מגזין

הצל שלי ואני

אתמול בערב הופיעו בגני התערוכה די גי שאדו וקותימן והאורקסטרה . לאון פלדמן יצא להגשים חלום נוסטלגי וחזר עם חוויה שונה לגמרי

מאת לאון פלדמן. 15-07-2010

תגיות: Kutiman, DJ Shaddow

צילום: אורלי נקלר


לפני חמש עשרה שנה בערך, במהלך לילה הזוי בדירת שותפים תל אביבית, הכרתי חיפאי חמוד שאסף תקליטים בשם עופר. המפגש המקרי והלא מתוכנן, כלל כמות מסוימת של עזרים אווירתיים ודיסק של די ג'י אחד צעיר, שנקרא די ג'י שאדו. לאחר אותו לילה, ובלי לפרט יותר מידי מה עבר על הנוכחים בדירה, עופר החליט שהוא יהיה די ג'י בעצמו. וכך קרה. היום אתם מכירים אותו בתור סקולמאסטר.

 

על כן, ההתרגשות לקראת בואו של אותו מחולל ראשוני, התקליטן האגדי, שהפגיש ביני לבין אחד מחברי הקרובים, וגם היווה את פסקול שנות הקולג' שלי, ובנוסף היה אחראי למוזיקת הרקע של אינספור ג'אמים מוזיקליים וישיבות סלון מעושנות ובכלל מהווה עבורי סוג של אליל נעורים, היתה עצומה. ואכן היתה פה סגירת מעגל אישית. עמדנו שם עופר, אורי (החצי השני הנאמן וחבר קרוב בעצמו) ועוד כ - 4000 אנשים נלהבים ולא האמנו שאנחנו סוף סוף רואים את הצל של ג'וש דייויס, הוא די ג'י שאדו. אבל כגודל הציפיה, ההתרגשות והריחוף על עננת הנוסטלגיה, כך באה הנחיתה, ובצידה גם מעט אכזבה. אבל חכו שניה...

 

                                קותימן

 

האמת, אולי בכלל אשם בזה מופע החימום המופלא. כי מבחינתי, אחרי מופע האורקסטרה המשודרגת של קותימאן, אפשר היה כבר לפרוש. תכלס, זה הספיק לי, הייתי מפוצץ אדרנלין והתלהבות כמו אב גאה, שרואה את כל ילדיו מתקבצים יחדיו על במה אחת ונותנים את השואו המושקע ביותר שאפשר לצפות. קותימאן, ורק קותימאן כנראה יכול, קיבץ לבמה את נבחרת החלומות של הגרוב הישראלי. הסופר להקה האולטימטיבית והסופר מוכשרת, כללה בין השאר מפלצות פאנק וגרוב כמו קרולינה, שחם אוחנה, אלרן דקל, עוזי פיינרמן, דודוש קלמנס, ספי ציזלינג, יאיר סלוצקי, שלומי אלון, ניר מנצור ובשירים מסוימים גם את רועי ריק, יעל דקלבאום, דנה עדיני, גלעד אברו ועוד ועוד, שהרימו את הקהל ונתנו מופע פאנק פצצתי, סטייל פרלמנט פאנקדליק. הסט שלהם היה מורכב ממיטב השירים שיצר קותי לפרוייקט השאפתני שלו - Thru You. לראות ולשמוע את היצירות שנרקחו ממאות קטעי יו טיוב על הבמה בלייב, זאת בהחלט חוויה. לא תיארתי לעצמי שזה בכלל אפשרי, אבל זה לגמרי קרה. וזה היה כאמור מופלא, הדוק, מבוצע ומנוגן לעילא, הטריף את חושי והדליק לי את אותם עזרים בהם לא השתמשתי מהעשור הקודם. זה היה כל כך טוב, שהמנה העיקרית, בדמות השאדו, היתה יכולה לחכות מבחינתי עוד זמן מה על הדלפק.  גם מופע הביניים של החברים מסוליקו, היה לא פחות חזק. הם נתנו סט קצר, אך קולע של פאנק והיפ הופ בעל גוון תימני, וקיפצו במלא המרץ על העמדה, בזמן שעושים את החילוף למופע המרכזי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלא תבינו לא נכון, שאדו נתן אחלה שואו, שישים ומשהו דקות של ג'יגולי סקרץ' (על סי די) המון ביטים שבורים, טראקים מוכרים וגם כמה חדשים לגמרי. הוא היה טוב, אבל הוי ג'יי שלו היה יותר טוב: אימג'ים מדהימים הונחו על המסכים מאחוריו, סרטוני תלת, מפות (גם של ישראל), אבסטרקט לצד ריאליזם מוחצן, צבעים עזים וים של דימויים ליוו את הסט, היחסית קצר שלו, לכל אורכו. אבל הי, באנו למופע של הדי ג'י, האיש שידוע ביצירות שנרקחו ממאות פיסות תקליטים, וקובצו לטראקים מרגשים, סוחפים, אינטליגנטיים ומבריקים. תקליטים כבר אמרנו? אז איך זה, שמדי ג'י, הוא הפך לסי די ג'י? על עמדת התקלוט שלו, הונח כלאחר כבוד מחשב, לצידו ארבעה מכשירי קומפקט, שכנראה חוברו בתוכנת שליטה למחשב, ואם מישהו ציפה לראות אותו מלהטט במחטי הויניל אזי הוא התאכזב. אבל נניח שזה לא העיקר, ואמן שיצר את הקטעים, יכול לנגן אותם באיזה דרך שיחפוץ, וגם אם זה היה מושמע מאיפון, זה כנראה היה בסדר, אבל למה הוא היה צריך להגיד כמה וכמה פעמים, שהוא לא די ג'י רגיל, ושהוא לא מתחנף לקהל בזה שהוא מנגן האוס, ואז לסיים את הערב עם טראק טראנס היסטרי? לדיסוננס הזה, מצטרפת גם התחושה הדי מוזרה שליוותה אותי לכל האורך: ההרגשה שאתה נמצא במסיבה, בה כולם מסתכלים אל הבמה ועל המסכים. אז או שבאים לרקוד, או שבאים לצפות בוי ג'י. השילוב לא ממש הצליח מבחינתי. ומצאתי את עצמי משתעמם בין הטראקים שהכרתי. כמובן שאותם טראקים, כמו Six Days  הלהיטי, Organ Donor הגאוני או קטע הפתיחה של Endtroducing הלהיבו והקפיצו גם אותי, אבל בשורה התחתונה, לאחר חמש עשרה שנה של ציפיה, עדיף היה לי להשאיר את שאדו בתור חלום שלא הוגשם. מצד שני, מלא אנשים רקדו שם בטירוף. אז מה אני מבין בכלל.

 

                            שאדו

 

תגובות

  • בקשר לקותימן

    רוח הקודש נחה שם על הבמה והתמונה האמצעית שצילמתי ממש ממחישה את זה ויזואלית. זה היה קדוש ומרומם בכל רמה. שאדו הוא שאדו, בחלל אינטימי של מסיבה היינו בטח מרגישים אותו יותר טוב וכל האנרגיה היתה משתנה. אבל רחוק ממך, אי שם על במה גדולה בחלל שמאבד אותו לגמרי, קשה להרגיש את זה קורה. אבל לטעמי הסט עצמו היה מהודק ומצוין והכי חשוב מעניין. לאון כתבת היטב, כרגיל. כיף לקרוא אותך

    הנקלר, 15-07-2010 13:41

  • אתם שניכם סקסיים מאוד

    כלומר, אורלי ולאון, לא קוטי והצל. וקוטי והאורקסטרה היה באמת מופלא.

    רנן, 15-07-2010 13:42

  • אם נסתכל על זה מוזיקלית נטו...

    ונשאיר את השמות בצד, אז ההופעה של האורקסטרה היתה בכלל צריכה להיות אחרי שאדו - הוא היה מחמם והם אחריו היו מעלים את הביתן בלהבות, שנאמר: Ashes to ashes, funk to funky...

    רשף, 15-07-2010 14:56

  • נקלר ידעתי שאת כתבת טובה

    לא ידעתי שגם צלמת מעולה! כל הכבוד, מתרשם! (את גם מבשלת טוב?)

    עידו, 15-07-2010 17:12

  • נו באמת...

    גם אני נוכחתי במופע אמש. בקשר ל'צל', רוב הדברים של לאון נכונים אבל מצד שני- היי, למה לעזאזל ציפית? אף די ג'יי לא יוכל להחליף כלים חיים ואת הרוח החיה שמפעילה אותם. ושאדו פישל אתמול לא רק בגלל חוסר הנאמנות לטרקים הידועים שלו, שאותם אי אפשר בכלל לספור עד זוג ידיים, אלא בגלל האובר- ערבובייה שהייתה בין הז'אנרים השונים. רוב הזמן זה נשמע כמו רעש לבן, רחוק מאוד מהמלודיות שכ"כ אופייניות לו. ובקשר לקותי, מאן... די עם כל הסגידה הזאת, נו באמת...או שתשימו לו כבר טבעת על האצבע או שתשלפו את הלשון מעמקי עכוזו. שמעתי את התואר 'מדהים' עובר בחינם בין כולם לכולם שם על הבמה.. כולה מועדון ה'חבר מביא חבר', לא יותר מזה.

    הקוטר, 15-07-2010 20:52

  • חובבן תתקדם...............היה ע-נ-ק !!! וכנס בבקשה...

    קותימן והחברים היו מעולים נגנים אדירים חבל שלא נתנו עוד קצת בכל זאת 12 נגני על + סוליקו היה חביב אפשר לגהגיד שלא ממש שמו אליהם לב ושאדו היה מעולה... אז אחי גם אנחנו היינו שם ועקבנו והשתמשנו והתנסנו ויש לנו את כל החבילה של שאדו, ואדים, גראנד מאסטר פלאש, מיליוני רסיסים של נינג'ה טיון וכמובן שמארקי פאנק ורדיו טריפ המעולים ובאנו בדיוק כמוך עם מחשבה שמאחוריך תיהיה ערמת תקליטים ופטיפון אולד סקול ולא הייתה אבל חבר היה מצויין והסט היה מקורי ושונה והבחור נתן עבודה כולל בדיחה בהפוך על הפוך עם האני לא עושה דאנס אבל שורף לכם את קצה הקרטון בפינאלה אז תחזור לדירה בחיפה ותתפךסף בינך לבין עצמך, אנחנו נמשיך לעוף על מחט או אבלטון לייב..... שבת שלום

    שייקה, 15-07-2010 22:58

  • שטויות היה סופר

    שחרר אותנו סבא

    אייל, 15-07-2010 23:00

  • יאללה יאללה עוד חופר

    רק חסר שתתלונן על הסאונד גם .... מה זה משנה מה הוא אמר או עם מה הוא פוצץ לנו תמוח היתה חוויה..

    לילה, 15-07-2010 23:02

  • אחת ההופעות המדהימות שהיו בארץ

    תודה שאדו וקותיבוי

    ג'וני טרללי, 15-07-2010 23:03

  • לשייקה היקר

    אפרופו מחט או אבלטון- לא נראה לי ששמת לב, אבל כל המופע היה עם דיסקים...כן כן, לא תקליטים ולא בטיח. אז פעם הבאה שאתה קונה כרטיס, שים לב לפרטים הקטנים...שלא יעבדו עליך באבא :) ובקשר לסאונד- שום מילה. מפחלץ שועלים, מעיף את הגבות..הסאונד היה ל-פ-נ-י-ם!

    הקוטר, 16-07-2010 03:31

  • לקוטר החביב

    אם לא הבנת אני אסביר לך גם מה שהוא בא להגיד זה שלא משנה בכלל עם מה שאדו יצר את הסט (ויניל, מחשב או דיסקים ) התוצאה היא שקובעת והתוצאה היתה מצויינת הבנת טמבל אז תקרא טוב לפני שאתה מגיב לדברי טעם לך לישון על האף .......

    אילת הקטנה, 16-07-2010 12:36

  • הכתבה קלעה בווול !

    כל מה שכתוב על קותימן והויג'יי של שאדו! ככה בדיוק הרגשתי!

    ננה, 16-07-2010 19:09

  • בגלל כתבות וטוקבקים

    לא הלכתי להופעה זה ממאיס ת'מוסיקה על הנשמה

    גלעד, 17-07-2010 12:23