מגזין

סרטים שרואים משם - Green Zone

סרט פעולה חדש עם שחקן הוליוודי גדול ובמאי נחשב. פסחו על מסכי הקולנוע שלנו. מדוע? לא ברור. אסף בן קרת עושה צדק

מאת אסף בן-קרת. 21-06-2010

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע, Green Zone

סרטים שרואים משם - Green Zone

Green Zone (ארה"ב, 2010). במאי: פול גרינגראס. שחקנים: מאט דיימון, גרג קיניר, ברנדן גליסון, איימי ריאן.

רבות מן הכתבות במדור זה מעלות שוב ושוב את הטענה שאנו צופי הקולנוע בישראל זוכים ליחס מזלזל מאוד ממפיצי הקולנוע בארץ וזוכים לכמות סרטים מועטת במיוחד משנה לשנה. אוסיף ואומר כי תחושה רעה אופפת אותי לאחרונה שרק בשנה הזו לבדה, כמות הסרטים שמגיעה ארצה מיניטורית במיוחד. דוגמא מצוינת לכך אפשר לראות בקיץ הנוכחי. בשלושת החודשים העמוסים ביותר השנה כמות הסרטים שעושה דרכה ארצה כמעט מבישה מול המגוון הרחב המופץ ברחבי העולם. נכון, לא כל הסרטים הקיציים טובים במיוחד ולא כולם פוטנציאל להצלחה מסחררת, אך ישנן לפחות כמה יציאות ראויות שלא נראות באופק.  זה כבר כנראה נושא לדיון אחר, אז בינתיים נקדיש מדור זה לסרט נוסף, חדש וטרי על מדפי "האוזן השלישית" שיצא לאקרנים בארה"ב במרץ האחרון, וממש לא ברור לי מדוע הוא לא  הוקרן כאן.

Green Zone הינו שיתוף הפעולה השלישי בין מאט דיימון לבמאי פול גרינגראס אשר ביים איתו את שני הסרטים האחרונים והמוצלחים בטרילוגיית ג'ייסון בורן, וכן ביים גם את "טיסה 93" המרתק והמטלטל. אחרי שני הסרטים האלו גרינגראס הוציא לעצמו שם של אחד מבימאי האקשן הבולטים של השנים האחרונות. די בצדק, למען האמת. אם יש סגנון ייחודי במיוחד עבור גרינגראס הם סרטי פעולה נוטפי אדרנלין וטוסטסטורון במינון גבוה. אך יחד עם זאת יש בסרטים האלו פן מאוד ריאליסטי, מאוד דינאמי ותזזיתי ובנוסף לכל, מימד אנושי שאין בהרבה מסרטי הז'אנר. את מאט דיימון מן הסתם אין צורך להציג, אך דעתי על השחקן הזה, בתור אחד מהבכירים שבשחקני הוליווד, שמדובר בשחקן מוגבל למדי. יש לו תמיד שתי הבעות פנים אפשריות, נוכחות עצית למדי, כישרון שלא מצדיק את כל ההייפ סביבו זה שנים רבות ובכלל יכולת משחק לא מרשימה במיוחד. דווקא שלושת סרטי ג'ייסון בורן בהם כיכב היו טובים בשל סיפור מעניין, התפתחויות רבות והרבה סצינות אקשן שוות ומהירות במיוחד.

Green Zone הוא ככל הנראה ההמשך הטבעי של הסרטים הקודמים שלהם יחד. דיימון משחק את צ'יף רוי מילר, קצין בצבא ארה"ב בימים בהם כבשה המעצמה הגדולה ביקום את בגדד אי שם ב-2003. מילר נשלח עם היחידה שלו לאתר במקומות שונים במדבר אמצעים עיראקיים המיועדים להשמדה המונית. הוא לא מוצא דבר. העסק מתחיל להסריח, כמה פוליטיקאים נאלחים מעורבים בסיפור, נשיא זחוח אחד מכריז על ניצחון הדמוקרטיה והגיהינום שפורץ שם עדיין לא מאחורינו. מילר יוצא לחשוף את השחיתות ולחפש את המטענים המסוכנים, אם יש בכלל כאלו. אם ימצא את הסיבה האמיתית מדוע יצאה אמריקה למלחמה הרווח כולו שלנו. או שלא.

הסרט הזה מתפקד כסרט מתח ואקשן כיאה לטריטוריה הרגילה של גרינגראס וגם כסרט פוליטי, טריטוריה מוכרת עבורו אף היא, שכן ביים בעבר את "טיסה 93" ואת "בלאדי סאנדיי" (על טבח המשטרה האירית את אזרחיה ב-72'). Green Zone הוא סרט שווה צפייה. גרינגראס מוכיח שוב את הטכניקה המצוינת שלו לסצנות אקשן מרהיבות ולכאורה אמיתיות, עריכה קצבית ומתח גבוה. מאט דיימון, על אף יכולת המשחק הבעייתית, עונה בהחלט על דרישות התפקיד. יש כמה חסרונות בולטים לסרט. ראשית, מרבית הדמויות מאוד פלקטיות, כבר ראינו אותן בסרטים אחרים, ונוכל בקלות לנחש את פעולותיהן והמניעים העוומדים מאחוריהן. שנית, התסריט מתפתח אף הוא למחוזות מוכרים ועל אף הרהיטות הרבה, חסר עוקץ.

הסרט לא משעמם לרגע, אבל משהו מרגיש מעט מפוספס. בעוד סצנות הפעולה עוברות מסך ומצליחות לספק בידור בריא ואסקפיסטי, המסר הפוליטי של הסרט לא ממש מהדהד. אם יש איזשהו מסר לוחמני או חשוב, הוא נופל קורבן ליומרות הגדולות פי כמה מידות מכוונותיהן המקוריות של היוצרים. ככל הנראה הם מעוניינים יותר לספר סיפור מאשר להצהיר הצהרה חברתית-פוליטית-צבאית-תרבותית. ידוע לכל כי זו לא מלחמה צודקת, כי היציאה הזו עלתה בחייהם של אמריקאים רבים לחינם, השלטון של סדאם אולי נפל אך השקט רחוק מלהגיע. מלחמה נראית נהדר בתקשורת. את כל הקלישאות האלו אנו כבר מכירים. לעזאזל, בשנים האחרונות זכינו לראות כמה סרטים העוסקים בנושא זה בדיוק מכמה זוויות שונות ואף אחד מהם כמעט לא הצליח לחדש, למעט כמובן The Hurt Locker, זוכה האוסקר המופלא של קתרין ביגלו משנה שעברה. Green Zone מהבחינה הזו אינו סרט ייחודי או חד פעמי. זהו לא סרט חשוב או מפתיע, אך אם אתם מחפשים שעתיים שיעברו במהירות ובנעימים, אם אתם מחפשים סרט מהוקצע ומקצועי לגמרי, הסרט בהחלט יכול להוות אופציה ראויה.

לטור הקודם: סרטים שרואים משם - Goemon

 

תגובות