מגזין

סרטים שרואים משם - דם

היום במדורנו – דם! דם! דם! ולא רק נוזל החיים, אלא גם סחר באיברים, חוקי ובלתי חוקי, ושני סרטים שעוסקים, כל אחד בדרכו, בנושא האופנתי והשנוי במחלוקת הזה. אסף בן קרת מציג מדור פיזי וטורדני במיוחד

מאת אסף בן-קרת. 17-08-2010

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע, Men, Tell Tale

סרטים שרואים משם - דם

Men (ארה"ב, 2010). במאי: מיגל ספוחניק, שחקנים: ג'וד לאו, פורסט וויטאקר, לייב שרייבר ואחרים.

Repo Men, קיצור למונח Reaper, מלאך המוות. הריפרים להלן הם רמי (לאו) וג'ייק (וויטאקר),  שני חברים שעובדים במעין מחלקה מבצעית של ארגון בשם The Union. הארגון מספק לכל מי שמעוניין איברים סינתטיים ומכאניים להשתלה - לב, כבד, ראות, עיניים, ברכיים - כל מה שתרצו. השירות מעולה, יעיל, בטוח, חוקי ויקר מאוד. המשמעות היא שישנם בינינו לקוחות בריאים בעלי איברים מושתלים שלא עומדים בתשלום. הארגון שולח להם התראות בודדות, אך אם הם עוברים תאריך תפוגה, נשלח אליהם אחד מעובדי מחלקת המבצעים כדי להחזיר את ההשתלה לארגון. המפגש לא ממש נעים בלשון המעטה. רמי וג'ייק מצויינים בעבודתם, קוטלים כל דבר שזז ועונה להגדרה "זמנך עבר" בלי למצמץ. הכל עובד כמו שצריך עד הרגע בו רמי מקבל השתלה בעצמו ואינו יכול לעמוד בתשלום. הארגון כבר בדרך....

לכאורה, יש כאן הרבה פוטנציאל. בפועל, זה לא כל כך עובד. וויטאקר ולאו ידועים בעיקר כשחקני אופי, כך שהליהוק שלהם אמור לשבור את המיתוס ומראה שהם יכולים גם להיות גיבורי פעולה. המיתוס לא נשבר. יש בניהם כימיה טובה, הם משחקים טוב, לאו לא מעצבן כמו בדרך כלל וויטאקר יש רק אחד, אבל זה לא מספיק. מה שמתחיל באופן מבטיח מתדרדר לסרט אקשן מטופש למדי, צפוי ולא מצליח להתרומם. סצנות האקשן טובות, המינון שלהן לוקה בעיקר בטיימינג גרוע, אך זה בעיקר התסריט שמאבד את הרעיון מהר מידי וגורם להכל להיראות לא משכנע.

הרעיון של הסרט דווקא מקורי ומדליק, אבל משהו שם לא עובר. הסרט מנסה בכוח להיות סרט אקשן, מדע בדיוני, קומדיה שחורה ובנוסף לכל אלה לבקר את תרבות הצריכה המסואבת והמושחתת שלנו. בכל אחת מהמטרות של הסרט הזה הוא פוגע קרוב מאוד לסל, אבל מפספס. המסר שלו לחלוטין מזויף, העולם העתידני והסטרילי שיצרו עבור הסרט נראה טוב אבל מקבל מעט מאוד ביטוי בסרט, וחבל כי יש בו אפשרות לתרום רבות לאווירה ולעלילה. זה נראה קצת כמו העתקה מ"בלייד ראנר" ודומיו והסרט מנסה בכוח לשמור על ייחודו ומקוריותו, אבל מזכיר מספיק סרטי ז'אנר אחרים טובים יותר. הדמות של רמי עוברת תהליך נפשי הפוך מכל הסיבות הלא נכונות ובנוסף לכל אלו, עבודת הבימוי של ספוחניק נראית כניסיון בוסרי ליצור סרט שלם. יש משהו מאוד אינפנטילי בכל הסיפור הזה, וזה לא בהכרח שלילי למי שמחפש ריגושים מהירים ואוורור מוחי בימים הלוהטים האלה, אבל זה בהחלט לא תורם הרבה.

מה שכן, במידה ואתם אוהבים סצנות של דם ואיברים פנימיים - צפויות לכם כמה סצנות גועליות וכיפיות במיוחד של פלישה וגישוש בקישקעס של לא מעט קורבנות מסכנים, כמה סצינות קרב מרובות משתתפים, כמה מיתות ממש לא נעימות וסצנה אחת משעשעת וחולנית קמעה לקראת הסוף של אהבה ואיברים מושתלים. הסרט אלים הרבה יותר ממה שציפיתי, גרפי לחלוטין, מעין ניפ/טאק פוגש את אקסיטנז של קרוננברג (שלאו שיחק גם בו תפקיד ראשי) עם עוד סצנות פעולה שראינו כבר לא מעט פעמים. למרות כל האמור לעיל, זה לא סרט טוב במיוחד, אבל גם לא עד כדי כך גרוע, עוד זבלון הוליוודי עתיר תקציב ויומרה שיעביר לכם את הזמן במהירות, אם כי לבעלי לב חלש לא מומלץ לאכול לפני או בזמן הצפייה.

  

  

  

Tell Tale (ארה"ב, 2009). במאי: מייקל קווסטה. שחקנים: ג'וש לוקאס, לנה הדי, בריאן קוקס ואחרים.

החיים של טרי ברנרד (ג'וש לוקאס) ממש לא משהו. הוא אב חד הורי לילדה קטנה בעלת מחלה גנטית נדירה וחשוכת מרפא שהופכת את גידיה לעצמות. הוא עצמו רחוק מקו הבריאות ובעל לב מושתל שהותקן ממש לאחרונה. החיים דווקא זורמים יחסית על מי מנוחות: הילדה לא סובלת, הוא מצליח לתפקד באופן נורמלי, ואפילו הרופאה של הילדה שלו מגלה בו עניין רומנטי ומבטיח. בדיוק כשהכל נראה כשורה, לבו של טרי מתחיל לפעום במהירות, בטונים גבוהים וחזקים, לא ברור אם בגופו או בראשו, וכמה פלאשבקים לא נעימים טורדים את מנוחתו. עד כאן העלילה. יש עוד לא מעט הפתעות והתפתחויות ואני ממש לא רוצה להרוס לאף אחד את ההמשך.

מדובר בעיבוד חופשי ומודרני לסיפור קצר של אלן אדגר פו בשם "Tell Tale Heart". נפתח בחדשות הטובות -  זהו סרט מתח מוצלח ושווה. מייקל קווסטה הבמאי מוכר בעיקר מעבודתו הטלוויזיונית עם פרקים שביים ב"עמוק באדמה" ו"דקסטר", אך יש לו גם סרטי קולנוע מלאים וטובים שעוסקים בעיקר בכאבי ההתבגרות והם נקראים "L.I.E" ו-"Twelve & Holding". הסרט שלנו לוקח אותו לטריטוריה חדשה והוא מביים אותה בהרבה יעילות, בלי רעש וצלצולים כמו הסרט הקודם, אבל עם מקסימום אפקט. זהו סרט מתח שמתחיל באופן איטי ולא ממש ברור ולוקח לסרט מעט זמן לתפוס תאוצה. כשזה קורה הסרט מצליח לרתק. זה לא סרט גדול, הוא לא יחזיק אתכם מהודקים לכיסא, אך יש לו איזשהי עוצמה במינון נמוך שתצליח לחדור בבטחה מתחת לעור ותחזיק אתכם דרוכים מספיק. ישנם לא מעט פיתולים וטוויסטים קטנים שאפילו יצליחו להפתיע.

לוקאס, שמשחק בדרך כלל בתפקידי משנה לא חשובים, מקבל הזדמנות לתפקיד ראשי ובשרני, והוא מבצע היטב את העבודה בתור גבר שברירי שנושא על כתפיו הגרומות מטען ממש לא פשוט. לנה הדי (300) משחקת את הרופאה היפה והמקסימה שמתאהבת בו וגם בריאן קוקס הוותיק מופיע כאן בתפקיד משנה כבלש אלכוהוליסט ורחרחן כאשר מפלס הגופות מתחיל לעלות. אף אחת מהדמויות אינה תמימה כפי שהיא נראית, והתסריט לא מפסיק להפיל פצצות מתקתקות על גיבוריו. Tell Tale הוא סרט קטן, צנוע, אווירתי, מעט איטי, מעט מוזר ואינטנסיבי במידה לקראת הסוף המפתיע. אם אתם נכנסים אל העולם הפנימי של הדמויות מחכה לכם צפייה בסרט מתח שפורט על כל הנימים הנכונים ומספק לכם חוויה מוצלחת ולב אחד מאוד לא יציב.Tell Tale הוא גם הוכחה נוספת שלא צריך כוכבי ענק, תקציב מנופח, פסקול מפוצץ אוזניים ומחלקת פעלולים שעובדת שעות נוספות. הכל מתחיל ונגמר בסיפור טוב ועקבי ובדרך מקורית וקולעת לספר אותו. נראה כי להוליווד עדיין יש הרבה מה ללמוד.

למדור הקודם: סרטים שרואים משם - Tetro

תגובות

  • אחלה המלצות

    repo men נמצא כבר כמה ימים בבנק המטרות שלי הגיע הזמן לראות אותו תודה

    עוז, 18-08-2010 19:37