מגזין

מחברים עולמות

פרוייקט סינסתזיה מחבר מלחינים קלאסיים למוזיקאי ג'אז ורוק לכתיבת יצירות באורך של עד שלוש דקות וארבעים שניות, יצירות שיהפכו בהמשך לקליפים. קבלו הצצה מרתקת לחדרי החזרות בזמן שהיצירות מתחילות להתגבש

מאת קול הקמפוס. 15-08-2010

תגיות: רות דולורס וייס, עוזי רמירז, שני אחרון של אוקטובר

על הפרוייקט:

סינסתזיה הוא קולקטיב אומנותי-חברתי הפועל למען עשייה, יצירה והפקה של תרבות עצמאית. הפרוייקט הראשון של סינסתזיה הוא יצירת וידאו-קליפים ליצירות של מלחינים מסגנון קלאסי-עכשווי.  מלחינים כותבים יצירות באורך של עד 3 דקות וארבעים שניות לסולן ולהרכב שנבנה סביבו. הסולנים הם מוסיקאים המגיעים מסגנונות שונים (רוק, פולק, ג'אז ועוד) והיצירה נכתבת בהשראת הסגנון האישי של כל סולן. ההרכב סביב כל סולן נבנה מתוך אנסמבל נגנים קלאסי שהוקם במיוחד לפרוייקט. אחרי שהיצירה תוקלט, במאים ייצרו קליפים לכל אחת מהיצירות. קבלו הצצה מרתקת לחדרי החזרות בזמן שהיצירות מתחילות להתגבש.

 

בשורת רות

מלחין: אדיר לוי

סולנית - רות דולורס-וייס, לירון יריב - צ'לו, ליה רייחלין ומשה אהרונוב - כינור, שלומי בן-עטר - עוד

 

בתחילת עבודתו של לוי על היצירה, סמוך לחג שבועות 2010, הוא נחשף למגילת רות. הסיפור על רות המואבייה הזרה אשר מתחברת לעם היהודי, והופכת לאם בית-דויד הוא שנתן לו את הרעיון לחבר בין השונות, שזהו כאמור גם הבסיס הרעיוני ל"פרויקט סינסתזיה". מרות המואבייה לרות דולורס-וייס הזמרת - שבאה מעולם שונה מעולם המוזיקה הקלאסית. קולה הייחודי של הזמרת, היווה עבורו את נקודת המוצא לסאונד הכולל של היצירה. לוי בחר למעשה לעשות שימוש לא סטנדרטי בקולה של רות, ובמקום לעשות בה שימוש כזמרת הוא גרם לה לראשונה לעבוד כאמנית קול, סולנית בתוך רביעיית מיתרים קלאסית. מסיבה זו בחר גם לעבוד עם הברות במקום עם טקסט. באופן זה הוא מחזק את הקונוטציה של רות כ"כלי נגינה אנושי" ובכך מנסה להציג צד חדש שלה כמבצעת-סולנית.

 

 

 

  צילום: דנה מאירזון

  

Stereos

מלחין: אסף נוי

שני/אחרון/אוקטובר: ישי גרוס- גיטרה, יפעה נאור- גיטרה, אייל לויט- בס, אודי שמש- תופים; קרן פנפימון-זהבי - פרקשן

 

ביצירה זו חוזר נוי לשורשיו המוסיקליים הרוקיסטיים. מוסיקת רוק עבורו, לצד סגנונות מוסיקליים פופולאריים אחרים, היא מוסיקת העם של תקופתינו. היצירה "Stereos" נכתבה עבור הרכב הרוק הירושלמי "שני/אחרון/אוקטובר" המוציא בימים אלו את אלבומו השני, ולפרקשניסטית הקלאסית-אוואנגרדית קרן פנפימון-זהבי. לכתיבה להרכב רוק, שאינו קורא תווים, נוי הצטרך לבחור בדרך כתיבה לא שגרתית ע"י פרטיטורה גרפית  (פרטיטורה המורכבת מסמלים) וציורים ולא מתווים .המפגש בין חברי ההרכב לסגנון המוסיקלי החדש היה מפתיע לטובה. לעבודה עם נגני רוק על יצירה קלאסית מתייחס נוי כמאתגרת ולא סטנדרטית, אך מנגד שונה ומתגמלת יותר מעבודה עם נגנים קלאסיים. נוי מציין כי בהשוואה לנגנים קלאסיים, רמת הפתיחות שלהם להקשיב לאינטואיציה ורגש בתהליך העבודה היא גבוהה מאוד. נגני רוק מאוד פתוחים לשינויים בהתבסס על תחושות בעוד שחזרה עם נגנים קלאסיים יכולה להתעכב ואף להיעצר עם כל שינוי בתווים. לנוי היה חשוב לתת לנגנים להביא משהו מעצמם ליצירה. במהלך העבודה עם הנגנים הוא מצא את עצמו לוקח צעד אחורה מספר פעמים מתוך הבנה שיש חשיבות לקול של הנגנים ביצירה. פעמים רבות אסף נתן לנגנים לבחור בדרך שלאו דווקא הייתה הדרך שבה הוא תכנן שהיצירה תבוצע. לטענתו, אם הנגנים לא ירגישו חלק בנוח עם אופן הביצוע הדבר רק יכול רק להזיק ליצירה.

 

 

   צילום: דנה מאירזון

  

Long Live the Gathering

מלחין: אופיר אילזצקי

יונתן אלבלק - גיטרה חשמלית, עמית דולברג - פסנתר, רואי אמוץ - חליל, רועי חרמון - חצוצרה, מאיה פנינגטון - קול ופס קול

 

לפרויקט סינסתזיה כתב אופיר יצירה המפגישה אלמנטים ומוטיבים מהג'אז והבלוז יחד עם תבניות מסורתיות מהמוסיקה הקלאסית. את ההשראה לכתיבת יצירה זו, כמו גם חומרים מוסיקליים רבים מתוכה, שאב אילזצקי מערבי אלתור של ג'אז חופשי בלונדון בהם הוא לוקח  חלק בשנים האחרונות. בשנה האחרונה, לקראת כתיבת היצירה ובהשראת התופעה הסינסתטית, אילזצקי הקליט סשנים מתוך אותם ערבי אלתור, ולאחר מכן עיבד, ערך ושכתב אותם לכדי יצירה כתובה. ביצירה זו מבקש אילזצקי ללכוד את רוח הג'אז בזמן, כפי שהיא כיום, כאדם המסתכל אחורה בזמן על חייו ורואה בליל של רעש. בעיניו, זה אינו רעיון רומנטי אלא תיעוד של הרגע במוסיקה בו הכול קופא ונתקע. בכך מתאר אילזצקי את התהליך שעבר הג'אז בחמישים השנה האחרונות - מהבסיס אל הכאוס, אל מול אותו התהליך בדיוק שעברה המוסיקה הקלאסית ב1500 השנה האחרונות.

 

 

  צילום: דנה מאירזון

 

נקודות

המלחין: דן דויטש.

מבצעים: עוזי פיינרמן- גיטרה חשמלית. גיורי פוליטי- פרקשן. קטיה פולין- ויולה.

 

דן על היצירה: "כתיבת יצירה שכוללת אלתורים היא דבר שאיני נוהג לעשות. דבר זה נובע מתוך תפיסה שעל המלחין שכותב מתוך המסורת של המוסיקה הקלאסית לקחת אחריות מלאה על כל תו או התרחשות מוסיקלית שמופיעה ביצירתו. בהקשר זה, מוטל על המבצע למצוא את עצמו בין התווים שהמלחין כתב - ולהפיח בהם חיים. לעומת זאת, ביצירה מאולתרת בחלקה, הרגשתי שאני לוקח מקום טיפה שונה. במקום לתת להרכב הוראות" מדוייקות", אני נותן לו "חזון". התוצאה היא כמובן שונה - הרי החזון, בהיותו מופשט וכללי יותר, עובר שינויים מהותיים בדרך לביצוע הסופי. בהקשר זה, אומר שהמפגש היה מאוד מעניין - עוזי פיינרמן )נגן הגיטרה והמאלתר בקטע שכתבתי( אכן הביא משהו מעצמו משהו שנתן צבע מאוד מיוחד ושונה ליצירה שכתבתי. במסגרת העבודה עם עוזי יצאו דברים חדשים ומעניינים מאוד, כאלה שהלכו למקומות שונים מאלה שציפיתי. כמו כן, המפגש עם יתר הנגנים, קטיה פולין על הויולה וגיורי פוליטי על כלי ההקשה, היה אף הוא מאוד מעניין. גיורי, שבא מעולם של מוסיקה קלאסית ומוסיקה חדישה, הביא זוויות מאוד מעניינת לתפקיד, וגם קטיה, שמכירה את העולם הקלאסי על בוריו, לקחה את מה שנכתב לה למקומות משלה. כך נוצר מפגש מעניין בין כמה גישות מוסיקליות, בין כמה גישות למלחין, ובין כמה גישות לקטסט כתוב."

 

 

  צילום: דנה מאירזון

 

Echoes

חנה אג'יאשוילי- מלחינה

אורי דרומר- גיטרה בס, אקורדיון,מחשב; רן נחמיאס- טרמין; נפתלי מזרחי- גיטרה קלאסית

 

חנה על היצירה: "ההיכרות עם הכלים הייתה בבחינת מפגש ראשון עבורי. עדיין לא כתבתי לכלי כמו טרמין או למחשב. הבנתי שאני צריכה לכתוב יצירה שצריך להיות בה הרבה מקום לחופש ואלתור. החלטתי לכתוב לנפתלי את התפקיד ומסביבו "יקרו כל מיני דברים". שם היצירה מתכתב עם שני אלמנטים. התפקידים של רן ואורי מתקיימים כמו הדים סביב התפקיד היציב של הגיטרה. בנוסף לכך הגיטרה מוקלטת תוך כדי הנגינה והלופים מנוגנים יחד עם הגיטרה כמו ההדים שלה. תוך כדי החזרות גיליתי שלאורי יש אקורדיון, רציתי להשתמש בו אבל לא בצורה המסורתית, בתור כלי מלודי, אלא להוציא ממנו אפקטים. האקורדיון ביצירה לא מנגן אלה "נושם", נתנו לו להיפתח ולהסגר בלי לכוון לצליל מסוים. היצירה נכתבה בלי מחשבה על תיבות ומשקל- בהתבסס על תחושה של זמן. היצירה נשענת על פרטיטורות גרפיות. בזכות זאת אפשר לאפשר שינוי קל בכל פעם שמנגנים. בעבודה מול אורי הרבינו להשתמש בתיאורים מעולמות שונים כדי להתוות את הנגינה. השתמשתי בהנחיות כמו: "תחשוב על אריה שואג כשאתה מנגן- ררראאאוו!". גורם נוסף שמאפשר מקום לשינוי הוא השימוש בכלים כמו טרמין. זה כלי שלא ניתן לדייק איתו, לחזור איתו על אותה פעולה בדיוק וזה מה שטוב בו ליצירה מסוג זה."

 

  צילום: דנה מאירזון

  

The Unknown

רוני רשף - מלחינה

יונתן חזן (רביעיית הסקסופונים של ת"א) - סקסופון, יזהר קרשון (אנסמבל בארוקדה) - צ'מבלו

 

כתיבת יצירה זו היוותה עבור רשף התנסות ראשונה ביצירה מתוך מחשבה על קונספט מוזיקלי בלבד וללא שימוש ברעיונות חוץ מוסיקליים. האתגר שעמד בפניה היה חיבור בין שני מאלתרים מובהקים שהשוני בניהם הוא הסגנון המוסיקלי ממנו הם מגיעים.  יזהר קרשון, נגן הצ'מבלו, הוא מאלתר בארוקיסט בעוד יונתן חזן, נגן הסקסופון, הוא מאלתר מתחום הג'אז.  רשף ביקשה לתת חופש וביטוי לשני המוזיקאים וכך יצרה בתוך היצירה חללים ריקים בתוכם יכלו הנגנים לאלתר ולהביא לכדי ביטוי את האמירה האישית שלהם. בהתאם לרעיון הסינסטתי העומד מאחורי הפרויקט קיבלה רשף את ההנחיה לכתוב יצירה עכשווית לצ'מבלו, כלי נדיר ביותר במוזיקה הקלאסית העכשווית  ובמסגרת הפרויקט היא נפגשת איתו לראשונה. מחקר אישי שלה על הצ'מבלו, שכלל לימוד נגינה על הכלי,  קריאת פרטיטורות בארוקיות, אלתור עליו והאזנה ליצירות תקופתיות הן שאפשרו לה להיות מסוגלת להביא  את הכלי הבארוקי אל השפה הקלאסית העכשווית.

 

 Photobucket

 צילום: דנה מאירזון

  

זו העונה

מלחין ושירה: מיכאל וולפה

קולולוש: יובל גרשטיין- גיטרה ושירה, רבל סן- ראפ, אורי ונוקור- בס, יוגב שטרית- תופים, עונגי צ'זלינג- סקסופונים, רועי חרמון- חצוצרה

 

מיכאל על היצירה: "היצירה מתארת את המצב בארץ משתי נקודות מבט. האחת ביקורתית ונוקבת, מבוססת על דברי ביאליק האחרונים - אותם קרא בציבור במוצאי שבת, בקיץ 1934, לפני שנסע לניתוח בוינה בו נפטר. ביאליק מצליח בראיה בהירה וחסרת פשרות לאתר כבר אז את כל הרע והנורא שבארץ שלנו. מחירי הדירות המאמירים, הפועלים הזרים והמנוצלים, הניכור והתחרותיות, השחיתות הפוליטית, המסחר בבורסה במקום עבודה יצרנית, כל אלה נגעו בליבי מאד והחלטתי לתרגמם לאנגלית על מנת ליצור ריחוק, ולעצבם כראפ שחור על רקע של מוסיקת פרוגרסיב רוק אורבנית ומנוכרת, בהשראת כמה להקות שעסקו בנושאים הללו בשנות השבעים. זוהי אחת הפעמים הראשונות שאני יוצר ללהקת רוק ולא לנגנים קוראי תווים קלאסיים. ומה רב ההבדל. הכול פתוח יותר, ישנה תורה שבעל-פה שהולכת ונבנית בתהליך העבודה. ממש עולם אחר. הפעם לא יכולתי להסתפק בכתיבה של פרטיטורה, אלא היה עליי ליצור על בסיס התווים יצירה שהיא כולה פרי הדיאלוג ביני לבין הלהקה. "

 

 Photobucket

צילום: ענבל וולף

  

דף הבית של הפרוייקט

עמוד הפייסבוק של הפרוייקט

תגובות

  • 25, 26 ו-28 לאוגוסט במעבדה

    באירועי "לילות סינסתזיה" של הזירה הבין-תחומית והפרוייקט www.synproject.org

    syn, 16-08-2010 09:01

  • לגבי הפסטיבל ב20 לחודש

    היי מה נשמע רציתי לשאול לגבי הפסטיבל השבוע האם הוא מתקיים כי התוכניה של הפסטיבל אי אפשר לראות

    עידן בינשטוק, 17-08-2010 16:44