מגזין

One Minute Woman

יונתן גרוסמן הלך אמש לצפות בהופעות היפ-הופ. הוא קיבל משחק מקדים משובח ופלרטוט ממושך עם הקהל, אבל דווקא המנה העיקרית התפספסה. מיסי אליוט בגני התערוכה

מאת יונתן גרוסמן. 16-07-2010

תגיות: Missy Elliott

One Minute Woman

תקופה קשה עוברת על דיוות ההיפ הופ מיסי אליוט. לישראל היא הגיעה מיד לאחר אחד הרגעים המביכים בקריירה שלה, כשמארגני פסטיבל Wireless בלונדון, הפסיקו בברוטליות את ההופעה שלה וניתקו לה את הסאונד באמצע הפליפ לאחור של אחד הרקדנים המוכשרים שלה, והותירו אותה מובכת במרכז הבמה. תוסיפו לזה את העובדה שהאלבום החדש והמצופה שלה,  Block Party, נדחה שוב ושוב מסיבות עלומות, ותקבלו סיבה מצוינת להגיע לישראל ולתת הופעה שתוכיח לכל העולם ואישתו מי כאן הבוסית של הביט.

הפורפליי שלפני ההופעה הבטיח גדולות ונצורות. הדג נחש הצליחו להרים את כל הביתן באויר עם הופעה קצרה ומחשמלת שהוכיחה שמדובר באחר הלהקות הגדולות שקמו בארץ. וכשקהל כבר היה מוכן למנה העיקרית וכמעט הרטיב לעצמו את המכנסיים, עלה הדיג'י של מיסי לסט חימום במסורת האולד סקול, הכולל הפעלות (תרימו את הידיים באויר, תעשו רעש) ולהיטים טחונים משנות התשעים ועד היום. הייתי כל כך מוכן לרגע שהיא תעלה שלא ממש היה לי אכפת שהוא מסמס ומצלם את הקהל באמצע הסט!

ואז הגיעה מיסי. חברים, ברוכים הבאים לטקס פרסי האגו טריפ של מיסי אליוט. שעה (אולי קצת פחות) של שואו מהודק ומקצועי הכולל 12 רקדנים, הפעלות וחלוקת מתנות. וכל זה בחסות אדידס. המופע נפתח בהצהרת כוונות בומבסטית בדמות She's a Bitch שנמשך כמעט דקה שלמה, והמשיך עם רצף להיטים בהשראת השיר One Minute Man. זה אומר שבמשך מספר דקות,  מיסי נתנה לנו רצף דוגמיות של כל הקלסיקות שלה (אני חושב שזיהיתי אפילו את The Rain האלמותי למספר שניות). האות לקטיעת כל שיר ניתנה בדמות צופר קולני ומעצבן, כאילו להזכיר לנו שלמרות אירוע המשט, מיסי עדיין הועילה בטובה להגיע לארץ הקודש.

הדבר שבאמת הפריע לי היה שלפרקים מיסי הראתה לנו שאם היא רק הייתה רוצה, היא יכלה לתת את אחת ההופעות הטובות שנראו בישראל. הרי מדובר כאן במיסי אליוט, האישה שהגדירה מחדש את מהותה של הראפרית ושינתה את פני ההיפ הופ. לא עוד גוף יפה שמנצל את המיניות שלו כדי להוציא שירים סליזיים חסרי עומק (דוגמת פוקסי בראון), אלא אומנית חדשנית שכותבת בעצמה את השירים ומצליחה בעזרת כישרון נטו להגיע לפסגה. בקטעים הקצרים שהיא באמת השקיעה במוזיקה, בעיקר כשהיא ביצעה את Get Ur Freak On וגם את  Work It,  הראתה מיסי שליטה טוטאלית בקהל. היא רצה מקצה הבמה לקצהו השני, קפצה למינגלינג קטן בתוך הקהל והתחברה כל כולה לביטים ולמוזיקה. ברגעים אלו, כשכל המכונה (הרקדנים, הדיג'י והסייד קיק ראפר) עבדה בהתאמה מלאה, הקהל היה באקסטזה. ואז שוב הגיע הצופר שקטע לנו את הכיף.

השיר Lose Control סימן עבור הצוות את סופו של המופע. מיסי נתנה לרקדנים המרשימים שלה כבוד (שמגיע להם בצדק), עשתה עוד קטע קצר, וכמו קייזר סוזה ב"חשוד המיידי" היא עשתה פוף ופתאום נעלמה. אפילו בלי להגיש שלום אלמנטרי. הדיג'י המשיך לנגן והקהל חשב שהינה הדיווה חוזרת לתת הדרן כוחני. חצי שעה לאחר מכן הוא הבין שמיסי כבר לא תחזור והחל להתפזר.

באותו הרגע נזכרתי בכבוד שמיסי נתנה לביגי וטופק שאקור, וחשבתי לעצמי מה היו האייקונים הללו אומרים על ההופעה. האם הם היו מעיזים לעלות בפלייבק מלא? האם הם לא היו מבצעים את השירים שלהם במלואם ורק לאחר מכן עסוקים בהפעלת הקהל? לא לחינם הזכירה מיסי גם את מייקל ג'קסון, הוא כנראה מהווה את ההשראה האמיתית עבורה. לכן הבנתי שההופעה שראיתי לא הייתה הופעת היפ הופ, זו הייתה הופעת היפ פופ. ובפופ מה שחשוב הוא השואו ולא המוזיקה, ומיסי נתנה לנו מופע מקצועי ומנצנץ. רק חבל שהמוזיקה מגיעה רק לאחר מכן.

תגובות

  • לקחת לי את כל המילים מהפה

    או שזה מזלזול או מבלבול אבל זאת הייתה הופעה מוזרה שלא מכבדת את בעליה. זה ברור שבלי להתאמץ בכלל היא יכלה להרים פה מופע נדיר אבל שהפוקוס הולך לפרסים של אדידס ומיקרופון מזהב אז התוצאות בהתאם. ורק 24 שעות לפני באותו ביתן עלה אמן אלמותי שהוכיח שבלי מיקרופון מזהב ושואו מתוקתק אפשר להעיף אנשים לשמיים.

    זוארץ, 16-07-2010 14:39

  • Amen

    יופי של כותרת (;

    אמיר, 16-07-2010 16:21

  • יופי של סיקור מאן

    רק בהערת בינים - גם טופאק וגם ביגי לא היו פרפורמרים טובים כל כך וההופעות שלהם רצו בערך באותה הצורה. הנה מה שהיה לי לכתוב על ההופעה: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=205&MessageId=143411454

    נתי חסיד, 16-07-2010 19:21