מגזין

סרטים שרואים משם - Goemon

סרט עשיר, מלא פרטים ותוכן, עמוס בסצנות אקשן על רקע תפאורה מרהיבה. לאחר ציפייה ארוכה, אסף בן קרת ראה את סרטו השני של הבמאי היפני קזואקי קיריה

מאת אסף בן-קרת. 07-06-2010

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע, Goemon

סרטים שרואים משם - Goemon

Goemon (יפן, 2009).  במאי: קזואקי קיריה. שחקנים: יוסוקו אגוצ'י, טקאו אוסאווה, ריוקו הירוסו, ג'ון קנאמה ואחרים.

חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי ולבסוף הוא הגיע. לפני חמש שנים חובבי הקולנוע האסייתי בכלל, וחובבי מנגה ואקשן מהמזרח הרחוק בפרט, התמוגגו מול סרט הביכורים של קזואקי קיריה, "Casshern". הסרט הזה, המבוסס על סדרת מנגה משנות השבעים, היה ספקטקל קולנועי עתידני ומרהיב, פורץ דרך בויזואליות הטוטאלית שלו. הסרט התמקד בלוחם ללא חת הנלחם להציל את האנושות מאנדרואידים. הסיפור היה מפותל בהרבה, פוליטי מעט, פילוסופי במידה, בנוי סביב מיתוסים ובונה כמה חדשים תוך כדי. לרעתו של הסרט ניתן להגיד שהיה ארוך מידי, רציני מידי ולא תמיד ברור. אך כל אלו מתגמדים מול החזון הענק הזה, סרט שלא ניתן להאמין שהוא בכורתו הפילמאית של במאי מוכשר, בעבר צלם אופנה ובמאי קליפים.

סרטו השני של קזואקי "Goemon" הגיע זה עתה למדפי האוזן השלישית וזו בהחלט סיבה למסיבה. בניגוד לסרטו הקודם והעתידני, "גואמון" חוזר אל המאה ה-16, 1582, תקופה אפלה ואלימה בה הפער בין המעמדות ביפן היה ניכר ובלתי ניתן לגישור, לורדים פיאודליים שולטים במדינה ולוחמים האחד בשני על שליטה, בעוד האזרח הקטן נאלץ לשלם את המחיר הכבד. גואמון, גיבור הסרט שלנו, הוא דמות מיתית גדולה ומוכרת ביפן. מעין מקבילתו האסייתית של רובין הוד. הוא מגיע ממשפחה עשירה, שודד את האצילים ומחלק כסף לעניים. הוא אהוד על ידי ההמון, נרדף על ידי אויבים מרובים, אך בעיקר חי חיים הדוניסטיים ונטולי דאגה.

הסרט נפתח בסצנת שוד. גואמון משחרר לאוויר הרבה שלל מוזהב, אך בין כל החפצים יקרי הערך נמצאת תיבה קטנה, מסתורית, חלולה ולכאורה חסרת משמעות. אלא שהתיבה הזו משמעותית ביותר. היא נופלת לידיו של ילד קטן ומשם מתחיל מרדף מטורף סביב החפץ הנחשק. כמה לוחמי נינג'ה קטלניים ביותר דולקים אחרי הקופסה, גואמון שלנו מגן על הילד, ונאלץ בעל כורחו להתמודד עם שדים מעברו, ואויבים רציניים ביותר שעשויים להשפיע על עתידה של יפן. הסיפור הזה חושף את ההיסטוריה העשירה ורבת המעללים של גואמון, הכוללת את אובדן משפחתו, בגרותו בקרב לורד פיאודלי טוב לב, אימוני נינג'ייטסו מפרכים, חבר קרוב שהתחנך עמו אצל אותו מאסטר והפך עתה לאויבו המושבע, סנצ'ו פנצ'ה נאמן ומצחיק, נערה אבודה ומסכנה אחת, לוחמים אכזריים ולורד פיאודלי מרושע ומושחת במיוחד.

 

"Goemon" הוא קודם כל חגיגה עשירה ומטורפת לעיניים: צבעים, עיצוב מדהים של תפאורות ראווה, תלבושות מסורתיות, קרבות אפיים, סצנות אקשן ענקיות, שחזור מאוד לא מהימן ובעיקר עבודה מרובה בתחום ה-CGI. כל כך הרבה דימויי מחשב שהעסק כבר נראה לעתים מלאכותי מידי, עשוי מידי, מאולץ מידי. זה לא פגם כפי שזה נשמע. קזואקי משתמש בסרט הזה מכל הבא ליד - השפעות ניכרות של סרטי אנימה שמעטים הבימאים שהצליחו להעבירם לקולנוע האורגני בדיוק שכזה, מחווה לסרטים יפניים רבים (סרטי קורוסאווה במיוחד) ומוטיבים רבים שראינו בסרטו הקודם ובסרטי הז'אנר הפופולאריים מהשנים האחרונות. קזואקי גם משבץ את העולם העתיק בו מתרחש הסרט עם עולם עכשווי לחלוטין, לעתים אף עתידני. טכניקות צילום ועריכה של קליפים, סצנות כירוגרפיה עשירות לצלילי מוזיקה אלקטרונית, זוויות מטורפות, קצב מסחרר ואווירה טריפית ומחשמלת. אם יש משהו נוסף שניתן להגיד על קזואקי היא שמדובר בבחור שאוהב קיטש, הרבה מאוד קיטש, והסרט הזה הוא מוצר פופ מובהק ובוהק, אימוץ מקסימלי של כל מרכיבי הז'אנר עד לזרא, אך הכל גדול יותר, צבעוני יותר, פומפוזי יותר ומלא חשיבות עצמית.

זהו סרט הזוי ביותר, בלתי צפוי,עשיר בפרטים ומלא בתוכן. הסרט אף עמוס בהתפתלויות עלילה, בדמויות רבות עבור כל אחת מהן נתפר סיפור אישי ועמוק. בניגוד ל-"Casshern" הסיפור כאן עקבי יותר, בנוי נכון וגם מובן יותר מקודמו. עבור הצופה המערבי המשתהה מול המסך אך אינו מכיר את המיתוס, קשה להעריך עד כמה דייק קזואקי בתיאור הגיבור שלו והדמויות שסביבו. אישיקאווה גואמון הוא דמות מפתח פופולארית בתרבות היפנית, אין ספור אדפטציות נכתבו או הוסרטו סביב המיתוס והונצחו בצורות שונות. הדמות איננה פיקציה, והיא חיה באמת בזמן המאה ה-16 ונודעה בשל מעשי הגבורה של גואמון, שלחם במשטרים הפוליטיים במדינה ונלחם על החופש האישי שלו כדי להתקרב לעם ולייצג אותו.

"Goemon" הוא סרט גדול מאוד בממדיו מכל בחינה אפשרית, וניתן להבין מדוע עברו חמש שנים מאז קזואקי ביים את סרטו הראשון.  העבודה על הסרט הזה הייתה לבטח ארוכה וקשה, מאומצת ורבת תהפוכות ועיבודים. זה מצדיק את ההשקעה. זהו סרט הרבה יותר מרשים מאשר סרט טוב לכשעצמו, אך מדובר ביצירה ענקית בגודלה ושיר הלל לאומנות השביעית. הכול מתוזמר בקצב, הכול נוטף תקציב שמן, הכול מוקפד עד המינימאלי שבפרטים והסרט, בייחודיות ששמורה רק למעטים, מצליח להעביר שעתיים במהירות. אפשר לציין שהתסריט נהיה קצת צפוי ככל שהעלילה מתהדקת (אך יש הרבה הפתעות), שחלק מהשחקנים מתאמצים יתר על המידה והם משעשעים למדי בסרט השומר על ארשת רצינית לכל אורכו, ואי אפשר להעלים עין מכמות החשיבות העצמית או הגרנדיוזיות בה הסרט מתעטר. אך אולי זוהי מעלתו הגדולה של הסרט - אם כבר אפוס, הכי מקיף והכי גדול שאפשר. ממגלומניה אף אחד לא מת, וטוב שכך.

 לטור הקודם: סרטים שרואים משם - סינגל מן.

תגובות

  • וואו

    תודה על המלצה לסרט נהדר!

    אליס, 28-04-2011 18:35