מגזין

חבל/על/הזמן

ביקורת חברתית נוקבת, דיסטורשנים זועמים, טקסטים משויפים, רוקנ'רול לפרצוף – לאון פלדמן על אלבום הבכורה המושלם של שני/אחרון/אוקטובר

מאת לאון פלדמן. 19-07-2010

תגיות: אלבומים, יום שני האחרון של אוקטובר

חבל/על/הזמן

האם לכתוב כתיבה ביקורתית על דיסק ביקורתי זה אוקסימורון? האם בכלל אפשר לבקר מוזיקאים שסוף סוף מעזים להביע עמדה לגבי המצב, המדינה, החברה ותחושת האובדן של הדור שלהם? האם בעצם ההתייחסות לאלבום של חבורה אינטליגנטית מירושלים הכה דקדנטית אני מוסיף שמן למדורה הבוערת של נפשם, שנדמה כי קצה בניתוחים כאלה בדיוק? שאלות רבות, והתשובה להן ברורה: כן. חובה לכתוב על הדיסק הזה, חובה לשמוע אותו, וגם חובה על אמן להביע עמדה, לקחת אחריות ולשיר בתשוקה חסרת פשרות כאילו זה השיר האחרון שהוא ישיר.

דיסק הבכורה של ההרכב הטוב הזה, שנמכר אך ורק בהופעות, הוא מניפסט נפלא של רוקנ'רול עכשווי, של ישראל האחרת, של אסתטיקה טהורה, של זעם נעורים וזעקה של אדם הטובע בסחי חברתי ואישי, אך גואל עצמו בעזרת יצירה ואהבה. הדיסק הזה מבוצע לעילא, כי החתומים עליו חרמנים על המיקרופון, וגם, כך נשמע, מחזיקים בבית את "סרפר רוזה" של הפיקסיז ואת הקלטת הראשונה של נושאי המגבעת. יש כאן חומת סאונד אימתנית - מהתופים המועכים ועד לגיטריסטית המדהימה, שמוכיחה שלבחורות הנכונות יש ביצי ברזל.  יש כאן שירים מוחצים, בועטים, הרמוניות קוליות הורסות, דיסטורשנים חותכים ומשמעת כמעט צבאית של נגינה הדוקה. יש כאן אסופה של טקסטים מעולים, שהופכים, בעזרת ההגייה המדויקת והכריזמתית של ישי גרוס (הסולן והכותב הראשי) לשירה מודרנית שלא היתה מביישת שום כתב עת ספרותי. אה, ויש כאן גם לחני רוקנ'רול פראיים, ראשוניים, של מי שרעב להכרה. כל זה ביחד מתקבץ - ותסלחו לי על האובר דרמטיות - לאחת היצירות החשובות והקיצוניות ששמעתי פה ב-20 השנים האחרונות.

מרצועת הפוסט רוק האפוקליפטית שפותחת את האלבום ועד הטרק הנסתר, מהמילה הראשונה ועד התו האחרון. מדובר ביצירה שלמה, מהודקת וחזקה של בערה וזעם צעיר לא מרוסן. אי אפשר, כאמור, להתעלם מההשוואה הבלתי נמנעת ללהקה הירושלמית ההיא (נושאי המגבעת), שאף מקבלת גושפנקא באחד הטקסטים ("תודה לעולם ותודה לכולם"), אבל בנוסף לאותה השראה פישופית אדירה, ל"שני אחרון" יש תוספות של מחאה ואמירה ברורה, סדורה, מרקסיסטית, כמעט היפית. זה מתבטא בבירור בשיר "הנאום", המבקר את תרבות השפע המיותרת, את פולחן הקניות ואת ההתמכרות ההמונית ל"שיטה" ולהמלכת המלכים ה"עירומים". ולא רק מחאה יש בדיסק הזה. יש פה גם שירי אהבה. אמנם הם לא פשטניים, וגם אליהם מתגנבת ביקורתיות, אבל עדיין, לא הכל כבד. הם צעירים, אוהבים, מזדיינים, מרגישים, מדממים, בוכים, ואומרים "יופי" גם כשחרא. כמו כולנו.

פורסם במקור ברייטינג 14.07.2010

תגובות

  • לייק

    ואז עוד לייק, ועוד אחד ועוד אחד!!! ביקורת מעולה על אלבום מעולה כמה זמן חיכיתי לאלבום כזה ולאלבום הזה...

    גמזו, 19-07-2010 17:43

  • בדר"כ

    גמזו מוציא לך את המילים מהפה, הפעם הוצאת לי אותן מהפה. איתך ולצידך , עומד מאחורי כל מילה כתובה פה.

    אודיני, 20-07-2010 00:08

  • עלו והצליחו !

    להקה מדהימה, הסולן הוא כריזמטי ומרגש בצורה בלתי רגילה. הנגנים מעוליםםם!.. אין ספק שעד ששני\אחרון\אוקטובר יופיעו על במות הענק במדינה זה רק עניין של זמן...

    דניאל, 21-07-2010 15:50