מגזין

יוצאת לטור

אחרי שנשארה קצת זמן בבית, חוזרת עדי הררי לטור והכל כרגיל: קצת תלונות על מזג האוויר, על טלוויזיה גרועה ותחזיות אפוקלפטיות ועל להקה אחת שלא מוצאת את עצמה

מאת עדי הררי. 27-08-2010

תגיות: יוצאת לטור, מזג אוויר, Band of Horses

יוצאת לטור

מצ"ב מגוון התירוצים הטובים ביותר לבעיית מחוייבות שנוצרה אי שם בשנות העשרה וממשיכה עד שנות העשרים המאוחרות: ווואו אני מצטערת, לא התכוונתי. זה לא שסיננתי, פשוט הייתי ממש עמוסה. התחלתי לעבוד משרה מלאה ואני מגיעה הביתה הרוגה. הייתי במצברוח לא משהו ולא התחשק לי לדבר. והטוב ביותר: עוברת עלי תקופה נוראית. מה לעשות, קשה לי עם גבולות: שעה קבועה לקום בבוקר עושה לי בחילה קלה ודד-ליין פעם בשבועיים עושה לי צרבת. אז אתם מבינים - זה לא אתם, זה אני. זה שנעלמתי לארבעה חודשים מהטור האחרון זה פשוט כי עוברת עלי תקופה נוראית...

 

ובכל זאת קצת חוויות והגיגים מחסך של ארבעה חודשים:

שתי פסקאות קצרות על מזג האוויר ודי

כאשר אנו סוקרים אנשים בשנות העשרים לחייהם אשר החליטו בצעד נועז לחיות על גבול העוני ולשכור דירה בתל אביב (ואז להתקמצן על חלב לאורחים: "יש שחור. עדיף קפה שחור - זה בריא") ישנן מספר קטגוריות שונות. האחת, עניים אבל חכמים שמראש החליטו לסגור על דירה עם מזגן והשנייה, ממש עניים שרצו לסגור על דירה עם מזגן אבל ברגע האחרון החליטו שמזגן באוגוסט זה לעשירים בורגנים חלשים ומישהו שיקר להם שלהזיע זה בעצם בריא ("זה מוציא את כל הרעלים - הגורו שלי אמר לי"). ככה מצאתי את עצמי בדירה העורפית הלא ממוזגת של חבר שלי בחודש אוגוסט: הרבה פחות חביבה, הרבה יותר דביקה ועם טונות של מצברוח רע.

וכאן נכנסת פסקה על אגדות אורבניות. מוכנים? שמישהו יביא פנס. ידידה טובה ספרה שאם לוקחים סדין, טובלים אותו במים קרים ואז תולים אל מול המאוורר זה מקרר כמו מזגן. כן...זה רעיון רע בדיוק כמו שזה נשמע ומתברר שזה גם שקר. מה זה שקר - מהזן הגרוע ביותר, מהזן שמפיח תקוות שווא בזוג עני שחולם על לילה קריר בעוד היא ישנה בדירת שני חדרים ממוזגת בשדרות ח"ן. באמת הרטבנו סדין ובאמת תלינו אותו, באמצעות סרטים וחוטים שונים, מכיוון אחד של החדר לשני, חוץ מלהראות ולהרגיש כמו שני מטומטמים לא קרה הרבה. בעצם כן קרה, הזענו פי 50 יותר כשניסינו לתלות סדין רטוב וכבד בין קיר לקיר.

 I Love You, But I've Chosen Darkness - I Want To Die in The Hot Summer:

שלוש פסקאות על מחלות ומודעות עצמית

לפני כמה זמן הייתי חולה (בעצם זה היה לפני המון זמן). ארבעה ימים בהם שכבתי במיטה עם 800 מעלות חום, ריחמתי ובכיתי על עצמי עד כלות, אבל בעיקר רדיתי בסביבתי הקרובה עד לאיבוד צלם אנוש בשביל כוס תה עם מעט לימון. או כמו שאימא שלי הציגה זאת - הפכתי להיות הסבתא רבא שלי, ואם זה קרה בגיל 25 מה יקרה לי בגיל 80? לא שזה אכפת לה, עד אז בתקווה אני כבר ארדה באנשים אחרים. בכל מקרה, כדי להעביר את מצוקות הכאב דרשתי מהטלוויזיה שלי לספק לי תכנים נמוכים ורדודים שמפעילים בדיוק 0.008 אחוז מהפעילות המוחית שלי. לפני עמדו שתי אופציות: האחת - ערוץ הבידור (אבל אנחנו עוד לא בשלב כזה שאני מפרסמת את חסרונתיי הרבים ככה בפומבי) והשנייה - האופציה האיטליגנטית: נשיונל ג'יאוגרפיק.

אני לא הולכת לתאר עכשיו איזה יופי זה לראות זברות מזדווגות בסוואנה, כבר בשנות התשעים עברנו את ההתרגשות של לראות חיות משתזפות בשמש בטלוויזה ולהתרגש על סף דמעות. אני כאן כדי להתלונן על עורך התוכן חסר המודעות העצמית של הערוץ. עם אותן 800 מעלות חום וכאב חד מהראש ועד הקרסול זכיתי לצפות בשעה שתיים בצהריים בתוכנית מרתקת על התפרצות הרי געש באיסלנד. נהדר. בשורה התחתונה, גם עם פעילות מוחית סטטית של 0.008 למדתי שזה לא עניין של האם הולך להתפוצץ איזה הר געש ופעילות וולקנית תחריב את היקום אלא זה לגמרי עניין של מתי. 50 -100  שנה. בגג. רק שתדעו. וממשיכים: ישר אחרי - סדרת המופת "תעופה בחקירה". הדמייה של 50 דקות של התרסקות מטוסים ישר לתוך קרקע יבשה. כולל תא הנוסעים הצורח באימה, כולל המנוע הרביעי והאחרון שמתפוצץ בסמוך לכנף. 40 דקות הדמייה הורסת מצב רוח שכזאת ועוד 10 דקות הסברים איך נייר דבק שהמנקה שם על איזה חיישן מחוץ למטוס עשה את כל הבלאגן. מי לעזאזל שם נייר דבק על מטוס בואינג 767? פאקינג שנת 2010 - ב-69 הגעתם לירח ו-40 שנה אחרי אתם עדיין מנקים מטוסים עם נייר דבק? מה פספסתם? לבסוף הייתה גם איזושהי תוכנית על פילה שלא מסתדרת עם שאר החברים שלה בלהקה (פילים חיים בלהקות?) והם משאירים אותה מאחורה ולא לוקחים אותה איתם לשחק בנהר. פלשבקים כיתה ג' אול אובר אגין, בדיוק שהצלחתי להפטר מזה...

וכאן באמת המקום לביקורת לעורך הערוץ היקר: שעת צהריים - האנשים שרואים אותך הם או ילדים משועממים, קצת חנונים אבל עם פוטנציאל גדול או מנגד - אנשים חולים-גוססים כמוני. למה כזאת אפוקליפסיה באמצע היום? מה עם קצת נמרים משחקים בשמש? מה עם קצת חתולים תקועים על גגות בתים שאנשים אמיצים מצליחים להציל? למה רק רע? פצעת לי את נפשי העדינה. אגב, רק לשם סקרנות, בסוף עברתי לערוץ הבידור ובמשך 45 דקות ראיתי תוכנית דוקומנטרית מעמיקה על הסיבות שהביאו לכניסתה של לינדזי לוהן לכלא. וזה רבותיי - לגמרי בונה פרופורציות על העולם. מה סגרנו עם ההר געש?

יום אחד יעשו גם עליכם סרט מלחיץ כזה:

 

ופסקה אחת המלצה

Band of Horses הוציאו אלבום חדש לפני מספר חודשים - Infinite Arms ונדמה לי שזה בדיוק הזמן והמקום לפתוח בפניכם את מערכת היחסים המורכבת שאנו מקיימים כבר מספר שנים. אכן, כמה שירים באלבום יפהפיים אבל אי אפשר להתחמק מהעובדה שעם השנים הם הופכים יותר ויותר ללהקת פופ על גבול הדביק בחולצות פלנאל וזקן עבות. ואם המצב הוא כזה - איזה סטייליסט מחוייב לפתור להם את הדיסוננס. כמה שירים שם ראויים לציון ויותר -  Dilly הבנוי על גיטרות סטרוקיות, שאם רק ג'וליאן קזבלנקס לא היה עסוק כל כך בעצמו הוא בדוק היה עושה עם זה משהו משפטית. Way Back Home, שאם רק הביץ' בויז לא היו רגילים לזה הם היו מתרגשים מההומאג' ו- Laredo שהוא פשוט אחלה שיר גיטרות. אבל מנגד פתאום מופיע שיר כמו Blue Beard שטבול בהרמוניות Fleet Foxes נעימות ומפנקות אבל כבול לטקסט כל כך נמוך על אהבה, שגם כל ההרמוניה בעולם לא מצליחה לחפות על דלותו. וזה כנראה מה שמונע ממנו להיות אלבום מוצלח באמת מבחינתי. אבל רק בשביל כמה טעימות רוק-פולק-אמריקאי-הרמוני טובות - שווה לתת לו האזנה.

ואני אחזור - לא שבוע הבא ולא בטוח עוד שבועיים. קשה לי עם גבולות.

לטור הקודם שהיה ממש ממש מזמן

תגובות

  • כיף צרוף

    הרלב , 27-08-2010 15:00

  • את!

    וזה מאחת שבקושי קוראת טורים\ כתבות אין לי סבלנות לדברים האלה.... את, גברת עדי הררי, פשוט גדולה!!! חזק ביותר, כיף לקורא פשוט זורם! תמשיכי לכתוב ואל תתני לנו לחכות עוד 4 חודשים!!

    עמיתרגב, 27-08-2010 17:13

  • מצחיק וקולח!

    אורלי, 28-08-2010 08:51

  • המגנט שיערה קנתה לנו

    היה צריך להיות הלוגו לטור הררינקה - את גדולה, כתמיד!!!

    אני, שיושבת לי כאן בחושך, זיו, 01-09-2010 17:30