מגזין

מוזיקה מתחזקת

נדב לשם בטור מסכם לסדרת הכתבות על מוזיקה מהצד השני של הכביש. הפעם עם סקירה על להקת נו מטאל יהודית ארגנטינאית ושיחה עם מבקר מוזיקה של אחד מפורטלי המוזיקה היהודית הגדולים בארץ

מאת נדב לשם. 27-07-2010

תגיות: מוזיקה מתחזקת, ATZMUS

מוזיקה מתחזקת

לאחר הפסקה קצרה בפרויקט "מוסיקה מתחזקת" , הפסקה שנבעה מתוך הרצון העמוק של צבא ההגנה לישראל לבדוק שוב איך אני נראה בבגדים ירוקים ונשק לא כבד, התיישבתי לכתוב את הטור המסכם של הפרויקט. הסיכום היה אמור לעסוק במבט כללי גרידא על שוק המוסיקה הדתית, החילונית והאינטגרציה המועטת שיש בין שני השווקים הללו. לשמחתי גם הפעם נוכחתי לדעת שהמוסיקה עושה בשבילי את העבודה וגם הפעם הבנתי שהפרקטיקה חזקה מהתיאוריה.

כשערכתי את התחקיר לטור הזה, גיליתי שבארגנטינה הרחוקה יש להקת נו מטאל יהודית, עם סולן חבדנ"יק,  אליעזר ברלטה שמו. חבד"ניק כזה שלובש כובע שחור ומתהדר בזקן ארוך (כן כן, כמו מתיסיהו) עם שלושה נגנים שנראים כמו חברי להקת נו מטאל ממוצעת. חולצות פוטבול, כובעי כדורסל, קעקועי כנופיות ושרירי סטרואידים. החבר'ה האלה נקראים  ATZMUS שזה המושג הקבלי לאין סוף. לא במובן המדעי אלא במובן הנפשי-דתי.

אני לא מבין גדול במטאל, אפילו לא קטן, אבל בכל הפורומים של אתרי המוסיקה היהודית ובמקביל בפורומים נחשבים של מטאל בעולם מדברים על ATZMUS . בפורומים ישראליים חילוניים לעומת זאת, לא הוזכר שם הלהקה אפילו פעם אחת. לכל פורום יש דעה אחרת לגבי איכות הלהקה. חובבי המטאל משאר העולם טוענים שסולן חרדי זה גימיק, חיקוי זול של מתסיהו, ושאיכות המוסיקה לוקה בחסר. לעומתם חובשי הכיפה בארץ הקודש טוענים שזה הלהיט של הקיץ והדרך של ATZMUS לפנתיאון הרוק סלולה.

ATZMUS הארגנטינאים הם דוגמא טובה לכך שאין באמת קשר אמיתי בין יוצרים בארץ, בין ציבורים שלמים שכל כך דומים אחד לשני אבל באותו הזמן כל כך שונים. זה אולי נדוש לרשום את זה, אבל זה נכון וחשוב. כשאני שומע את כל האלבום של ATZMUS  אני מסוגל להתחבר לגויים שמטילים ספק באיכות המוסיקה של אליעזר וחבריו הרוקיסטים אבל לי זה נראה אבסדורד שסצנת הנו מטאל לא מכירה אותם בארץ, לכם לא?

רציתי לבדוק מה אומרים האנשים מאחורי הקלעים של תעשיית המוסיקה היהודית לגבי התמזגות השווקים ,ולכן תפסתי את בינימין בן הרוש, מבקר מוסיקה באתר "דוס מיוזיק", אחד מפורטלי המוסיקה היהודית הגדולים והחשובים בארץ, לשיחה קצרה על שווקים מוסיקלים ושיווק, חילוניים ודתיים.

 

אתה חושב שמה שמונע מאומנים דתיים לפרוץ בשוק החילוני זה העיסוק הרוחני במוסיקה? "להפך, זה מה שפותח את החילוניים לאומנים דתיים, הרבה אנשים רוצים משהו יותר רוחני, אנשים שנמאס להם מהחומר הקיים. בזמן האחרון יש יותר הענות במדיה הלא דתית לאומניים דתיים."

בן הרוש הקפיד שלא להשתמש במילה "חילוני" ודבק בהגדרה "לא דתי".

ישנה טענה שסוברת שאומנים חילוניים מונעים מהצלחה ושיקולים כלכליים. כוכב נולד, גלגל"צ ורימון קיבעו את המסחריות כמדד לאיכות. האם אומנים דתיים מונעים מרוח או מחומר?

"כל האומנים רוצים להתפרנס רק ממוסיקה אבל יש הרבה אומנים בשוק המוסיקה הדתית שלא מתפרנסים רק מלשיר. הרצון לעשיית כסף קיים אבל הוא לא הרצון היחידי.  יצחק פוקס, זמר מפורסם במגזר הדתי  שפועל כבר 13 שנה מתפרנס גם מתיקון כלי כסף. יש גם אומנים שהוציאו רק סינגלים ולא היה להם כסף להוציא את האלבום. מצד שני יש אומנים דתיים במדיה הלא חילונית שלא עושים את זה בגלל הרוח , אלא רק בגלל המניע הכלכלי."

 

מה ההבדל העיקרי לדעתך בין עולם המוסיקה הדתית לחילונית?מה מונע את הפריצה ההדדית בשווקים?  

"לדעתי שני העולמות לא שייכים אחד לשני. הדתיים שלא מצליחים להכנס למדיה הלא דתית ישר הולכים לרינגטון, משהו שמרחיק מאוד את הקהל מהאומן, הרינגטון למעשה נותן לאומן נופך אלילי, הופך אותו לאליל בעיני הקהל. במחינת ההלכה זה אסור ופסול ולכן ישנם הרבה אומנים דתיים שלא הולכים לכיוון הרינגטון וגם לא חודרים לשוק החילוני."

 

אז אין רצון לחבר בין השווקים?

"כמובן שיש רצון ויש גם כמה חברות שמתעסקות בזה. רנ"י הפקות  ועוד. לדעתי צריך ללכת על פי ההלכה וזה ( הרצון לחבר) נוגד את ההלכה."

 

מה נוגד את ההלכה?  

"זה משהו יותר עמוק משיחת טלפון אבל למעשה אומנים שמתפרסמים בשוק החילוני, דתיים ולא דתיים הופכים לשכירי חרב. שולי רנד עושה את הכל בשביל לכסות חובות, משינה התפרקו ואחרי עשר שנים עשו הופעה ענקית, כולם קנו כרטיסים ומאז הם רק עושים חלטורות, אין בזה אמת ואין נשמה, רק רצון למכור עוד ועוד."   

בניגוד לאומנים ויחצ"נים אחרים מהעולם הדתי שדיברתי איתם, כגון נדב בכר מגרויסע מציאה, אודי דוידי ועוד, בינימין בן הרוש יותר קיצוני בדעותיו לגבי התמזגות השווקים והקהלים, אך עם זאת יש להזכיר שהוא בעצמו אינו אומן. אם זה תלוי בו אז אנחנו שם והם פה,כל אחד והצד שלו בכביש. אם זה תלוי בי כולנו ניפגש באמצע הכביש, נשיר ונקשיב, נוריד רינגטונים ובעיקר נוריד את המסכות.   

תגובות

  • אחד הכתבות הטובות

    לא יודע מי זה נדב לשם הזה אבל כל הכבוד על הכתבה אני ימשיך לעקוב...

    נדב עמרם, 28-07-2010 13:24

  • אחלה פרוייקט כן ירבו רעיונות כאלה

    כל הכבוד על הרעיון העבודה כן ירבו סטודנטים שיכתבו על עולמות לא מוכרים ובכך נרחיב אנו את אופקינו ישר כוח

    עומר, 28-07-2010 14:30