מגזין

יד אלוהים

לאון פלדמן הלך להופעה של Wovenhand מבלי להכיר וחווה טריפ רוחני בהדרכת השאמאן/קאובוי דיויד יוג'ין אדוארדס ולהקתו

מאת לאון פלדמן. 04-07-2010

תגיות: Wovenhand

יד אלוהיםתמונות ווידאו: ערן מחלו

לבוא להופעה של להקה שאין לי כמעט מושג איך היא נשמעת, וכל המידע שצברתי עליה היה מביקור קצר במייספייס, קומוניקטים והתרשמות של חברים טובים שהיו במופע בירושלים, יכול להיות קצת טריקי. אבל כשאין ציפיות, גם לא מתאכזבים. אני לא יכול לומר שמיד נשביתי בקסמם, אך בהחלט הרגשתי את העוצמות האדירות של WOVENHAND בסוף הערב. אבל למה אני קופץ ישר לסוף? בואו לטריפ האינדיאני הזה יחד איתי, כי צריך לעבור כברת דרך עד שמגיעים לקתרזיס הסופי, ויש אחד מובטח.

וובנהנד, להקתו של דיויד יוג'ין אדוארדס, הנהיג עד לפני כחמש שנים את Horsepower 16 מדנוור קולורדו, להקה שהתמקדה באלטרנטיב/קאנטרי עם נטיה דתית מאוד חזקה. גם להקתו החדשה היא עדיין בעלת זיקה חזקה לדת, כמעט חרדית. אפילו הבגדים השחורים וכובעי הקאובוי, אותם חבשו אדוארדס והקלידן, הזכירו לי טיפה את הגרסא הטקסנית לדתיים שלנו, עם המון כוונה, אמונה, עד לכמעט הטפה שזורמת אל הקהל עם כל שיר ושיר. אך להבדיל מהחרדים שאנו מכירים, לאדוארדס וחבריו אין את כל התשובות שמסתכמות באמונה עיוורת, כאן מדובר על תהליך ארוך ומורכב, תובעני ולעיתים מעיק, אל הגאולה.

אז ברוכים הבאים לכנסיה/מנזר/בית המקדש של וובנהנד. היכל התפילה האינסופי הזה ממוקם בראש של כל אחד מאיתנו. בראש שלי זה היה במדבר. תנסו לדמיין את הסצינה ב"רוצחים מלידה" בה בני הזוג הרצחניים אוכלים פטריות הזיה, ומשתתפים בטריפ של השאמאן, כך הרגשתי לאורך המופע הזה, ובתפקיד השאמאן - אדוארדס. הוא לקח אותי להיכל התפילה האפל שלו במדבר: שוכנות בו אמונות מכל הדתות, תפילות לישו, מילמולים אינדיאניים, צלילי מנטרות הודיות לצד לחשי כישוף בג'יבריש ואין סוף רוחניות. הלהקה המופלאה והקשובה, מלווה את אדוארדס בזמן שהוא יושב בקדמת הבמה ומנהל את הטקס. סוג של גירוש שדים מודרני, המתפתח בכל שיר לזעקות עוצמתיות וטראנס חוץ גופני אותו הסולן כנראה חווה תוך כדי התפילה. יש בישיבה הזאת שלו, הכל כך לא אופיינית לתרבות הרוקנרול, משהו מאוד אסתטי מחד, אך גם תובעני. זה מתווסף לתחושת הדיסוננס שחשים כשרואים רוקר יושב, אך מבצע את חומריו בנגינה פרועה ובקול מאוד עוצמתי, בגווני מארק לנגן פוגש את ניק קייב בסמטת פיטר מרפי. הדיסוננס הזה משאיר אותך דרוך לאורך המופע ושומר על מתח תמידי, שגם תורם ליצירת החוויה הכמעט דתית ומיסתית.  

השאמאן המודרני, עם הנוצה בכובע, תליון הפרסה, קעקוע ענק של ישוע על היד ומגפי אינדיאני גבוהים, מחזיק בידיו מטה כשפים דמיוני. המטה הזה הופך למנג'ו, מין שילוב בין בנג'ו למנדולינה, אחר כך לגיטרה אדומה עוצמתית ואז לעוד אחת. הוא מלחשש דרך מיקרופון ישן ואז עובר לשירה אימתנית במיקרופון אחר, הכל כדי להעצים את החוויה ולהתקרב עוד צעד במעלה דרך הייסורים שהוא עובר יחד עם הקהל. זאת כמובן בעזרת שאר הנגנים, שמקשיבים לו בדריכות ונכנסים איתו לטראנס. הקלידים ממשיכים לנגן לאורך כל המופע שטיח מופלא של צלילים. הבסיסט (היחידי שעומד בהופעה) מפציץ את הנמוכים ישר אל תוך הבטן. המתופף מחזק עם תיפוף אלילים משוגע והכל מצטרף והופך למוזיקה אימתנית. המוזיקה הזאת, שאמנם מחולקת לשירים (בסה"כ נוגנו 14 כאלה) נשמעה לי כמו שיר אחד ארוך, בעל פסגות וגאיות, התרוממות רוחנית לצד תהומות כואבים, ייתכן שהרגשתי כך כי לא הכרתי את השירים לפני כן, אך לתחושתי, כל הקהל, שהניע את גופו לצלילים, כמעט כמו בתפילה, חווה את ההופעה כמשהו שלם, ולא כשירים, או חלילה להיטים של להקה מחו"ל שבאה לדפוק פה קופה על חשבון זכרון עבר. לא, זאת בהחלט היתה הופעה של להקה מסוג שונה. להקה שמעבירה את הקהל דרך מסוימת, מרימה אותו לגבהים קטרתיים, בלי המחוות הריקות של "שלום תל אביב" או שיחות חולין בטלות. הם באו לקחת אותנו למסע, וכמעט כל מי שנכח אמש בבארבי רצה להצטרף לטריפ.

אני לא יכול להגיד שמעתה אאזין לאלבומים שלהם בבית, אני גם לא בטוח שארצה לראות אותם שוב בקרוב, כי זה היה תובעני וסוחט ריגשית, אך הטריפ הרוחני הזה היה מאוד חיובי. החוויה הזאת תישאר איתי לאורך זמן ואני בהחלט ממליץ לנסות לתפוס אותם בהופעה (מכאן הם ממשיכים לאירופה, אז כנסו למייספייס שלהם ותראו אם זה נופל על איזה יעד שתהיו בו). בכל מקרה, אני מעדיף את ההטפות והתפילות של יוג'ין וחבריו על כל הריקנות שמפצירים בנו לעיתים אנשי הדת המקומיים שלנו, דוגמת עובדיה יוסף או החבורה הגזענית מעמנואל. ואימרו אמן.

 

תגובות

  • יפה כתבת אדון לאון

    ושני הסנט שלי http://he.smalltownromanceblog.com/?p=1228

    יאיר יונה, 04-07-2010 17:03

  • יפה כתבת אדון לאון

    ושני הסנט שלי http://he.smalltownromanceblog.com/?p=1228

    יאיר יונה, 04-07-2010 17:03

  • יפה כתבת אדון לאון

    ושני הסנט שלי http://he.smalltownromanceblog.com/?p=1228

    יאיר יונה, 04-07-2010 17:03

  • מר יונה לחץ בטעות שלוש פעמים על שליחה

    או שמא יד אלוהים היא. כך או כך נהנתי לקרוא אותך, יו קינג אוף לאון

    שרהג'ונס, 04-07-2010 17:53

  • קשקוש, הלכת כמו כולם, כדי לרוץ ולספר לחבר'ה.

    יוני, 10-07-2010 08:37

  • ובכן..

    אמרת שהגעת להופעה מבלי ממש להכיר, שמעת שיר אחד והלכת להופעה. אמרת גם שאתה לא יכול להגיד שתשמע אלבומים שלהם בבית. ובכל זאת, אני ממליצה לך להאזין לאלבומים השונים של WOVENHAND כמו גם ל- SIXTEEN HORSEPOWER. בוא נעזוב לרגע בצד את כל הקטע של חוויה רוחנית, גאולה, פחד, אמונה וכל שאר הירקות שהמבקרים אהבו להשתמש בהם. תקשיב כמה פעמים בהזדמנויות שונות, לבד. תעכל תרגיש וספר איך היה...

    rolki, 10-07-2010 22:57

  • Woven Hand

    Hey. Benn to that show in Tel Aviv, here's a review and some photographs. Cheers. http://israhellocalscene.blogspot.com/2010/07/woven-hand-tel-aviv-372010.html

    Che, 12-07-2010 23:32