מגזין

סרטים שרואים משם

אסף בן קרת סוקר השבוע סרטים משני קצוות הסקאלה. אחד אמריקאי, מסחרי ומיועד לבני נוער. השני רומני , צנוע ומתרחש בימי הקומוניסטים. על אחד הוא ממליץ על השני ממש לא. התשובות בפנים

מאת אסף בן-קרת. 29-08-2010

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע, יומנו של חנון, Silent Wedding

סרטים שרואים משם

יומנו של חנון (2010). במאי: תור פרודנטל, שחקנים: זכרי גורדון, רוברט קפרון, סטיב זאהן, רייצ'ל האריס ואחרים.

מישהו מכם שמע על Diary Of A Wimpy Kid? לא בטוח, אך סביר להניח שאם אתם הולכים לעתים לחנויות ספרים או חנויות נוחיות של רשת עם עזים שנופלים מהשמיים, עברו עיניכם על יד רב המכר "יומנו של חנון", שתורגם לעברית ומשווק כספר קומיקס לגיל צעיר ביותר ובמשקל נוצה. ג'ף קיני כתב את סיפור הקומיקס הזה לראשונה ב-2004 באתר FunBrain.com, ההצלחה היתה פנומנלית, הולידה ספר ראשון ב-2007 ועוד 6 נוספים. הקוראים הישראלים הצעירים, בפיגור תמידי, הגיעו רק לספר מספר ארבע.

מדוע טרחתי לקחת את "יומנו של חנון"? שאלה מצוינת. אמנם את גיל 12 עברתי כבר לפני המון זמן, נגמלתי מזמן מסרטי נוער אמריקקי דפוק, אני אף פעם לא צוחק הסרטים האלו (וממרבית הקומדיות שאני רואה, לצורך העניין) ואת הספרים מעולם לא חשבתי לקרוא. כנראה שהחום קצת השפיע עלי, כנראה בכל זאת חשבתי שעיבוד לסרט קומיקס יכול לפחות להיות מעניין, והאמת, פעם בתקופה בה אנחנו היינו צעירים יותר סרטי הז'אנר היו לעתים רחוקות שנונים והפכו קלאסיקות. קיוויתי שאולי בתוך הסרט נמצא אמירה חדשה או איזשהי שנינות, אבל האמת - הסרט ממש לא עשה לי את זה.

גיבורנו הוא גרג הפלי, נער פרברים טיפוסי בן 12, שהולך לראשונה לכיתה ז' בחטיבת הביניים. יש לו את כל המאבקים שאנחנו מכירים - הורים מביכים, חברים מביכים עוד יותר, ניסיונות פאתטיים להיות מקובל, מריבות עם האח הגדול והקטן, בעיות בבית ספר, גישה לא בריאה לחיים וכל מה שראינו וכבר שמענו המון פעמים. הייחוד של הסרט הוא שגרג לא ממש חנון, הוא יעשה הכל על מנת לזכות להכרה חברתית, מה שכמעט אוטומטית מוציא אותו אידיוט מתנשא. יש בסרט הזה את כל הקלישאות המוכרות - הלואין וכריסטמס, השפלות ממורה ההתעמלות, הילדים החנונים הקיצוניים, הילדה המעצבנת של השכבה, בדיחות יציאות בשפע, הומור נמוך וכל מה שניתן להעלות על הדעת.

"יומנו של חנון" הוא לא סרט שנון. הוא לעתים רחוקות מצחיק, קיטשי לחלוטין וללא אמירה שלא שמענו קודם. אולי על הנייר זה עובד טוב יותר, לעולם לא אדע, אבל הסרט זניח ומטופש. אלא אם כן אתם בני 12. קראתי באינטרנט שהם מצאו מודל לחיקוי חדש...

 צפו בטריילר

 Silent Wedding (רומניה, 2008). במאי: הורשיו מלאלה, שחקנים: מדה אנדריאה ויקטור, אלכסנדרו פותוקן ועוד הרבה רומנים אחרים....

מי שמתעניין בקולנוע הרומני ודאי שם לב שהקולנוע שלהם חווה בשנים האחרונות עידן משובח של הרבה סרטים חברתיים מלאי אמירה, תוכן ועבודה מרשימה בכתיבה, משחק ובימוי. "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים", "מותו של מר לזרסקו", "חולה אהבה", "12:08 מזרחית לבוקרשט" ואחרים הם סרטים מומלצים ביותר, ויש עוד כמה נוספים. אליהם מצטרף "החתונה השקטה".

הסיפור פשוט למדי - 1953, כפר רומני שכוח אל, המורכב כולו מקהילה קטנה ומלוכדת מתכנס על מנת לחגוג את חתונתם של יאנקו ומארה הצעירים והיפים. כל ההכנות כבר בוצעו, כשלפתע מגיעים ראש העיר השנוא מלווה בקצינים קומוניסטיים המכריזים על אבל לאומי של שבוע בגלל מותו של סטלין. "אסור לשמוח, אסור לצחוק, אסור לחגוג חתונות, אסור לשחק כדורגל" ועוד כמה איסורים נלווים ומאוד לא נעימים. אנשי הכפר מנסים לחשוב על דרך יצירתית לקיים את השמחה המיוחלת בכל מקרה. התוצאה משובבת נפש.

"חתונה שקטה" הוא סרט קטן וצנוע. מזכיר לעתים, כמובן, את קוסטוריצה, אבל בקנה מידה קטן בהרבה. יש לו את הקסם והחן שלו, הוא סרט נעים, מעט איטי, משעשע לפרקים וסך הכל סביר ביותר. אבל אז מגיעה הסצנה של החתונה השקטה. לא אגלה לכם שום דבר מראש, אך אספר לכם שזוהי אחת הסצינות המקסימות, המצחיקות והטובות ביותר שראיתי מזה זמן רב. הקטע הזה הוא עשייה קולנועית מזוככת, מרוממת, מלאת דימיון על אף הריאליזם, כואבת ומאושרת כאחת. האם עבור סצינה אחת שווה לראות סרט שלם? התשובה חיובית בהחלט.

תגובות