מגזין

אהבה ג'מאייקנית

ליטל פז הקשיבה לכרזות שמילאו את העיר והרימה את עצמה במרץ לחגיגת רגאיי בשישי בלילה

מאת ליטל פז. 25-07-2010
אהבה ג'מאייקניתתמונות: יער וקסמן

אני מאוהבת. מוזיקה ג'אמייקנית נכנסה לפני כמה חודשים לוורידי ומאז אני מוצאת את עצמי מחפשת אחר כל פיפס שמכריז שינוגנו במקום צלילי הקאריביים האלו.  אך ההתאהבות הזאת הייתה טעות, מהאהבות שמביאות סבל, כמו בחור שגר רחוק כל כך ועושה גיחות נדירות, בא לבקר והולך, ותמיד משאיר טעם לעוד ותסכול מחוסר הידיעה מתי ישוב...

רגאיי זה עולם ומלואו, מורכב מתתי ז'אנרים רבים. חיבור בין אפריקה האותנטית לסאונד של הג'אז, ה-R&B וההיפ הופ האמריקאי, בדיוק כמו ג'אמייקה הנמצאת פחות או יותר בין שתי היבשות.  קריאה לשחרור מעבדות ולהתנקות מהשחיתות. מסרים שתקפים כיום גם במדינתנו הקטנה וה"מפותחת".  המסרים זועקים ברחבה בעולם בו הריקוד והמוזיקה היא דרך חיים, דרך לשחרר את עצמך ולשמוח. דרך להתבטא ולהביע מחאה, דרך להתמקד בהנאת החיים ששום ממסד לא יכול לקחת ממך.

סצנת הרגאיי בישראל קיימת מזה שנים בצניעות מתוך מודעות שמסיבות המוניות נוסח "האומן 17" לא יהיו פה.  הסצנה מורכבת מאוהבי הז'אנר החיים אותו ביומיום כחלק מדרך החיים הראסטפארית, ומאנשים נוספים המצטרפים למעגל לאחר שנשבו בקסם המקצבים ובמסרי השיוויון החברתי, האהבה והסובלנות.

חגיגת רגאיי אמיתית הייתה ביום שישי בברזילי, השיווק הנכון עשה את שלו והמקום היה מלא, מה שנתן תחושה אמיתית של אירוע גדול המופק היטב.  מנה דשנה מהעולם הזה, מלאה בסגנונות ובהופעות לצד מסיבה. הערב נפתח בהופעה של להקת הרוטס  ZVULOON DUB SYSTEM , שחזרו להופיע לאחר תקופה ארוכה. הם מילאו את הבמה בלא פחות משבעה נגנים על כלים שונים שיחד הפיקו צלילים שכיף להיבלע בתוכם.  אך לפני שהספקתי לעצום את העיניים ולצלול, קפץ לבמה גילי יאלו הסולן שהשלים את החוויה בקול מלטף ובשירה מלאת כוונות שהשאירה את עיניי פתוחות ואת אוזניי קשובות.  יאלו נראה כמו ממתק על הבמה, קסם מרענן ברגאיי הישראלי.     

מעבר יפה היה כשאקסום עלו לבמה, הדבר החם בסצנה, והעיפו את הברזילי למחוזות הדאנסהול הבועט.  לפני כמה חודשים כתבתי על הופעה שלהם במסגרת השקת האלבום  Exotic On The Speaker של סוליקו, אז הייתי המומה מכמות העוצמה שלהם על הבמה, הריקוד הפרוע והבלתי פוסק, כאילו אין מצב שהם יעמדו לרגע אחד ויעבירו שיר ברגוע. אך זה הז'אנר ואקסום עושים את העבודה ושורפים את הבמה כל פעם מחדש והתוצאות בשטח: קהל עמוס בהתלהבות והתרגשות, חלומו של כל אומן בסצנה הקטנה הזו כאן בישראל. שרק ימשיכו.

את סיום ההופעות פתח תקלוט ג'אמייקני מטורף של סאבו מחבורת סוליקו, שהמשיכו אותו Rudeboy Sound System  כנהוג במקורות הקאריביים. 

 

אני מצאתי את שביקשתי למצוא.  ממתינה בסבלנות לאירוע הבא.

תגובות

  • אהבתי ממש את הכתיבה ליטל!!

    צודקת לחלוטין זו התאהבות במוזיקה שגם בימים כאלו של יוטיוב פייסבוק והכל היא עדיין לא נגישה באמת ונשארת לא נגישה או מובנת... כמובן הרבה כבוד לכל האמנים והסאונדים WEH A KEEP IT REAL... NUFF RESPEK BLESS

    גיא TUBBZ, 25-07-2010 21:22

  • יאא גירל - פז (מאאאן). סחטיין הראגיי יוצא גם מהמילים שכתבת !

    המחוג, 25-07-2010 21:24

  • מגניב ביותר! אחלה כתבה על אחלה מסיבה!

    ניייייייס

    יער, 25-07-2010 21:43

  • שבעה נגנים, לא שבע.

    אוף :(, 25-07-2010 23:59

  • קול!

    בתור חובבת הז'אנר אני יכולה לומר לך שלא יכולת לכתוב את זה טוב יותר! פשוט תענוג...

    שרון, 26-07-2010 15:00

  • מדהימיםםםםםםםםםם

    מלכיםםםםםםםםםםםםם

    שילי, 26-07-2010 19:49

  • יו יו יו

    כתבת מרגש, התענגתי על כל פסקה אף בלי לאהוב את המוסיקה. כתיבה טובה נטו, נקודה.

    תופית, 26-07-2010 21:26