מגזין

מוזיקה מתחזקת - א גרוייסע מציאה

נדב לשם ממשיך לסקור מוזיקה עצמאית עם כיפה על הראש. הפעם עם הלהקה שהיוותה השראה לטור- "א גרוייסע מציאה". כולל ראיון עם סולן הלהקה נדב בכר

מאת נדב לשם. 08-06-2010

תגיות: מוזיקה מתחזקת, א גרוייסע מציאה

מוזיקה מתחזקת - א גרוייסע מציאה

 אם תרשו לי אחשוף בפניכם וידוי קטן. כאשר התחלתי את הפרויקט הזה, "א גרויסע מציאה" היו ההרכב היחיד שהכרתי מהמגזר הדתי.  שעות רבות של חיפושים, מחקר, שאלות והאזנות, הובילו אותי לגבש את הרשימה הסופית של הלהקות והזמרים עליהם אני מעוניין לכתוב ושאותם אני מעוניין לחשוף. לבסוף הגעתי למסקנה:  "א גרויסע מציאה" הם הדבר הכי מרענן,שמח, איכותי, שונה וישראלי שנתקלתי בו לאחרונה.

הגרויסעים הם  הרכב של ארבעה חוזרים בתשובה, ועוד שניים שעדיין לא, הם חבר'ה שמאמינים באלוהים, אבל כנראה שלא אוהבים לשיר עליו יותר מידי.  רגאיי-סקא-רוק-ג'ז יהודי שלא מתפשר על איכות, הן במלל והן בסאונד. "א גרויסע מציאה" מורכבת משלושה סולנים: נדב בכר- שירה וגיטרה, אורן צור- שרה וכינור, שי פרלמן- שירה וגיטרה, ועוד 3 נגנים: דוד עדה - קלידים וקולות, עידו גונן - בס, אייל ניסנבויים - תופים. האנסמבל האנושי המעניין הזה הוציא השנה את אלבומם השני, "התנועה לשחרור המיותר", לאחר שהראשון יצא לפני מספר שנים והכיל ביצועים חדשים לפיוטים של בעל הסולם וקרליבך.

למעשה אפשר לטעון, שהגרויסעים הם אולי הלהקה היהודית הכי מוכרת בחברה החילונית בישראל. האלבום השני שלהם, "התנועה לשחרור המיותר", הופק  בחלקו על ידי דודוש קלמס מ"הדג נחש", יצא בלייבל החילוני מיינסטרימי  N.M.C ומנסה לפנות לכל הקהלים בישראל, בהגדרה. הם לא מנסים להתחבא מאחורי תדמית של ממשיכי שולי רנד, שרוצים שישירו שיר שלהם באודישנים של כוכב נולד 11, הם גם לא רוצים להיות איזה גימיק חולף עם להיט נשכח. הם רוצים להעביר מסר, לשתף את הקהל, לחשוף טפח רוחני שעדיין לא נחשף,  לפחות לא בעטיפה כל כך נעימה ואיכותית. 

ניסיתי לבדוק יותר לעומק את התחושה שאני מסתובב איתה בבטן,לגני חילוניות,דת ומוסיקה.  ראיון שערכתי עם נדב בכר, סולן הלהקה, נתן לי את ההרגשה שהתחושה הזאת שחיה לי בבטן קורמת עור וגידים ואולי חזקה יותר ממה שהבנתי וידעתי עד כה. אני שואל אותו אם יש למוסיקה של של "א גרויסע מציאה" קהל יעד. "כשאנחנו כותבים את השירים אז אין קהל יעד, בשלב העיבוד אחנו מנסים לפנות לטעם יותר כללי", אומר בכר. אני מנסה להעמיק ושואל אותו לגבי הניגונים והפיוטים שנזנחו באלבום השני לטובת הגרוב. "יש לנו שאיפה מאוד ברורה להגיע לקהל חילוני, אני חושב שהעבודה עם דודוש הדוגמא הכי טובה לכך, לצערי אני מרגיש חסימה תקשורתית מאוד קשה בעניין הזה, עם זה בy-net תרבות או ערוץ 2."  

 כשאני שואל אותו אם הם מנסים להחזיר מישהו בתשובה בשירים שלהם, אומר לי בכר: "הרצון היחידי שיש לנו הוא זה לנסות לחבר אנשים לחוויה מסוימת שעברנו, וזה מה שכל כותב רוצה לעשות, בין אם זה חוויה של סטוץ עם בחורה, או להבדיל, חיבור עם השם". א גרויסע מציאה שואפים להגיע לקהל החילוני אבל התקשורת החילונית מעדיפה להתעסק בעובדה שגרויסעים הם חוזרים בתשובה ולא מוסיקאים.

" עד היום לא אכפת לאנשים להביא את אורי זוהר לטלוויזיה, למרות שהוא חרדי, ליטאי, קיצוני שמייצג מוסדות חרדיים, הוא עדיין תמיד יהיה 'משלנו', כלומר של החילוניים" אומר בכר, "אותו דבר עם שולי רנד. אבל ברגע שבן אדם בא מהצד השני, שהוא דתי ומתפרסם ככזה, רואים את הסטיגמה, את הקרע שיש בין דתיים לחילוניים, שהוא כל כך עמוק לצערי". כשאני מדבר איתו על קירוב לבבות הוא ממשיך לשפוך את משנתו הדואבת על המצב העגום שיש בינינו לבינם, על הפער שבין שני צידי הכביש. " אתה רואה כל כתבה שעושים על מישהו שחזר בתשובה,  החזרה הזאת היא בעצם הבשר, לא מסתכלים על המוסיקה. ישר אומרים שהבן אדם דתי, זה נעשה האייטם"

למה זה קורה בעצם, האם רק עיתות משבר ומלחמות יכולות לאחד את העם? האם רק משטי שלום או טרור, תלוי כמובן בעד מי אתם, יכולים לגרום לנו לדבר אחד עם השני, או להתווכח אחד עם השני? חבל שקשה לנו לפתוח את הראש, האוזניים ואת הלב כלפי מה שמתרחש ממש מולנו. אנחנו מעדיפים להתכחש, לשנוא, לדחות ולייבא חומרים זולים ממדינות יקרות.

 אני שואל את נדב בכר אם יש לו איזה מסר לקוראים שלנו, או משהו שהוא היה רוצה להדגיש. הוא לא היסס אפילו לשנייה כשאמר לי את האמרה הבאה: "לא רואים אנשים, רק רואים סטיגמות, זה חב"דניק  ,זה מנסה להחזיר אותי בתשובה, לא מנסים לראות בפנים, מי הבן אדם. זאת בעצם ההשתלטות של החברה המודרנית, שגרומת לנו להסתכל על דברים רק בצורה חיצונית ולא לראות אנשים. המסר שלי זה שצריך להסתכל פנימה ולראות מי עומד מולך".

לשמוע את א גרויסע מציאה, זה קצת כמו לראות את מישהו שאתה אוהב נוסע לשנה למזרח. אתה שמח בשבילו אבל לא יודע מה תעשה עם עצמך עד שהוא יחזור. המוסיקה טובה, העשייה מבורכת, ההשקעה ניכרת בכל תו ותו, אבל עד שיסכימו בגלגל"צ להשמיע אותם הם כבר יחזרו בשאלה.

לטור הקודם - מוזיקה מתחקת: "המדרגות"

תגובות