מגזין

פריקינג אאוט

השבוע מגיע דבנדרה בנהארט לשתי הופעות בישראל. עדי הררי החליטה שהיא רוצה לעשות קצת סדר והתייאשה די מהר. דבנדרה בנהארט - לא המדריך מלא, אבל מלא דברים כייפים

מאת מאיה דוניץ. 14-01-2010

תגיות: Devendra Banhart

פריקינג אאוט

דבנדרה בנהארט הוא לא באמת בן אדם. דבנדרה בנהארט הוא מופע קרקס מחשמל של אדם אחד. כל ביטוי אישי שלו טבול באינסוף אקלקטיות ויצירתיות: ציור, שירה, כתיבה, נגינה, פרפומריות על הבמה ואפילו הצורה שהוא עונה לשאלה. כל צעד, וכל חצי חיוך מצייר לצופה תמונה של בחור צבעוני, מגוון, שובב, ילד בגוף של נער שלא מפסיק לנסות להתבגר. וזה מה שמכשף בו.

לכבוד ההופעות ביום רביעי-חמישי החלטתי לעשות מסע הכוונה. בשפה מקצועית קוראים לזה "תגבור השמעה", בשפה שלי אני קוראת לזה "שעורי בית לקראת ההופעה". התחלתי לקרוא ולשמוע, לסדר כרונולוגית, למצוא אנקדוטות וכל מה שעושים שמנסים לעשות ספיישל. מהר מאוד מצאתי את עצמי נסחפת בים של מידע, ז'אנרים, כלים, עפרונות, עטים, דמויות מטושטשות, כובעים, קהל, קליפים, קאברים ומה לא. הבנתי שלנסות לסדר את דבנדרה זה סוג של חטא, יציאה בוטה נגד כל המהות שהבחור הזה מייצג. ולכן, אם הוא עושה בלגן - גם אני יכולה. בתוך הכתבה הזו תמצאו מידע, תמונות, קליפים והופעות, אף אחד מהם ללא קו רעיוני ברור. למרות זאת, אני מאוד מקווה שזה ייתן לכם את טעימה מתוך יצירתו של דבנדרה ובכלל -  טעם של עוד.

דבנדרה בנהארט הוא מלחין וכותב אבל הוא גם צייר. בערך באותו זמן שהוא התחיל לחבר תווים רנדומאליים וליצור שירים קטנים ומוזרים, הוא למד עיצוב (ונשר מהר מאוד, כמו כל הגאונים) בבית ספר לאומנויות בסן פרנסיסקו. הציורים שלו מעטרים את מרבית עטיפות אלבומיו (דוגמאות נבחרות: Rejoicing in the Hands ו - What Will We Be) ומדי פעם הוא עושה תערוכות. הציור הזה הוא מתוך תערוכה בשם  Mosquito Drawingsשהוצגה בגלריה בניו יורק בשנת 2005. נדמה שאפשר להבין את הקו הכללי ולראות עד כמה הם ממשיכים את הסגנון על עטיפות האלבומים.

photobucket

 בשנת 2009 הוציא Beck במסגרת פרויקט Record Club (המעולה!) אלבום שהוא כולו גרסת כיסוי לאלבומו הראשון של לאונרד כהן songs of Leonard Cohen משנת 1968. בשביל האקלקטיות, ובטח בשביל הכיף, הוא חבר בשיתוף פעולה מוזיקלי ל -MGMT, Little Joy, Wolfmother וכמובן דבנדרה בנהארט. אני בחרתי לשים את So Long Marianne, בחירה אגואיסטית שנובעת אך ורק מהאהבה העצומה שלי לשיר המקורי. בשיר הזה אפשר לראות ולשמוע את דבנדרה לא רק מנגן בגיטרה אלא גם שר סולו וקולות רקע.

 

לעוד טעימות: זה Sisters Of Mercy, וזה Master Song.

ואם אנחנו כבר בגרסאות כיסוי. זה נקרא Shake Sugaree, במקור של אליזבת קוטן ובגרסת כיסוי ישראלית של האחים רמירז. הגרסה של בנהארט היא סופר דרמטית, רחוקה שנות אור מהמקורית ונותן לשיר פרשנות אחרת לגמרי.

 

ואם אנחנו כבר בשיתופי פעולה. בשנת 2002 הוציא בנהארט את אלבומו הראשון, עמוס ב- 22 שירים קצרים, מוקלטים בטייפ ארבעה ערוצים שבור, לא מסוננים מקולות רקע ונקיים מכל מהפקה מוזיקלית. עיתונאי מוזיקה, קבוצה של אנשים שמתה על הגדרות וקטלוגים, מהר מאוד הצמידו לו את התואר פריק-פולק, והכתירו אותו לראש תנועה מוזיקלית בשם New Weird America. להקה נוספת שנכנסת לאותה קטגוריה הזויה ושאני אישית מאוד מחבבת, נקראת Vetiver. הם כולם חברים טובים של בנהארט ושיתפו פעולה בכמה וכמה אלבומים.

זאת הופעה משותפת שלהם משנת 2006:

בכלל תקשיבו ל -  Vetiver עוד קצת, אם אתם אוהבים את בנהארט די בטוח שתאהבו אותם גם.

  

כאמור, האלבום הראשון של בנהארט, ho me ho my..., מלא בשירים קצרים ועדינים. קו זה ממשיך גם באלבום השני והשלישי (Rejoicing in the Hands ו - Niño Rojo משנת 2004) אבל בסאונד מעט יותר מפותח. עם הגיטרה משתלבים עוד קצת כלים ורעשי הרקע נעלמים. בהתאם לכך, כך נראות ההופעות שלו באותה תקופה:

 

ילד, יושב על כיסא, על הבמה רק עם גיטרה, צוחק עם הקהל. ההופעה הזאת מיולי 2002, שלושה חודשים לפני שיצא האלבום הראשון שלו. זה נראה כל כך בוסרי, כמו לראות אותו מופיע בקפה ביאליק.

הופעה אקוסטית נוספת שלו היא לשיר Little Yellow Spider. ההופעה הזו היא משנת 2006, בתוך חנות תקליטים בסיאטל , לאחר שיצא אלבומו הרביעי, Cripple Crow. ארבע שנים אחרי, שוב הופעה מצומצמת, אבל הוא נראה כל כך שונה:

ההופעה הבאה היא כבר משנת 2009 וזה נקרא Baby, שיר עם פוטנציאל להיטי מתוך אלבומו האחרון What Will We Be. אבל זה ממש לא משנה להיט או לא להיט, זה שיר האהבה הכי מקסים ששמעתי כבר המון זמן. היופי שבשיר נובע מהעובדה שהוא נוגע ברגעים הכי אמיתיים במערכת יחסים - שצוחקים. השיר מצליח להעביר את האינטימיות ששמורה לזוג שיושב ביחד ומתגלגל מצחוק אחד מהשני, שאף אחד מסביבם בכלל לא מבין. למרות שבהופעה זו הוא עם להקה, גיטרה חשמלית ובמה רחוקה ומוגבהת, השיר לא מאבד טיפה מהאותנטיות שלו לטעמי.

תראו גם את הקליפ הרשמי. Pitchfork אומרים שאנדרו וואווינגארדן מ - MGMT ופאברציו מורטי מה - Strokes מופיעים שם גם. אחרי חיפושים לא קלים, מצאתי אותם לקראת הסוף, רוקדים עם קבוצה של אנשים. לחדי עין בלבד.

ממש בימים אלו מציג דבנדרה ציורים במרכז לאומנות ספרדית במדריד שנקרא ca2m. הציורים שלו ממשיכים את אותו הקו: יצורים ביזאריים בקווים עגולים, מצוירים על גבי דפים קטנים מתפוררים. בראיון הוא מספר שאלו דפים של ספר ישן שהוא מצא בבית ורק עליהם הוא הרגיש מספיק נוח לצייר.

photobucket

קאבר נוסף (וכמעט אחרון) הוא לשיר של לורן היל/ צ'רלס מנסון משנת 2006. זה באיכות טובה וזאת גרסה בהופעה, באיכות נוראית, אבל שווה לראות רק בגלל הכובע/ מסכה.

ולסיום, אולי קצת לקראת מה שצפוי לנו השבוע. לפני שלוש שנים, מישהו עם חוש עריכה מוזיקלית נמוך מאוד וכישורי הפקה מביכים, חשב להביא כמופע חימום איזה כוכב נולד אחד, את שמו לא הצלחתי לאתר היום. טונות של חוש הומור גרמו לבנהארט לעלות אותו שוב על הבמה לקראת אמצע ההופעה ולשיר ביחד את "אני לא זמין" של מושיק עפיה.

איכות נוראית אבל ככה זה בערך נשמע:

מזל שהשנה הם הביאו את גבע אלון.

תגובות