מגזין

התרופה למצב

למרות גל הביטולים שתקף את פסטיבל פיק.ניק, פלסיבו לא ויתרו והגיעו להופיע בישראל. נטע לוי הלכה ביום שבת וחזרה מאושרת, מרוגשת ועם המון טעם של עוד. פלסיבו - לא באמת תרופת דמה

מאת נטע לוי. 08-06-2010

תגיות: Placebo, פיק.ניק

התרופה למצב

צילום: טל אטרקצי

איך מוזיקה קשורה לפוליטיקה? איך זה כשסוף סוף, כשיש פינה ליהנות בה מהבלי היום, אז גם בה בוחרים להעיק ולמה? אם אתם עושים מוזיקה, תעשו מוזיקה. לא פוליטיקה. כנראה שיש קשר ביניהם, ולראייה, כמות הביטולים של הרגע האחרון, שיצרו חור תהומי בכיסו של שוקי וייס. יומו הראשון של פסטיבל פיק.ניק נפתח. הליין אפ המתוכנן של ההופעות כלל בתוכו אתHank & Cupcakes, Klaxons כמופעי חימום, Placebo כמופע המרכזי ואת ה - Gorillaz Sound System שהיו אמורים להקפיץ את הקהל בסוף מקבץ ההופעות. הקהל שתכנן להגיע לראות את ההופעות הללו, לא קיבל את מה שהובטח לו. בביטולים של הרגע האחרון, גם ה- Klaxons ו- Gorillaz Sound System החליטו שבארץ ישראל המצב קצת טעון מדי לטעמם. וביום למחרת, התברר כי גם ה - Pixies החליטו לוותר על העונג.

אותו הנושא אפף את הערב וזכה להתייחסות רבה בעיקר מאת ה- DJ המחמם שרק רצינו שירד. אחריו עלו לבמה Hank & Cupcakes, שמראש תוכננו להופיע באותו הערב. ההופעה הייתה ממש בסדר אבל ממש לא יותר מזה. בכל זאת כשיש רק שני אנשים על הבמה, ההופעה צריכה להיות משכנעת, ומשום מה, הסולנית לא הצליחה לשכנע אותי. הבאים בתור היו JVIEWZ, שלעומת הראשונים, לא תוכננו להופיע בערב הזה, וכנראה שבצדק. הם נתנו כמה שירים שהשרו אווירה טובה על הקהל, אך לא כל כך התאימו לרפרטואר הרוקיסטי הכולל שהוצג שם. אבל אז לבמה עלה פורטיס. שאני חייבת להודות, לא פעם ולא פעמיים, אחי ואני הסתכלנו עליו, הבנו שהוא בערך בגילו של אבינו היקר, והוכינו בתדהמה כל פעם מחדש. לא שלא הערכתי אותו עד היום הזה, אך ההופעה הקצרה והבועטת הזאת שהוא נתן שם, גרמה לי להעריך אותו שוב מחדש. ביצועים מרגשים לשירים כמו נעליים, תלוי על הצלב, דבש וקץ לילדות הוא קנה אותי והכין אותי היטב למנה העיקרית.

photobucket

את הכוכבים האמיתיים של הערב, פלסיבו, הכרתי כבר שנים, אבל אף לא פעם ייחסתי להם איזושהי חשיבות. הם תמיד לא נראו לי רציניים מספיק וקצת יותר מדי מוחצנים. וכאשר לא מתעמקים בדברים, לא באמת אפשר להבין מה יכול להסתתר שם. אך לפני כארבעה חודשים, נכנס אחי דרך דלת ביתי והגיש לי את ה-USB שלו עם הדיסק האחרון שלהם משנת 2009 - Battle for the Sun. הוא ביקש שאקשיב לו ואחווה את דעתי. משם כבר הדרך הייתה קצרה ומהר מאוד הייתי רעבה לעוד. התחלתי לעבור על החומרים הישנים שלהם וגיליתי עולם חדש לטעמי, בריאן מולקו, הסולן והפרונט מן, הוא מלחין בחסד. הוא יכול להיות מאוד בוטה בהתבטאויות שלו, אך באותו הרגע לגרום לך להתעכב ולהקשיב למה הוא אומר. כאשר הסתיימה לה ההופעה של פורטיס וב- 21:30 לערך, עזבתי את אחי ורצתי אל מאחורי הבריקדות לנסות לתפוס כמה תמונות שלהם מקרוב. בהתחשב בגודלי ובמצלמת הכיס הקטנה שהייתה לי, עשיתי כמיטב יכולתי לתפוס את בריאן מולקו עד כמה שאני רק יכולה. הסתכלתי מלמטה והרגשתי כמו ילדה קטנה. מתחילים.

פלסיבו עלו לבמה מלווים ב - Video Art ומהרגע הראשון הבנו עד כמה הבמה נראתה דלה עד עכשיו. לפתע הורגשה נוכחות של להקה. במידה ואכן היו עולים ה - Klaxons הבריטים לפניהם, יכול להיות שזה היה יוצר מעבר פחות צורם מהארץ לחו"ל. כי מעבר למוזיקה, פלסיבו נתנו את כל עסקת החבילה: מוזיקה והופעה חיה. הם עלו לבמה עם השיר For What It's Worth מאלבומם האחרון. החלטה פשוט מעולה בהתחשב בכך שזהו אחד מהלהיטים המושמעים והמקפיצים ביותר מהאלבום וזה ישר הכניס את הקהל לאווירה. למרות הרף הגבוה בתור התחלה, מכאן ההופעה רק הלכה ועלתה -  Good Evening Tel Aviv! Man!. רציתי עוד כשזה רק התחיל ובטח כשנגמר. אבל עוד נגיע גם לשם. הפלייליסט הורכב ברובו מהאלבום האחרון, הצבעוני והאופטימי שלהם, משולב עם שורה של להיטים מאלבומים קודמים שלהם כמו: Special K, Meds, Special Needs, Every Me and Every You, Song to say goodbye, The Bitter. על אלבומם החמישי Meds נאמרו הרבה דברים. אמרו שהוא אלבום אפל שנכתב ויצא בתקופה קשה שעברה הלהקה, אבל דווקא בהופעה, השיר שנשאר איתי לאחר מכן שייך לאלבום הזה. השירMeds  זכה לביצוע יפהפה ולכבוד הוא לי ששמעתי אותו בהופעה חיה.

photobucket

בהמשך הגיש בריאן מולקו את השיר Speak in Tongues , נתן איזשהו דגש פוליטי וייחס את השיר הזה לכל אותם פוליטיקאים שהמציאו שפה ומדברים בה בינן לבין עצמם, וכך אף אחד לא יכול להבין אותם, כאשר הם "מדברים בלשונות". באותה הנשימה, למרבית האבסורד, הוא גם אמר שאין קשר בין מוזיקה לפוליטיקה וכנראה שאם הם בחרו להגיע, הם הראו בעצמם שאין קשר בין השניים. אז למה בכל זאת אתה לא עוזב את הנושא מתחילת הערב? לבסוף, הם הכניסו שיר חדש יחסית, בשם Trigger Happy, ופתחו עימו את ההדרן. שיר פוליטי בעליל שהפזמון שלו חוזר כמו מנטרה:

Put Your Hands in the Air

Wave them like you give a Fuck

מאוד פוליטי, אבל כבר לא אכפת. על אף המילים הנוקבות שלו הוא ידע להקפיץ כמו שצריך. ההופעה המדהימה הזאת הסתיימה סופית בעוד להיט, Taste in Men, שהוא השיר הראשון מתוך אלבומם השלישי Black Market Music, וזה בדיוק מה שהיה צריך להשאיר לי טעם של עוד.

בסופו של דבר, הערב היה מהנה ואין ספק שלמרות כל הפוליטיקה שרחפה באוויר, עבור אלו שהגיעו, פלסיבו נתנו הופעה מעולה. אז אני לא יודעת מה תרופת הדמה הזאת הייתה אמורה להחליף במרשם שלה, מה שבטוח, לי היא שיפרה את ההרגשה פלאים.

photobucket

תגובות

  • יפייפה!!!!

    דירי, 08-06-2010 14:07