מגזין

ניפגש בספארי

אם לא תתעקשו לחפש בחדש של הג'ירפות דאחקות ואירוניה, תקבלו ממנו מנה גדושה של עצב, מלנכוליה, חמלה ובעיקר אהבה. לאון פלדמן מתרגש

מאת לאון פלדמן. 18-08-2010

תגיות: אלבומים, ג'ירפות

ניפגש בספאריצילום: יחצ

"...לפתע אני זר במקום שבו אני גר. הולך ברחובות שמעולם לא הכרתי... עכשיו אני תייר. מביט לצדדים, מאט, מתאהב בקלות, סקרן.... ככל שההליכה מתארכת, אני מרגיש זר יותר, ובמקביל, לראשונה בחיי, שייך".  מילים אלה, הנמצאות במבוא לספרו של גלעד כהנא, "מנוף מצביע אל הים" (הקיבוץ המאוחד 2009), מתארות באופן מושלם את כתיבתו: התבוננות מרוחקת אך סקרנית ואמפטית על הסובב. וכמו בספר השירים היפה, שהיווה בסיס למחצית משירי האלבום החדש, השלישי של ג'ירפות, גם באלבום ישנם סיפורים אינטימיים, מיזנסצנות חיות, תמונות שמתעוררות לחיים עם לחנים והגשה תואמים. מכלול אמנותי נדיר המשלב בין מוזיקה, מילים, איורים, כלים קסומים, רגישות גבוהה ומסע רוחני. אולי זה מצבם המשפחתי של ג'ירפות (נשואים +), או הגיל (30 +). אולי אלו המשברים הפנימיים (עזיבתה של רותם דרור, הקלידנית) ואולי זאת פשוט קארמה, אך נדמה כי כהנא וחבריו ללהקה (יאיר קז, ארז רוסו ואסי ששון) ניגשו לאלבום הזה בפאזה שונה, רגועה, מפויסת ובוגרת הרבה יותר משני האלבומים הקודמים.

ראשית, ואולי למורת רוחם של המעריצים שיחפשו את הדאחקות מ"משוחח עם כסא" (1999), או את האירוניה ששלטה בחלק מהאלבום המשובח "גג" (2006), ב"אין כניסה לפילים" יש יותר עצב ומלנכוליה מאשר הומור לא מרוסן. ויש גם המון חמלה ואהבה, לאו דווקא במובן של יחסים בין אישיים, אלא יותר במובן הרוחני, כמו שהם שרים בשיר הפותח: "פתאום הלב נפתח, ולנגן אני מוכרח". היבט בוגר נוסף שמתגלה כאן הוא שכהנא מאוהב במושאי כתיבתו ומזדהה איתם בצורה עמוקה, עד שנדמה כי אלו סיפורים אוטוביוגרפיים, קרובים מאוד לנפשו, גם אם מתוארים שם צמד חתולים החולמים על ארוחת ציפורי שיר ("פינק זברה"), מציל בים ("בקיץ הוא מציל" - שיר שנמצא בלחן אחר גם בפרויקט The Walking Man של כהנא) או בן של רוכל שמתחנן שאביו לא יכה את הסוס ("מוזס") - אחד השירים החזקים והמטלטלים באלבום.

גם הלחנים (רובם ע"י כהנא וקז) והעיבודים הותאמו לאווירה האמפטית הכללית. אקוסטיים, פחות רועמים, עם שימוש יצירתי בסימפולים וכלים מסורתיים יותר ופחות, כגון ביצים, ציפורניים, ים, תנור, ווקי-טוקי, צפרדע עץ ועוד.  הסיפורים האינטימיים האלה, על אנשים, חיות ומקומות (תל אביב, יפו, הוואי והודו) מלווים לא רק במוזיקה מקסימה, אלא גם באיור מרהיב של דוד פולונסקי ("ואלס עם באשיר"), שמחיה את הדמויות אל הנייר - מה שתוכלו לקבל, רק אם תקנו את הדיסק, אז כן, רוצו לקנות.

 

פורסם ברייטינג 11.08.2010

תגובות

  • עזיבתו

    של אייל פרסון שחר הקלידן

    סאמוואן, 19-08-2010 00:54