מגזין

סרטים שרואים משם - Tetro

פרנסיס פורד קופולה, מהבמאים החשובים של הוליווד, הוציא לפני שנה סרט והעולם שתק. אסף בן קרת היה מוכן לסלוח אם לא היה מדובר בסרט באמת מצוין

מאת אסף בן-קרת. 09-08-2010

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע, Tetro

סרטים שרואים משם - Tetro

השאלה הנשאלת על גבי שורות אלו היא "הכצעקתה?" - כיצד ייתכן שסרט חדש של פרנסיס פורד קופולה יוצא לאוויר העולם בשקט כה תעשייתי שמעטים שמעו עליו? כיצד נמנע מרבים מאיתנו לצפות בו בקולנוע כאן בישראל? כיצד סרט מוצלח שכזה זוכה בעיקר להתעלמות? לא ברור. אין צורך להכביר במלים. פרנסיס פורד קופולה, שאני תמיד אוהב לכנות פרנסי, אחראי לכמה מהרגעים הגדולים ביותר בפנתיאון הקולנוע בשנות ה-70 וה-80. "הסנדק", "אפוקליפסה עכשיו", "ראסטי ג'יימס", "השיחה" ורבים אחרים. נכון, לא שמענו ממנו כבר המון זמן. יש אפילו שיצדיקו את היעלמותו כדי לפנות את מרכז הבמה לבתו סופיה, שהפכה אחת הבמאיות הבולטות של העשור האחרון. קופולה היה דווקא פעיל מאוד בשנים האחרונות בעיקר כמפיק. למעשה, פרנסי חזר אלינו כבר ב-2007 כבמאי עם סרטו "Youth Without Youth" שהיה בינוני ובעל תקציב צנוע, אך מבחינתי במאי בסדר גודל שכזה מצדיק אירוע מתוקשר להפליא בכל פעם שפרוייקט חדש יוצא תחת שרביטו, כידוע בהוליווד המלה "איכות" כבר מזמן לא מהווה פרמטר.

יכול להיות שפרנסי כבר לא מעוניין בקאמבק, אלא רק רוצה להמשיך ולעסוק בקולנוע. צפייה בשני הסרטים האחרונים שלו מאששת מבחינתי את הטענה הזו ועדיף שכך; זה לא שהוא צריך להוכיח משהו או לתת דין וחשבון. ועכשיו לענייננו. "Tetro", סרטו האחרון יצא לאקרנים בארצות הברית ביוני 2009 בהפצה מוגבלת וגרף 300,000 דולר. הביקורות היו לרוב טובות, כמה מהן אפילו טובות מאוד, אך כל אלו לא סייעו לסרט להתרומם. באתי לתקן את המעוות.

בני (אלדן ארלריך) חוגג בעוד כמה ימים את יום הולדתו ה-18. לאחר שעזב את הבית הוא עובד כמלצר בספינת שעשועים. הסרט נפתח כאשר בני מגיע אל דירתו של אחיו, טטרו (וינסנט גאלו הגדול!), סופר מוכשר אך כושל, שעזב את הבית שנים רבות לפניו והותיר המון סימני שאלה אצל אחיו הצעיר. המפגש ביניהם יהיה טעון וקשה, שכן טטרו עשה הכל על מנת למחוק את העבר.  מכאן לא אספר לכם הרבה. לתמונה נכנסת זוגתו לחיים של טטרו, מירנדה (מירבל ורדו, "ואת אמא שלך גם"), ודמותו של אביהם קשה העורף, מלחין ארגנטינאי גדול בתחומו שערק לניו יורק, ומירר את חייהם. המשקעים עולים לאט על פני השטח, הקתרזיס מעבר לפינה.

קופולה חוגג באחת מהטריטוריות המוכרות שלו, יחסי משפחתיים סבוכים. הוא מתכתב עם כמה מסרטיו הישנים יותר, "ראסטי ג'יימס" הוא המובהק שביניהם ויש לעתים קווי דמיון בין השניים. אנו עדים שוב להערצה כמעט עיוורת של האח הקטן את אחיו הגדול, בעל ההשראה, העוצמה, המיסתורין, הקסם, המגע, הכריזמה והסמכות. דמותו של אביהם הקשוח מרחפת ברקע, מצלקת את הדמויות בעברם ובהווה, זמן רב לאחר שהצליחו להשתחרר ממנו. טטרו, האח הבכור, הוא הדמות האימפולסיבית בין השניים, מקסים, מוכשר,  מנוסה, משוחרר, בוגר וידידותי למשתמש. בו בעת הוא קשוח, מנותק רגשית, בעל התפרצויות זעם בלתי צפויות, חם מזג ואפילו מסוכן. בני לעומתו בשלבי הבגרות הראשונים שלו, מחפש נואשות אחר דמות גברית וסמכותית בחייו, מחפש תשובות לתסבוכת המשפחתית שלו, זקוק לאהבה, אישור, ביטחון וכיוון.

קופולה צילם את הסרט בבואנוס איירס והיא נראית נפלא בשחור לבן חד ואקספרסיבי. היא ריאליסטית לחלוטין, מוארת לפעמים יתר על המידה, בעלת נוכחות מושכת, כמעט מיסטית. הצילום יפהפה. פלשבקים כואבים מהעבר מצולמים לעתים רחוקות עם פילטרים צבעוניים ובעלי מבע רב. השילוב הנכון בין השניים עובד נהדר. ישנם לא מעט שוטים המזכירים את הניאו ריאליזם של ויטוריו דה סיקה, מעט רגעים הזויים, מוטיב קבוע של אורות מנצנצים ועוד כמה משחקים של אור וצל. ברגעיו הראשונים הסרט נראה כי בויים על ידי במאי מתחיל, אך ככל שהעלילה מסתעפת קופולה שולף במיומנות מכובעו את כל האמצעים הקולנועיים שהפכו אותו לאגדה בחייו.

ישנם מספר רגעים מקסימים במיוחד בסרט - קטעי מחול מרשימים, מלאי דמיון ותנופה המביעים את מחשבות התת מודע בראשו של בני הצעיר ועל כן הם סוערים ויפים במיוחד. מלבד היחסים המשפחתיים ישנו נושא נוסף החוזר שוב ושוב במהלך הסרט - תהליך היצירה. טטרו שהיה הבטחה גדולה בחייו אוגר את סיפור חייו על גבי דפים רבים ומפוזרים ללא כל שימוש. הוא עובד כיום כמפעיל פרוג'קטורים בתיאטרון, חולם על ההזדמנות לספר את סיפור חייו, ונאבק בעצמו לא לעשות זאת. הוא מחפש את האישור האומנותי הגבוה ביותר לעסוק באומנות, כאשר אנו מתוודעים לדמותה של ALONE (כרמן מאורה, אחת מהקבועות של אלמודובר) בתור גורו תרבותי שביכולתה לרומם ולמוטט קריירות שלמות. ישנו המוטיב המוזיקלי בסרט המופיע ביצירותיו המפעימות של האב, ובפסקול הנוגה והעדין של הסרט.

גם השחקנים עושים עבודה מצוינת. וינסנט גאלו, אחד מבכירי השחקנים של הקולנוע העצמאי בארה"ב של העשור הקודם (זוכרים את סרט הקאלט "Buffalo 66"?), חוזר כטטרו בתפקיד הראשי ומביא משחק משובח, מרתק ומסעיר כמו שרק הוא יודע. הוא אחד מהשחקנים האהובים עלי, למרות שכבר הרבה זמן לא השתתף בסרט טוב באמת. גאלו הוא איש אשכולות שכזה - שחקן, במאי, יוצר, מוזיקאי, צייר. הוא מאוד צנוע, אבל שווה וכדאי לחפש לא מעט מעבודותיו השונות. מירבל ורדו עוצרת הנשימה משחקת את זוגתו המקסימה שעוברת רכבת הרים מסחררת ביחסים עמו. היא משחקת מדהים והיא אחת מהנשים היפות והסקסיות שראיתי בקולנוע מזה זמן רב. אלדן ארנריך בתור האח הצעיר בני הוא שחקן בראשית הדרך, ואין ספק כי סרט כזה יכול להזניק לו יפה את הקריירה.

"Tetro" הוא סרט קטן, צנוע, אישי מאוד, כתוב ומבוים בידו של אחד מהאומנים הגדולים בתחום והוא מאוד יפה לצפייה. במשך קצת יותר משעתיים פרנסי מעביר את הצופים בסדנה מתקדמת לקולנוע מקצועי, רגשי לחלוטין, בנוי לעילא. מבוצע באופן סוחף בלי לשעמם לרגע, משתמש בסיפור לא ממש מקורי, אך תסריט סבוך מספיק כדי להשאיר כמה הפתעות מעניינות. ימי הזוהר של קופולה כבר מאחוריו, ועם הרבה משיאי הקולנוע ששבר בקריירה הארוכה שלו, יצירת מופת נוספת לא בהכרח עומדת על הפרק.  מה שכן, זהו הסרט הטוב ביותר שלו ב-20 השנים האחרונות. זו לא ממש חוכמה כי הוא עשה מעט סרטים בשנים האלה, כשהבולט מכולם הוא "דרקולה" החושני והאפל מ-92'. נדמה כי הקולנוע של קופולה היום מפוייס יותר, קטן יותר, פרטי מאוד ולא פונה לקהל כל כך גדול. לא ברור מדוע. לסרט הזה מגיע כל סופרלטיב ראוי. המלצה אישית ממני.

לטור הקודם: סרטים שרואים משם - Life During Wartime

 

תגובות