מגזין

מוציא קיטור - חזון אחרית הטילים

הימים הם חמים. אי אפשר לצאת מהמזגן והקירות סוגרים. האוויר מתקשה להגיע לריאות והחמצן לא מגיע למוח. הזיות קשות נחתו על כוחותינו. גיל חסון מוציא קיטור חם מהרגיל

מאת גיל חסון. 22-08-2010

תגיות: פוליטיקה, מוציא קיטור

מוציא קיטור - חזון אחרית הטילים

השבוע קיבלתי סיבה טובה לקטר. אסלית, ראסמית, בומבסטית. באחד הביקורים השבועיים לתיבת הדואר, כשאני כבר יוצא אל "הכבשן", נתקלתי בה. כבר מרחוק ראיתי אותה מבצבצת מהתיבה, קורצת לי ומודיעה רשמית שהלו"ז לשבוע הבא סגור מראש ואפשר לבטל את כל התוכניות. זוהי האות המפורסמת בישראל, זאת שתלווה אותנו עוד הרבה אחרי שחשבנו שסיימנו את הסיפור איתה: צ, צה, צה", צה"ל!

קריאה למילואים תמיד מלווה בתחושות מעורבות - מצד אחד ישנה תחושת השליחות, גם אם זה רק פיקוד העורף ולימים בודדים בלבד. כמו כן, אין כמו לעזוב הכול ולהתנתק משגרת הקיץ המעיקה הזאת, שתתנדף כבר ומהר. מצד שני, יש כאלה שזה בא להם רע מבחינה מקצועית ולא יכולים לעזוב כל פעם את מקום העבודה. אבל הכי גרוע הוא רק לדמיין את החום הזה עם מדים. זה מעלה בי תחושות לא נעימות עד בחילה קלה.

חוץ מגופייה ותחתונים אני לא זוכר מה זה בגדים, כבר חודשיים לא לבשתי מכנס מתחת לגובה הברך, אז מה פתאום מדים? ועוד בשבוע החם מאז קום המדינה?? איזו מן ציונות זאת? מתי בצבא הזה יפנימו שאפשר ואף רצוי לעבור בקיץ למדים קצרים? אין כמו אסתי גינזבורג במכנסון כדי להעלות את המורל הלאומי. גם ככה הוא נמצא בימים אלה בתחתית החבית עם כל השערוריות האחרונות.  בסוף התגלה ש'מסמך גלנט' מזויף, אולי גם הצו שקיבלתי מזויף? כנראה שלא, אבל מותר לפנטז.

 

יש עובדה קטנה שכדאי לעם ישראל לדעת - אם לי קראו למילואים, זה סימן לא טוב. בלי להרחיב על תפקידי הצנוע במילואים, גם ככה הוא עורפי ולא מעניין במיוחד, בקצרה אומר רק שאותי מזעיקים במקרה שנופלים טילים על ת"א ואזור גוש דן. הדבר יביא אתכם להבין שזה קורה רק במצב של מלחמה כוללת ואם השורה האחרונה לא גרמה לכם לעקצוץ קל בגבה, כנראה ששום דבר כבר לא יזיז לכם. שועלי קרבות ותיקים שכמותכם.

אני מקטר לא מעצם המילואים עצמם, אלא מעצם הקריאה. אני קצת מודאג מהאפשרות שמישהו ממקבלי ההחלטות לא יוכל לשאת יותר את החום הנוראי הזה ויעשה צעד על בסיס טירוף רגעי. אפשר לדמיין את ברק מתנועע בחוסר נוחות על כיסאו במרפסת המפוארת שלו במגדלי אקירוב, זיעה חמה מכסה את פניו, היתושים רבים הם, מזמזמים באוזניו ומפריעים לו לשמור על בטחון המדינה. הוא גם כנראה כבר השלים עם המציאות החדשה, בעולם שהולך ומתחמם- הקיץ הבא בטח יהיה נוראי אף יותר והחורף פה לא מספיק קר כדי להשכיח את התופת שעוברים בחודשים האלה. עוד עקיצה אחת. עוד אגל זיעה שנוטף על רצפת הפרקט והנה, הוא חטף את הג'ננה! הלם קרב חבוי מאיזו משימה סודית בסיירת מגיח לו משומקום, כמו פלשבק ארור מטריפ רע. אהוד נלחץ, אהוד משתגע, אהוד לוחץ על הכפתור האדום. אף אחד לא יודע מה עושה הכפתור האדום, רק ידוע שהוא אדום. זה מספיק כדי להבין שמכאן אין דרך חזרה.

הדבר הבא שיקרה הוא רעש חרישי שיפלח את השמיים; להק מטוסי קרב יעשה את כיוונו לכיוון מזרח, מרחק של 1400 ק"מ בערך; לוח השידורים הרגיל יפנה את מקומו למען מהדורת חדשות רציפה במתכונת 24/7 ונחמן שי יעשה את הקאמבק המפואר ביותר בתולדות הטלוויזיה של המדינה. אהוד ישקיף על הנעשה ממרומי המרפסת המפוארת, יחכך את ידיו עם חיוך מטורף ששייך רק למי שאבדה עליו דעתו. אז, ברגעים האלה ממש, אעשה את דרכי אל אחד מגורדי השחקים בעיר על מנת לתצפת ולחכות בקוצר רוח לבואם של הטילים.

לעזאזל עם החום הזה, הזיות קשות הוא גורם.    

לטור הקודם

תגובות

  • לא מבין על מה התלונות

    קפה שחור אסלי, חולצה בחוץ וחיילות בגזרה נמוכה. הכל מתגמד לעומת זה :)

    עוז, 22-08-2010 11:42