מגזין

מוציא קיטור: אין לאן לברוח

את הבור הזה חפרתי לעצמי. ידעתי ובכל זאת, הלכתי עם הראש בקיר. עוד אחה"צ מייאש בתוך הרכב ברחובות העיר. גיל חסון בטור אישי

מאת גיל חסון. 29-08-2010

תגיות: תל אביב, מוציא קיטור

מוציא קיטור: אין לאן לברוחצילום: th.omas

יום חמישי בערב. מבט חטוף על השעון מספר לי שהשעה 19:22. עוד 8 דקות פותחת נבחרת ישראל בכדורסל את המשחק החשוב נגד פינלנד. איפה אני ואיפה המסך. מלפני תקוע רכב, הוא בדיוק עצר, מחכה לזה שבדיוק חזר לרכב שלו ויפנה לו את החניה. בן זונה בר מזל. יכול להיות בעצם שזאת בת זונה? לא ממש משנה לי, העיקר שייגמר. מאחורי התחילו לצפור. מה, מה?? זה לא אני! הלוואי וזה הייתי אני, או אז הייתי מוציא לכם אצבע משולשת מהחלון שתדחפו אתם יודעים לאיפה... הרי אף אחד לא זז עד שהחמור (או האתון) מחנה את הגרוטאה שלו.

זהו, ברוך שפטרנו, זה מתחיל לזוז. מה?? 19:24?!? סביר שלא יחכו לי לשריקת הפתיחה. טוב נו, תתחילו בלעדיי. זה כבר הסיבוב השלישי אחר מקום חניה, ברדיוס של 4 רחובות. לי זה נראה כאילו שאני רק מתרחק. פתאום הן תוקפות אותי, תחושות האפסיות העצמית בכל פעם שהייאוש צף: "אפס! עוד לא למדת- ביום חמישי לא לוקחים רכב מההורים! אתה פתטי...פשוט היית חייב להרוס, אה...הרי הלך לך כ"כ טוב ברגל, מה פתאום חניה עכשיו?? זה קרב אבוד ואי אפשר לזוז לשומקום. אתה תקוע, תודה בזה! תקוע בחיים עצמם ועכשיו גם על הכביש". בסוף התקפלתי. נכנסתי לחניון. כי כמו שאמא תמיד אומרת: "אם לא תשלם מהכיס, תשלם בבריאות. אז תשלם כבר. תשלם נו!".

לפני כחצי שנה נגמלתי. מכרתי את הקטנוע האהוב שלי, שליווה אותי ברגעים היפים וגם הקשים במשך כעשור. על רכב פרטי אני כמעט לא עולה מאז שעזבתי את בית ההורים, עוד מעט 4 שנים. רק כשיש "סידורים" כאלה או אחרים, אני מעז להיכנס עם מנוע רועש לרחובות הסואנים של העיר ת"א. בכלל, עולה השאלה, איזה מן איש חשוב אני שפשוט חייב רכב, בכל מחיר, על מנת לסגור את הפינות האלה? יש משהו בתחושה שאנחנו מעסיקים את עצמנו בהסתובבויות חסרות מעש אחרי הזנב של עצמנו. סידור שכזה יעניק לבעליו הגאה את התואר "אדם עסוק". אחד שלא נוהג לבזבז את הזמן בבטלה. רק חבל שאת הזמן של כל השאר אנחנו מעזים לבזבז בכזו קלות. אתם יודעים כמה פקקים ולחץ על עורקי התנועה נוצרים מדי יום על ידי "אנשי הסידורים"? הערכה גסה (וחסרת ביסוס לחלוטין, יש לומר) תניח, נגיד, שבערך 20% מהנכנסים לת"א מדי יום, הם באמת אנשים שבאו לעבודה. השאר מבזבזים את הזמן של כולם. וזה לא שיש משהו יותר טוב לעשות אבל הכבישים, אוי האימה.

אחת הבעיות הגדולות של האנושות היא הבזבוז בדלק ובמספר המכוניות על הכביש. בארה"ב למשל יש נתיב המיועד לכלי רכב המסיעים 4 אנשים ומעלה. גם פה יש, ההבדל הוא ששם אוכפים את החוק, אצלנו זה בגדר המלצה. תעשו לי טובה, פעם הבאה שבא לכם לצאת לסידורים כאלה חשובים, עשו לעצמכם טובה- שבו בכורסא ותדליקו מזגן. הרי גם ככה תתחרטו ותתלוננו על זה אח"כ. לפחות עד אוקטובר.

אם זה לא הספיק, מאוחר יותר באותו הערב שודרה בערוץ 10 כתבה על האתר החדש של חברת "דן", המפרטת את קווי התחבורה העירוניים. מסתבר, לפי התחקיר, כי החבר'ה הטובים ב"דן" בחרו עבור הנוסעים המתלבטים את האלטרנטיבות הכי הזויות וחסרות היגיון. נסיעה ב-3 קווים להגיע מדיזנגוף אל שוק הכרמל, כאשר אפשר גם בקו בודד; נסיעה שעלותה 12 ₪ במקום 5.80. ואני מת לדעת, איך נותנים לבן זונה אחד לנהל ככה חברה ציבורית ולצאת מעונש? אחד שמרשה לעצמו לעבוד על האנשים הכי מסכנים בחברה הישראלית הוא באמת מניאק שפל. כי מי שיש לו רכב, לא יודע מהי חוויה בתחבורה הציבורית של יולי- אוגוסט. האמינו לי, טוב שכך.

אוטוטו זה נגמר ואז באמת אהיה אדם מאושר. היום החשוב בשנה מגיע השבוע, מה שהיה עד לא מזמן היום הארור ההוא. ה-1 בספטמבר, כמה חיכיתי לך! הקיץ הרשמי מסתיים ועונת הרחצה השפויה נפתחת. קוראים יקרים, הינכם מוזמנים לים. בואו בהמוניכם! יהיה ריק. 

 

photobucket

תגובות