מגזין

מוציא קיטור

גיל חסון פותח את השבוע בטור אישי חדש. את הקיטור הפעם הוא מוציא על עיר מולדתו תל אביב. החל ממהנדסי העיר ועד עיתון "העיר", אף אחד לא יוצא נקי

מאת גיל חסון. 01-08-2010

תגיות: מוציא קיטור, תל אביב

מוציא קיטורצילום: stevesheriw's

 

תל אביב של קיץ 2010 היא מקום נוראי לחיות בו. החום המעיק שייך לישראל כולה, אבל הלחות- הו הלחות... היא מתעקשת לעטוף אותנו וממאנת לשחרר עד שאגל הזיעה האחרון יעשה את דרכו החוצה.  עם זה עוד היה אפשר להסתדר, אלמלא מקימי העיר לא היו ננעלים על סגנון בנייה, שכל כך לא אופייני לעיר חוף מזרח תיכונית. למי שלא יודע על מה אני מדבר שימו לב לנתון הבא: רוב הרחובות בת"א נמתחים מדרום לצפון, בעוד שניצול משאבי הטבע בצורה המרבית היה אפשרי על ידי בנייה חכמה ממערב למזרח. ככה שרוח המגיעה מהים, בריזה בשמה ההולם, היא-היא זאת שיכולה הייתה להפוך את החיים כאן לנסבלים קצת יותר. ברוב הימים, האוויר פשוט לא זז. ההבדל בין הליכה על שלמה המלך לבין שדרות בן ציון בחודשים הארורים האלה הוא כמעט כמו ההבדל בין הסהרה לקוטב הצפוני. לרוע מזלם של דרי העיר הזאת, מקימי העיר הגיעו ממזרח אירופה. ומה לאלה ולבריזה.

נוסיף לטמפרטורות הגבוהות את הטמפרמנטים החמים של ישראלים ביולי-אוגוסט ונקבל תמהיל מבעבע שמאיים לגלוש מהסיר. קחו את פיח העשן וזיהום האוויר, העומס בכבישים, צפירות הנהגים וצפיפות האנשים ברחוב סואן באמצע השבוע וקיבלתם מושג מהו יום ממוצע בגיהינום. דווקא סופי השבוע מביאים איתם את האתנחתא המבוקשת, לא לפני הפיק השבועי- צהרי יום שישי במרכז העיר. דיזנגוף בשעות הנ"ל מזכיר לעיתים את מחנה הפליטים ג'בליה שבצפון רצועת עזה. מודה אני שטרם הייתי שם אבל שמעתי שדי צפוף שם. יש להניח שהמראות דומים. מה שבטוח הוא, בניגוד גמור לפה, לאנשים שם לא ממש אכפת איך הם נראים ב-40 מעלות בצל.

אבל לא רק הקיץ אחראי לתחושות הקשות שמטיילות לי במעיים. כבר זמן מה אני מסתובב עם בטן מלאה על העיר הזאת. אותה העיר, שמגיל אפס אני יונק מטבורה, זאת שאחראית בצורה לא מבוטלת על אופן התפתחותי למי שאני היום. לפעמים אני כבר לא כל כך בטוח מה אני מוצא בה, במטרופולין היחידי של ארצנו הקטנטונת. הדבר הכי קרוב לחו"ל בתיאוריה, והכי קרוב לחולון בממשות. כי מהי בעצם תל אביב אם לא מותג, משומן להפליא יש לומר, שכל הזמן רק מפמפמים לנו אותו מכל מקום, גם אם לא במודע? אין לי מספיק מקום כדי למנות את כל הסיבות לכך, ולכם בטח שאין מספיק זמן. בכל זאת, אני מבקש לעמוד על כמה דברים שחשובים לי להבהיר ולהסביר, למה העיר הזאת כבר מתה זמן מה. פשוט בא לי להקיא ממנה, ותסלחו לי אם לא אטרח לנקות אחרי.

בשבועיים שקדמו לגיליון יום שישי האחרון, התנהלה במוסף "העיר" של עיתון "הארץ" מלחמת חורמה של ממש בין שני מחנות: היפסטרים וסחים. סחים והיפסטרים. רק כדי לסבר את האוזן: ההיפסטרים הם אלה שהיו פעם הדחויים, השוליים של שכבת התיכון (לא המצאתי- ככה הם מעידים על עצמם) והיום הם ה'בון טון' של מה אופנתי ומה מקובל בכל מה שקשור למשהו בעיר הזאת. הסחים הם סתם יוז', מהמילה 'יוז'ואל', אלה הפשוטים, אנשי העדר, שמיישרים קו עם הקונצנזוס. לא נרחיב עוד את הדברים על הנפשות הפועלות, אין סיבה אמיתית לתת להם במה נוספת. רק נאמר- בשבוע הראשון עסקה הכתבה המרכזית ב'קולים' התורנים של העיר הזאת וביקורתם על כל אלה שאינם כמוהם. היפסטרים, אין עוד מלבדם! אם אתם לא כאלה סחים אבל גם לא ממש היפסטרים- אין לכם זכות קיום בעיר הזאת. הרי אין סיכוי שיש עוד אנשים שמעולם אפילו לא שמעו את הביטויים הנ"ל, זה יהיה כל כך לא תל אביבי מצידם. תגובות הנגד מהצד הסחי בשבוע שאחרי לא איחרו להגיע, כנגד העליהום של אחיהם המגניבים. אני חייב לציין שגיבוב כזה של שטויות טרם קראתי מעודי. השפה הגבוהה שניסו לייצר חלק מהכותבים רק תרמה לעובדה שזה נראה כמו ניסיון נואש להסוות את מה שממילא לא היה להם להגיד. נקודת האור היחידה הגיעה מכיוונו של נמרוד קמר, מוערך הכותבים שם בעיני ובעליו היחידי של זוג אשכים, שבא הפוך על הפוך והבהיר כי הכול בעצם שטויות ויאללה, אפשר לצאת מהפוזה.

 

בכלל, בשנים האחרונות אני לא ממש סובל את עיתון "העיר". מאז שהוא עבר למהדורה החסכונית והמוקטנת שלו, ישנו הרושם שחל כיווץ מוחי אצל חלק מהכותבים. זה העיתון שמתיימר להכתיב לתושבי העיר הזאת מה אין ומה אאוט? מה קול, and what's not? למרות שלעיתים ישנה כתבה ראויה לשבח על נושאים מוניציפאליים חשובים, הרוב זה בררה, שטחי וסתמי. לראייה, שני גיליונות על פארש בנושא שקהל היעד שלו הם בני 18 ומטה. אין זה פלא שדווקא שם מצאו הדחויים לשעבר קורת גג ומחסה. אני לא מכיר מקום אחר שהיה נותן יד, בטח ובטח לא נייר כדי לכתוב עליו חרא שכזה. ואומרים שבזמנים קשים כאלה עוד חייבים למחזר כל פיסה. הסגמנט שלמעלה הוא רק דוגמא למה אני מרגיש שהעיר הזאת כבר מזמן לא שלי. היא מעולם לא הייתה שייכת לי באופן בלעדי, אבל פעם הרגשתי בה בבית.

 

 הימים האלה הם ימי שקיעתה של תל אביב, כמותג וכדרך חיים. בשנות ה-50 היו אלה השנים של הנתנים, אלתרמן את זך; שנות ה-70 שהיו שייכות באופן בלעדי כמעט לאייקונים תל אביבים אורגינלים כדוגמת חבורת לול, איינשטיין-את-זוהר, שהיו תל אביביים בכל רמ"ח איברים והשליכו מהאהבה שלהם על האופי של העיר הזאת. בשנות ה-90 היו אלה שנות המועדונים, שנים שבה המוזיקה הייתה העיקר. תחילת העשור השני של המאה ה-21 שייכת לסצנת הברים. אפילו לא מגה, סתם ברים. נהיינו מעצמת שתייה כאירלנד בין לילה. סימולקרות ושכפולים של ברים סתמיים בכל מקום, צצים כפטריות אחרי הגשם. חלקם שכונתיים ונעימים, הרוב מנסים לחקות את אלה האחרונים. המוזיקה מזמן לא מהווה את השיקול העיקרי באותם הברים, הרי גם ככה אנחנו נמהלים בתרבות שתייה עד המוות, אז למי באמת אכפת מה מתנגן ברקע. ומי שלא שותה נשאר מסטול מת בבית. עד יעבור זעם.

 פעם גם היה פה ירקון, וחיים מסביבה לו. איזו מטרופולין זה, ללא נהר או נחל?? לפריז יש את הסיין, ללונדון את התמזה ורק ת"א נתקעה עם מים שמי שבא במגע איתם צריך פינוי לאיכילוב לבדיקות. על שטחים ירוקים אין מה לדבר, מקום להקצות לכך בטח לא נשאר. לא אחרי שבעלי ההון, הכרישים הכבדים באמת השתלטו במיטב כספם על כל חלקה הגונה. על חניה אין צורך לפרט, אנחנו כבר יודעים שזה מושג מופרך, זה בכלל לא קיים. נותרת השאלה- אם כולם מתלוננים על המחסור בחניה, למי שייכות כל המכוניות האלה שתופסות את כל המקום כל הזמן? ולמה אנחנו משלימים עם שכר הדירה שמעלה כל פעם את הרף קצת גבוה? כי לא נראה שהדרך חזרה למטה נראית בקרוב. אז מה לעזאזל אנחנו מחפשים כאן בכל מחיר? תחושת הבדידות והניכור שקיימת בעיר גדולה היא נושא שכבר נדמה שאין מקום בו לא מדברים עליה. תביטו טוב בפעם הבאה שאתם הולכים ברחוב בפנים שעוברות מולכם. תסתכלו טוב, טוב על הפנים שמולכם ותחפשו חיוכים. תחפשו את העיניים, הן כבר יגידו הכול.

ייתכן כי דבריי יפלו על אוזניים המומות, כאלה שלא חווים את תחושותיי ולא מבינים מאיפה הקרצתי את כל הכתוב למעלה. נכון, פלורנטין היא מקום מדהים ושם התחושות קצת אחרות. יש הרגשה של שכונתיות טבעית ובעצם ההרגשה שהיא לא ממש חלק מתל אביב. במובן הטוב של המילה. ויש כמובן את פארק הירקון ואת פארק דרום ואיך, אבל איך אפשר בלי הים. הו, בריזה יקרה שלי. אבל לשם השוואה, החופים מסביב הרבה יותר שווים, מדרום ומצפון. הם גם הרבה פחות מזוהמים. כנראה גם זה חלק מהמחיר של לגור בעיר- כבר לא אכפת לאנשים לשחות בקקה. תרתי משמע. אני לא יודע אם זה החום שגורם לי לכל השליליות הזאת, אבל האמת שדי נמאס לי מכול מה שקורה כאן. תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת.

יוסי גינסברג תיאר בספרו הנפלא, "בחזרה מטואיצ'י", את עלילותיו בג'ונגל לאחר שדברים קצת השתבשו בדרך ובסוף הוא שרד כדי לספר. ייתכן כי אם רק הייתי עובר עשירית ממה שעבר על האיש, הייתי מעריך קצת יותר את מה שיש לי פה מתחת לאף. את הפיצוציות שפתוחות בכל שעה והכול פה קרוב, מרחק הליכה. ועל זה שיש פה מוזיקה טובה ומסעדות מעולות ועוד, ועוד, ועוד. אבל האמת, ורק האמת- נראה לי רעיון בכלל לא רע, בקיץ המחריד הזה, לחזור לטואיצ'י וללכת לאיבוד בג'ונגל. בטוח החיות שם יותר נחמדות והוא יותר סימפטי מהג'ונגל העירוני הזה שנקרא תל אביב, בקיץ 2010.     

 

תגובות

  • קוטר

    קצת מייגע וארוך בנוסף לעריכה לוקה בחסר

    תל אביבי, 01-08-2010 10:27

  • חשפתם את זהותו של הקוטר~!

    רותם, 01-08-2010 10:59

  • מי שתכנן את תל אביב, את כל המרכז והצפון הישן

    הוא גדס, ארכיטקט בריטי, שעשה כן לבקשת עיריית תל אביב דאז, שביקשה לגדול, ובשקה לעשות זאת בצורה מתוכננת. אני משערת שזה לא רק הצפון-דרום מול מזרח מערב. פעם לא היו מלונות גבוהים על קו החוף, שגומרים על הבריזה של מי שלא גר ליד הים.

    נועה, 01-08-2010 17:22

  • יש גם נקודות חיוביות בתל אביב...

    נכון, התכנון העירוני של ת"א לוקה בחסר ומחירי הדירות לא תואמים את כח הקניה שלנו וכן יש המון פוזאיסטים וים מזוהם וירקון מזוהם עוד יותר. אבל... יש המון סובלנות לשונה ולזר בעיר שמורכבת מאינדווידואלים, יש המון אירועי תרבות (כמו אופרה בפארק ואירועי לילה לבן), גדלה המודעות לשימור ארכיטקטוני (פרוייקט העיר הלבנה), יש תרבות אוכל (ולא סתם מסעדות) - בקיצור זו עיר שוקקת שכל אחד יכול למצוא בה מענה לתחומי העניין שלו

    אייזנוקה, 01-08-2010 20:26

  • לאייזנוקה

    האמת שרציתי לכתוב על הסובלנות לאחר, שזו בהחלט נקודת אור שאין ברוב המקומות האחרים בארץ ות"א בולטת בה לטובה ונותנת דוגמא. אבל הטור הוא על "הוצאת קיטור" ולכן זרמתי כבר עם כל מה ששלילי בה ..:) אבל שאפו על ההארה!

    חסון, 01-08-2010 20:35

  • מאמר חשוב ומאיר-עיניים

    מכיוון שהוא לדעתי הראשון מסוגו שבו נתקלתי, כלומר של תושב ת"א שמעז לכפור בהגמוניה של העיר הנ"ל. ומאחר ובקוטר עסקינן, הבה ואוסיף כמה פרוטות משלי: האם יש קשר בין התכנון האורבני לבין התופעה הפסולה לפיה הולכי הרגל על מדרכות ת"א נאלצים לנווט את דרכם בין אופנוענים ורוכבי אופניים שעל המילה "בבקשה" לא שמעו? נא לתייק תחת "צפיפות". מה גם, שאם אכן בכוונתך לכתוב על "הסובלנות לזר ולשונה" אזי לדעתי בתל אביב כבכל פינה אחרת בארץ יש לדעתי לשאול: ה"אמנם"? רק היום הופיעה כתבה בווינט על אם שנסתה להגיע אל האימפרטור חולדאיוס ראש העירייה בבקשה לסייעת לבנה החולה העולה לכיתה א ונאזקה ע"י שוטר לעיני כל ללא סיבה הגיונית. האם ידוע לך, שמה שנקרא "הצעירים" בת"א עוזבים בשל היוקר המטורף של העיר הזו? איכשהו, אני סבור שיש איזשהי התאמה בין יחס הרשויות לאזרח, בין אם הוא "שונה" או לא, לבין אותה "סובלנות" שכולם מדברים עליה ואף אחד לא יודע איפה היא מתקיימת. אני כותב לך את הדברים האלה כי גם אני סבור שזו שקיעתה של ת"א. כעיר שאדם יכול לחיות בה ולא רק לעבוד או לבלות.

    דני ב., 02-08-2010 00:47

  • אז תעבור לראשון...

    יש פה אחלה ספסלים. נשב על תות בננה וגרעינים שחורים, ככה שיהיה על הכיף כיפאק.

    אליצור, 02-08-2010 03:22

  • מה זה הילד הזקן הזה?תפעל במקום להתגעגע.

    אביב, 02-08-2010 12:17