מגזין

חזרה לשורשים האמיתיים

בהרכב הנוכחי של הברירה הטבעית מתחברים כמה דורות וכמה עולמות, במוזיקה שלהם חיים יחד זכר ונקבה, צעיר ומבוגר, מודרני וקלאסי, חול וקודש, שמימי וארצי. "בסוד תפילת הערער" הוא הביטוי לחיבורים הללו. סער גמזו על אלבומם החדש

מאת סער גמזו. 21-06-2010

תגיות: אלבומים, שלמה בר, הברירה הטבעית

חזרה לשורשים האמיתייםצילום: אריאל ואן סטרטן

דברים טובים מתבשלים לאט. גם האלבום החדש של הברירה הטבעית לא יוצא דופן. השירים בו אינם חדשים, העבודה עליו לא הייתה קדחתנית, ההבשלה שלו התרחשה במשך שנים. בשנים הללו עסק שלמה בר במעין עבודת אוצרות, שבמהלכה קיבץ שירים וטקסטים שהצליחו לגעת בו באופן ישיר. כבר מההאזנה הראשונה לאלבום ברור שהבחירות נכונות, מדויקות ומתאימות במיוחד למקום שבו נמצאים היום שלמה בר והברירה הטבעית שלו.

אלבומה הקודם של הלהקה, "עננים נמוכים" משנת 2006, שילב אלמנטים ממוחשבים והסב לי לא מעט אי-נוחות. לא הצלחתי להכיל את החדירה המודרנית למוסיקה השורשית והאורגנית של הברירה. האינטימיות המיידית עם המאזין שייצרו כל האלבומים הקודמים שלה, פשוט לא קרתה. מהסיבה הזו ניגשתי עם מעט חשש ל"בסוד תפילת ערער". כל החששות התבדו מהר מאד. הכלים הלא טבעיים, הצלילים המלאכותיים, אמנות ה"כאילו" של המחשב נעלמה. חזרו צלילים אמיתיים וחמים, חזרה מוזיקה של אמת, מוזיקה שמנוגנת ע"י יצורים חושבים ובעלי רגש, מוזיקה שנוגעת בנימי הנפש.

להרכב הגרעיני של הלהקה (שלמה בר, מנשה ששון, ניר סרוסי, אילן בן-עמי, יעל אופנבך ואילן אביב) מצטרפים נגנים אורחים שמרחיבים את ספקטרום הצלילים והעיבודים עשירים ומוצלחים במיוחד. אמיר גבירצמן ומאיה בלזיצמן מביאים איתם לאלבום תוספת משמעותית של עומק ונפח, ועוזרים להדגים שוב למה הברירה הטבעית היא הנציגה המובילה של מוזיקת העולם בישראל. שילובם של לא פחות מ-4 גרסאות כיסוי באלבום יכול להיחשב לבעייתי ולעדות לחוסר אמירה עצמאית. אלה לא פני הדברים ב"בסוד תפילת ערער". ניסיון החיים של שלמה בר ומטען השנים מקבלים ביטוי נפלא בקולו. הצבע החם של הקול שלו, ההגשה הרגישה והבטוחה, כוח הכוונה האמיתי של השירה (שבלא מעט רגעים מזכיר קריאתו של חזן בימים הנוראים - פורץ ממעמקי הנפש) הם שמייחדים אותו. את "אמא אדמה" של אריק איינשטיין הוא מציג ממקום של ילד הכמה לחום אמהי, וכשהוא הוגה את המילים ניתן לחוש את הרגשות שחש ילד לאימו ואת רגבי האדמה בין ידיו. את "הלילה" של ארז הלוי הוא מביא למחוזותיו של האדם הבשל והמנוסה והשירה של ליאורה יצחק מזניקה את הקטע הזה לגבהים חדשים. הביצוע המפעים ל"יש דברים שרציתי לומר" מדגיש כל מילה בטקסט של יענקלה רוטבליט ומעביר את המאזין בדרך החתחתים של קשר זוגי. "סליחות" הופך אצל בר לוידוי אמיץ ומוסיף פן גברי להגשה הנשית והמוכרת של יהודית רביץ. הכל נשמע "שלו", הפרשנות של בר צובעת את השירים בצבעים אישיים ומאירה בהם מקומות אחרים ולא מוכרים. לצד אלה ישנם שירים מקוריים ששואבים מן המקורות ומשירת ימי הביניים של ספרד ועד מחאתו של אב נגד הלעטת ילדים בריטלין והעלמת המרץ הקסום שבילדות. מוצלחים במיוחד "ברכה" (טקסט של לאה גולדברג), "אני, אתה והוא" (שנכתב ע"י ר' אריה יצחק) ו"שיר לאשת נעורים", (שחיכה עשרים שנה לצאת לאור). הכל עטוף בהפקה מעולה, מלא אמת וכוונה ורצוף רגעים מרגשים ומסעירים.

בהרכב הנוכחי של הברירה הטבעית מתחברים כמה דורות וכמה עולמות, במוזיקה שלהם חיים יחד זכר ונקבה, צעיר ומבוגר, מודרני וקלאסי, חול וקודש, שמימי וארצי. כל אלה לא מייצרים מתח בין קטבים אלא משלימים תמונה אחת ברורה ונפלאה - תמונה של להקה שמצליחה, אחרי 30 שנות יצירה, להמשיך ולפרוץ דרך, לחפש באומץ אחרי האמת ולהוות סמן ימני לעשייה מוזיקלית בלתי מתפשרת ומלאת חיים.

טור זה פורסם בעכבר העיר online

הברירה הטבעית מגיעים לסשן לייב בקול הקמפוס. יום שני ב-16:00

תגובות

  • מה עם סבא של ווינאהוס?

    אחד שמבין, 21-06-2010 14:03