותחת ומבעבעת, זורמת בחופשיות בחלל האוויר דרך החשמל הסטאטי, ודוהרת במהירות שיא ישר לפנים ולרגליים. את המוזיקה האינטליגנטית שלהם הם הופכים עוד יותר ידידותית למשתמש, והיא רקידה ומלהיבה ובעיקר מלאת וויב חיובי.

 

מבחינת השירים, למרבה ההפתעה, זכינו למעט מאוד חומרים מהאלבום החדש - "I can Change" ו-"Drunk Girls" הסינגלים והשאר היה דווקא משני האלבומים הראשונים והאהובים לא פחות. עוד פינוק כיפי במיוחד של השירים הראשונים באמת, כולל Yeah" וכמובן "Losing My Edge" שהיה ללא ספק אחד השיאים של הערב. 31.8. הוא לא ממש הסוף של הקיץ, נמשיך להזיע ככלבים בתל אביב המיוזעת והסואנת גם בספטמבר. אתמול לא התחיל הסתיו, אבל הגיע בהחלט השיא. לא זכורות לי הרבה הופעות שנכחתי בהן שהביאו עמן כזו אנרגיה מטורפת. זה משהו שנדיר לחוש, מעין תחושת אופוריה כזו שמשכיחה כל דבר אחר מהלב או הראש ושולחת אותך למימד אחר לגמרי.

 

Photobucket

 

השתתפה בהכנת הכתבה: גבריאלה דוידוביץ'

תמונות: טל אטרקצי 

תגובות

  • כל מילה פה חקוקה בסלע

    אנטי ביוטי, 02-09-2010 08:51

  • מסכים עם כל מילה

    אני יכול לתאר את השעה וחצי האלו כאושר טהור, פשוט כך. בתור אחד שראה המון הופעות בחייו אני יכול בכנות לומר שההופעה הייתה בין שלושת האהובות עליי יחד עם radiohead ו- beck. מרפי פשוט גאון, אין מילה אחרת. המוזיקה שלו היא תמהיל של טקסטים מצויינים אלקטרוניקה מרקידה ומתוחכמת וקוליות מפה ועד ניו-יורק. הוא by-far הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה בעשור האחרון (כן, יותר מהסטרוקס). רק שלא יפרק אותם אחרי האלבום האחרון.

    גל, 02-09-2010 11:13