מגזין

מלחמת צחוק

חן עטר דווקא חושב שצריך לשמור ולהגן על ערוץ "ביפ". ערוץ שחרת על דגלו לייצר דור חדש של הומור ישראלי תחסום את דרכם של בדרנים צעירים אנונימיים. הצד השני של המטבע

מאת חן עטר. 08-08-2010

תגיות: ביפ, טלוויזה

מלחמת צחוק

בימים אלו מתקיים שיח ציבורי וקרב ענקים טלוויזיוני מחתרתי במידה על עתידו של ערוץ ביפ. הערוץ אשר שימש בית חם להומור הישראלי עתיד להיסגר בסוף השנה ובמקומו יעלה ערוץ בידור בינלאומי, זאת לאור החלטת הוט לא לחדש את שידוריו. חברת הכבלים הוט מתרצת את המהלך בכך שערוץ ביפ גורם להפסדים כלכליים כבדים אך ידוע שהסיפור מורכב, מסועף ומסואב הרבה יותר. ממש כמפת התקשורת הישראלית.

כצופה טלוויזיה לא נלהב במיוחד אין לי קשר אישי והדוק עם הערוץ הצחוק. הייתי מתאר את יחסינו כ"שלום שלום" של שעת לילה מאוחרת במיוחד. עוגת הצפייה שלי (אם יש כזאת בכלל) מרוכזת מאוד, וביפ זוכה לנתח מזערי במיוחד. אך מעבר לעובדה זו איני מזלזל בעצם קיומו החשוב והמשמעותי של הערוץ בשידורי הטלוויזיה הישראלית החד גונית, המשמימה, הלא מקורית והמקובעת. ביפ מהווה אלטרנטיבה מקורית ורעננה שמציג תכנים חדשים, כתיבה מקורית, פלורליזם והומור במיטבו. לצד זאת בערוץ משודרות אין ספור סדרות מוכרות ופורמטים קנויים שממלאים את לוח השידורים, זאת כצעד מתבקש והגיוני לאור מגבלות יצירת התוכן המקורי.

ביפ על תוכניותיה המגוונות נותנת ביטוי רחב לרוח רעננה, צעירה וחדשה בהומור הישראלי. במשך 10 שנות פעילותה עלו אין ספור תוכניות מקור, כאלה המצליחות יותר עד סיווגם כקאלט וכאלה הנחשבות לנפילה רצינית דוגמת האקדמיה לצחוק. חלק מהתוכניות נושאות ביקורת חברתית וחלקן סתם משוגעות, בוטות וכיפיות. אגב כך, נחשפנו לאנשים מצחיקים מהסוג החדש. ביניהם היו כמה כוכבים עוד לפני ערוץ הצחוק אך רובם היו אנונימיים לחלוטין וערוץ הצחוק היווה מקפצה אמיתית עבורם לקדמת מפת ההומור הישראלית. ההתעסקות באופי התוכניות, הצלחתן או נפילתן כמו גם בבניית לוח השידורים כלל לא רלוונטית. ייתכן שהתעסקות זו אולי חשובה לאלה המבקשים להתמקד בפן הסקסי, הרכילותי והרייטינגי של הערוץ. לדעתי הנושא החשוב באמת הוא עצם השפעתן של תוכניות אלה על האופי והתפתחות ההומור הישראלי העכשווי. לא עוד הגששים וספי ריבלין המהווים בסיס להומור הישראלי במין נוסטלגיה טובה ומתמשכת, ואני לא ממעיט בערכם חס וחלילה, אבל האנרגיה שהניעה את הערוץ צעקה בקול רם וברור: "אנחנו רוצים להיות דור חדש ומצחיק משלנו, כזה שמסתכל על ההווה וקדימה לעתיד במקום להתרפק על העבר".

השתקת תותחי ערוץ הצחוק מסוכנת קודם כל לפלורליזם והחופש ליצור ולצחוק. הרי מדובר על ערוץ טלוויזיה ישראלי שנותן ביטוי להומור הישראלי. בנוסף, השתקת הערוץ והחלפתו בערוץ בידור בינלאומי תוביל לתוצאה בלתי נמנעת של איחוד בין ההומור הישראלי המקומי והקטן שעוד נותר לנו לבין הומור עולמי חסר ייחודיות ומקוריות. היעלמות של ההומור הישראלי הייחודי, הכותבים הצעירים והרעננים, הצחוקים, הדחקות והסאטירה שביפ כל כך דאגו לשמר. כמו כן, הבדרנים האנונימיים והמקוריים שצמחו בערוץ במשך כל שנות פעילותו כבר ביססו מעמדם אצל הקהל הישראלי. אך עצם סגירת הערוץ חוסמת וסוגרת את דרכם של אותם בדרנים צעירים בראשית דרכם, שלא ימצאו במה וביטוי מחוץ למועדוני הצחוק התל אביבים שגם ככה לא זוכים לעדנה. סגירת הערוץ משולה להנמכה של תקרת הזכוכית עבורם. בסופו של יום המפסידים העיקריים הם הציבור הישראלי הרעב להומור, שעל גבם מתנהל קרב כלכלי קר ונטול צחוק. אנחנו אלו שלא נזכה להכיר את המצחיקן הבא. גם אם בסופו של דבר אנחנו כצופים נקבע שהוא לא העיפרון הכי מצחיק בקלמר. יש מקום לכל הערוצים וכל הסוגים ואין צורך לסגור את ביפ, כי כשהתותחים רועמים, בביפ המוזות צוחקות.

במאבק קיים רובד נוסף, צופים לוקחים חלק במחאה על ידי הפצת סרטונים מצחיקים ונוגעים. תומכים אלו מבטאים בצורה טהורה את הדור שגדל על ברכי ערוץ הצחוק ונגזרותיו כבסיס להומור הישראלי עכשווי. הם אלו שמבטאים את רחשי ליבם בצורה העמוקה ביותר ונטולת האינטרסים. הם רוצים את ערוץ הצחוק כי הוא מצחיק אותם או כי הם מרגישים שהם חלק מדור חדש ועכשווי בהומור הישראלי ולא מעניין אותם אם תוכנית נכשלה או שמא קיבלה "תו איכות" מערוץ 2 ועכשיו היא מצליחה. בסופו של דבר בחברת הכבלים הוט יצטרכו לרדת מהעץ שעליו טיפסו, ולהשאיר את הצחוק על הפנים הישראליות. כי זה לא כ"כ נעים לראות ערוץ סגור. ימים יגידו.

גיל חסון חושב שדווקא הגיע הזמן להוריד את השאלטר על הערוץ

 

תגובות

  • מה שהכי מוזר בסיפור הזה

    היא העובדה שעולה מצפיה בסרטון המחאה. והיא שישנם עדיין אנשים שתולים לונגים בחדר שלהם. עד מתי?

    פרידריך, 10-08-2010 14:24

  • לאחרונה הנושא ירד מהכותרות.

    אולי הבינו בהוט שכדאי להם לשמור על השקט כדי לא לגרום לזעזועים.

    המחוג, 03-10-2010 14:17