מגזין

סרטים שרואים משם - Life During Wartime

טוד סולונדז חוזר עם סרט חדש, 12 שנה אחרי סרטו המופתי "אושר". לאסף בן קרת היו ציפיות גבוהות מהסרט. למרות הציפיות ואולי בגללן הסרט החדש לא ממש מספק את הסחורה

מאת אסף בן-קרת. 02-08-2010

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע, Life During Wartime, טוד סולונדז

סרטים שרואים משם - Life During Wartime

זוכרים את "ברוכים הבאים לבית הבובות" סרט הנעורים המשובח, אכזרי, שנון, ריאליסטי ומדויק של טוד סולונדז מ-1995? זוכרים את "אושר" סרטו השערורייתי והמדהים שבעט לאזור החלציים של אמריקה על הסיוט הפרברי מ-1998? ובכן, לרעתו של סולונדז ייאמר שמאז שני אלו תהליך היצירה שלו התדלדל למספר סרטים מצומצם, ויתרה מכך הסרטים שהגיעו לאחר מכן היו מוצלחים הרבה פחות מהשניים המוזכרים למעלה. לזכותו של סולונדז ייאמר ש"בית הבובות" ו"אושר" היו כל כך טובים, שכל פרויקט שלו ייצור מידה לא מבוטלת של עניין, גם אם אינו עומד בקנה אחד עם הציפיות.

בינתיים עברו כבר שש שנים מסרטו האחרון והאיום "פלינדרום" ועוד שתים עשרה שנים מאז "אושר". "החיים בזמן מלחמה" הוא מעין סרט ההמשך של "אושר". רבות מן הדמויות של הסרט המקורי מופיעות כאן, נוספו כמה דמויות חדשות, הקאסט התחלף כולו באחת והבלגן, מן הסתם, חוגג. תזכורת קצרה: טריש, הלן וג'וי ג'ורדן הן אחיות יהודיות בוגרות המתגוררות בניו ג'רזי, כל אחת וחייה הסבוכים, מערכות יחסים איומות, תקשורת קלוקלת, סודות קשים, הדחקות ושקרים, מזל רע ולקינוח גילוי מעורר חלחלה של אב פדופיל המבצע זממו בחברים של בנו. בררר..... "החיים בזמן מלחמה" מוצא את מרבית בני משפחת ג'ורדן מחוץ לניו ג'רזי בפלורידה שטופת השמש והתקווה, אך החיים לא היו יכולים להיות סבוכים יותר.

טריש (אליסון ג'אני), הבת הבכורה, הייתה נשואה לפדופיל. בנה הבכור בקולג', בינתיים יש עוד ילדה קטנה וילד לפני בר מצווה שחווה את כאבי ההתבגרות, בדיוק כמו אחיו מהסרט הראשון. טריש מזה זמן רב מאוהבת בגבר המבוגר ממנה בכמה שנים טובות, מאוד לא מושך, יהודי, קצת תלוש וחלוש אבל נורמלי. טריש לא יודעת שבעלה ביל (קיראן הינדס) השתחרר מהכלא ומנסה ליצור קשר עם בנו. הילדים האחרים במשפחה חושבים שהוא מת. ג'וי (שירלי הנדרסון), האחות הצעירה, הלוזרית המושלמת והמסכנה מכולם, נשואה לאלן (מייקל קנת' וויליאמס) שאינו מצליח לשלוט בצרכיו המיניים הדוחים והיא נרדפת על ידי רוחו של אנדי (פול רובנס), חברה לשעבר שהתאבד. הלן (אלי שידי), האחות האמצעית והמצליחה, הפכה לתסריטאית טלוויזיה במשבר והתרחקה מהמשפחה במשך כל השנים. מכאן הדרך למטה קצרה ביותר.

האמת היא שרציתי לפרגן לסולונדז, הוא עדיין קולנוען מעניין מבחינתי, אך זהו סרט בעייתי למדי, הרבה פחות טוב והרבה פחות מספק מהמקור. ההשוואה הכרחית. "אושר" היה סרט שלם, ארוך למדי, אבל מלא בתוכן, סיפור עם המון עומק רגשי, דמויות עגולות ומפתיעות, תסריט מחוכם ובימוי נוקב ושנון. סולונדז עדיין מצליח לשמור על הפאסון המוכר שלו - קומדיה שחורה ואפלה, כזו אשר מפעילה פרצי צחוק רפלקסיביים לצד הרבה רגעים טראגיים וקשים. נגיעות תכופות בביזאר, דמויות נלעגות, אנדרדוגים, סיטואציות מביכות ותחושה קבועה של חוסר נעימות שמסרבת לעזוב אותך מתחילת הסרט ועד סופו. כל אלו עדיין כאן. אך מאז סרטו "אגדות וסיפורים" מ-2001, סולונדז שינה את הנרטיב הקולנועי שלו. הסיפורים שלו נהיים תמוהים יותר, הסרטים נוטים לאבד כיוון, סולונדז מוצא סיפור מסגרת אך מנסה להתגרות בצופים ולשבור את הסיפור לכיוונים בלתי צפויים ובדרך כלל נטולי פיתרון או סיום. סולונדז הפך יוצר קולנוע מפוזר - הוא פרובוקטור, אך לא הולך עם הפרובוקציה עד הסוף, הוא מנסה להגיד אמירה חברתית חשובה, אך חוזר בו ומשאיר את הצופים תלויים באוויר, הוא מחפש טריקים מקוריים ותמוהים לאתגר אך נותר מעט מזויף ולרוב לא ברור. הוא מאוד לא עקבי כיוצר. כל אלו באים לידי ביטוי ב"חיים בזמן מלחמה".

זהו לא ממש סרט המשך, אלא חצי סרט המשך בפרט וחצי סרט בכלל. הסרט קצר מהמקורי בהרבה, מה שמשאיר מעט מאוד מקום להתפתחות העלילה. במשך קצת יותר משעה וחצי (הסרט הקודם היה 140 דקות!) אנו מקבלים סרט המורכב כולו מהתחלה של רעיונות אשר כמעט ואינם מתפתחים. הכול מרגיש חצי אפוי ומוגש נא. הסרט לכאורה נע קדימה על הציר העלילתי, אך ההתפתחות הנרטיבית אינה מגיעה לשום מקום, האפיזודות בין הדמויות חולפות, כמעט ואין כל קשר בין הסצנות ויתרה מכך הדמויות נותרות חלולות עוד יותר ממה שהכרנו. זו בחירה מאוד תמוהה. אנו כבר מכירים את הדמויות, את הרקע שלהן, את המניעים שלהן, את הדילמות שלהן, אך הפעם זה נותר עקר למדי. גרוע מכך, כמעט כל הדמויות החדשות בסרט מתוארות עוד יותר בשטחיות מהדמויות הראשיות, הן נותרות כמעט אלמוניות, בעלות זהות מרתקת אך בעיקר אניגמטית. יש שם עומק, אך לא מספיק, ישנם תיאורים של דמויות, אך נותר רק סטריאוטיפ שכן הן עלומות מידי. יש מעט התמקדות בדמויות אך הפוקוס חולף ביניהן מהר מאוד ולא נותר הרבה מקום לרושם. זה לא ממש סרט, זה מקבץ סצינות בעלות הגיון פנימי גלוי למחצה שמרבית החיבור ביניהן מקרי בהחלט. הסרט היה יכול להיות הרבה יותר מעניין אם כל המוטיבים הנורמטיביים האלה היו באים בו לידי ביטוי. סולונדז הבמאי עושה בכוונה את ההפך ומאבד הרבה גובה.

יש עדיין כמה נקודות לחיוב. הצילום הרבה יותר יפה ועז מבט מכל סרטיו האחרים. פלורידה מקבלת גוונים בהירים וצבעוניים הרבה יותר מהפילטרים הכהים והאפלוליים שהכרנו בסרטיו. הצילום אקספרסיבי יותר, אומנותי יותר, נראה נהדר ומדגיש פעמים רבות את הדיסוננס בין מצבן הנפשי של הדמויות לבין סביבתן המשתנה. מהבחינה החזותית מדובר בחידוש אצל סולונדז כבמאי והאסתטיקה המוקפדת של הסרט מסייעת לו להשיג נופח מעט הזוי וחלומי בין כל המכות הריאליסטיות והאכזריות שהוא מנחית על גיבוריו. הפסקול אווירתי ויפה, משרת בדיוק וביצירתיות את הסצנות החשובות. הקאסט עצמו מוצלח, כולם משחקים לתפארת באופן אינדיבידואלי את הלוזרים הבזויים והאנדרדוגיים באופן משכנע. מה שכן, אין ביניהם כימיה כלל. ישנן כמה הופעות ששוות אזכור. אליסון ג'אני ("הבית הלבן") משחקת את טריש מצוין והיא דמות טיפוסית של סולונדז - ביקורתית וחריפה כלפי אחרים, חנפנית וצבועה ומתמקדת בבעיותיהם של אחרים מבלי לתת דין וחשבון לאלו שלה. שירלי הנדרסון ("אנשי המסיבות", "וונדרלנד") הסקוטית עם הקול המשונה משחקת את ג'וי עם המון ניואנסים קטנים שמדגישים את התלישות שלה. פול רובנס ("פי ווי הרמן") משתמש בתווי הפנים הפלסטיים שלו ומעביר הופעה מצמררת ומחשמלת בתור בן זוגה המת של ג'וי הרודף אחריה בחלומות בהקיץ. הדמות הזו אניגמטית מאוד, הטקסט שלה חזק ביותר וזוהי לדעתי הדמות המקופחת ביותר בסרט, שכן ניתן היה לעשות עמה מטעמים. הופעה משובחת נוספת שייכת לדילן ריילי סניידר בן השלוש עשרה שחווה על בשרו כאבים חזקים מידי עבור ילד בגילו.

"חיים בזמן מלחמה" הוא סרט שמתחיל מעניין מאוד אך הוא מאבד את זה בהמשך, רחוק ממימוש הפוטנציאל שלו, סטרילי ויומרני מידי ובעיקר מוגש כמוצר בלתי גמור ובלתי מלוטש, משאיר טעם של עוד ובאותה עת מבאס את הצופה הרעב לאינדי אמריקאי איכותי. לראות רק בגלל יצר הסקרנות. אם תצליחו לא לפתח ציפיות וליהנות, הרווח כולו שלכם. אני כנראה הפסדתי.

לטור הקודם - סרטים שרואים משם - Sex & Drugs & Rock & Roll

תגובות