מגזין

סרטים שרואים משם - Micmacs

סרט חדש של הבמאי המוערך ז'אן פייר ז'נה. אסף בן קרת על השילוב הנכון בין כיף טהור לקולנוע צבעוני ומושקע

מאת אסף בן-קרת. 12-07-2010

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע, Micmacs

סרטים שרואים משם - Micmacs

(Micmacs (2010. במאי: ז'אן פייר ז'נה.  שחקנים: דני בון, אנדרה דוסילייה, דומיניק פינון, יולנדה מריאו, ג'ולי פרייר, ז'אן פייר מריאל ואחרים.

חמש שנים עברו מאז "שנים של אירוסין" סרטו הקודם של ז'אן פייר ז'נה, אחד הבמאים האהובים עלי. הוא אחראי ליצירות אסתטיות קסומות כ"אמלי", "דליקטסן", "עיר הילדים האבודים" וגם "הנוסע השמיני: תחייה". ז'נה הוא סוג של אוטר, לטעמי, במאי בעל חותם אישי שלא ניתן לפספס. הסרטים שלו כולם הם ראשית כל בית ספר לקולנוע: שילוב של צילומים מרהיבים, מרובי זוויות בלתי אפשריות ותזזיתיות היפר אקטיבית. פילטרים עשירים בצבע חי המעניק לתמונות מרקם עשיר ומלא בפרטים, עיצוב מיוחד של עולמות הגיבורים - הן תפאורות ענקיות כלפי חוץ והן עיצוב עולמותיהם פנימיים. פריימים קולנועיים עמוסי מבע, כל אחד מהם הוא מלאכת מחשבת מתוכננת בקפידה עד הפרט האחרון. המצאות הזויות ובלתי מתקבלות על הדעת, פעלולים סבוכים ותעתועים ויזואליים, אווירה משוחררת מאוד, מלווה בדרך כלל בתחושה קלילה של אינפנטיליות חיננית. ז'נה הוא מעין מוקיון - מבדר מאוד, משמח לב אנוש, אך גם קצת אפל, מסתורי ומתוחכם הרבה מן הנגלה לעין. הסרט החדש שלו נופל בדיוק להגדרה הזו, וממשיך מסורת לא ארוכה, אך לפחות עקבית.

Micmacs הוא מעין כינוי בצרפתית למעשה קונדס, מתיחה או תעלול. סיפורנו מתמקד בבזיל (דני בון) בחור רגיל וממוצע לחלוטין שאיבד את אביו בהתפוצצות מוקש בילדותו. שלושים שנה לאחר מכן, בזיל כמעט מקפח את חייו לאחר שכדור תועה נכנס לו הישר למצח. כאשר הוא משתחרר מבית החולים הוא מגלה לחרדתו כי הוא נותר ללא עבודה, ללא רכוש וללא מגורים. לאחר קיבוץ נדבות והופעות רחוב הוא פוגש בחבורה תימהונית שגרה בתוך מערת גרוטאות ועסוקה כל היום בשטויות חסרות משמעות. בזיל מתאים עצמו לחבורה ככפפה. יום אחד בעת שיטוטיו ברחוב הוא נתקל במפעל שהלוגו שלו מעטר את הכדור שכמעט הרג אותו. ממש ממול מופיע לוגו נוסף של המפעל שייצר את המוקש שהביא למותו של אביו. בזיל מתכנן נקמה ביצרני הנשק על מנת לפגוע בתחמושת שלהם ולהציל חייהם של אחרים. הקבוצה המשונה מצטרפת אליו למשימה ברצון רב.

Micmacs הוא סרט עם עלילה קלושה ביותר, תסריט לא ממש מבריק, הרבה כוונות טובות אבל לא מעט פספוסים. כל הדמויות בסרט, ללא יוצא מן הכלל, נטולות עומק רגשי שאפיין את כל סרטיו האחרים של הבמאי. לכל אחת מהדמויות של חבורת התימהונים יש את הייחוד שלה - יש שם נערת גומי, המקפלת עצמה לתוך עצמים, תותח אנושי, מחשבון אנושי, אמן מתוסכל שיוצר בובות ומודלים ביזאריים, מעין דמות אימהית ששומרת על כולם ועוד כמה טיפוסים צבעוניים. זה נחמד מאוד, מבחינת התסריט לכל אחד מהם יש תפקיד מוגדר, זה אפילו עובד היטב על המסך, אך עדיין ישנה תחושה של החמצה. מעבר ליכולות של כל אחת מהדמויות אין להן הרבה מה להציע. מנהלי חברות הנשק מתוארים בסכמטיות כנבלות חמדניות בלבד, ואילו דמותו של בזיל עדיין נותרת תמוהה למדי ורחוקה מלהיות פתורה. לזכותו של דני בון, המגלם את התפקיד הראשי, ניתן לומר כי הליהוק מצוין. הוא נראה אאוטסיידר טבעי, בעל מימיקה עשירה, מצחיק ומשונה באותה מידה, שובה לב, קצת אינפנטיל, תמים כמו ילד ואנטי גיבור למהדרין. העבודה שהוא השקיע בדמות מאוד ניכרת. הוא לווה לא מעט מצ'ארלי צ'פלין, אפילו מז'אק טאטי. הוא נע בגמלוניות על המסך, אך רואים כי הוא שולט היטב בשפת הגוף המורכבת שלו.

בנוסף לכך, למרות התחושה המאוד קלילה ונעימה של הסרט, לא ניתן להתחמק מהעבודה שאין לו כל אמירה או בסיס יציב. הדמויות כאמור זוכות לטיפול לא ממש אישי, נטול רגש ומרוחק מאוד. מצד שני, ז'נה נותן את כובד המשקל שלו לדמיון המופרע ונטול הגבולות שלו. מדובר סרט של גוד טיים בלבד. מהבחינה הזו ז'נה מפעיל את כל הקסמים שלו, ומופע התעתועים המושקע שלו מעלה הרבה מאוד חיוכים במהלך הצפייה. מבחינה חזותית זהו אחד הסרטים היפים שלו - אופטימי, משעשע, מלא המצאות, בלתי צפוי ותענוג קולנועי שהטכניקות הפסיכיות שלו יתפסו בקלות את עיניהם של כל המשוגעים לדבר. ז'נה אלוף בסיפור סיפורים באמצעות מבע רב ומעט טקסט. בסופו של דבר הסרט נותר מעט טכני מידי ונטול אישיות, דגש על פעלולים ותעתועים ופחות מידי תוכן. חבל, כי ז'נה הוכיח בעבר כי הוא מסוגל לשלב היטב בין השניים. אך מכיוון שבאומנות הקולנוע עסקינן  - Micmacs, על אף מגרעותיו, הוא סרט מומלץ. לא זכור לי מתי בפעם האחרונה ראיתי סרט כל כך קליל, מבדר ומקסים בדרכו הייחודית, גם אם הוא מעט אווילי ותמים. שימו לב לטריילר המשובח, קשה מאוד שלא להסתקרן.

 לטור הקודם: סרטים שרואים מכאן - סרטי קיץ

 

תגובות