מגזין

הסינרגיה של פז

פז היה הרכב ששמות פעיליו גדול בהרבה משמו שלו. אופיר בלום היה במופע האיחוד וניסה להבין איך עם כאלה חברים יוצאת להקה שהיא יותר גרופ מסופר

מאת אופיר בלום. 26-05-2010

תגיות: עוזי פיינרמן, פז, אורי כינורות, אדם שפלן, אייל תלמודי, אופיר בלום

הסינרגיה של פזצילום: אסף אנטמן

הנשימה אמורה להתעתק, או לפחות להיות מואצת כאשר מסתכלים על רשימת החברים בפז (Pez), הרכב נויז אינסטרומנטלי ואקספירמנטלי שהיה פעיל לתקופה קצרה בתחילת העשור הקודם. אורי כינורות (בום פם, בלקן ביט בוקס), עוזי פיינרמן (האחים רמירז, בום פם לשעבר), אדם שפלן (אינפקציה ואטליז לשעבר), אייל תלמודי (אוי דוויז'ן, מאלוקס) ורם גבאי (הזוהרים) הם כולם שמות שהיום מעטים ממי שמעורה אייל בסצינה האלטרנטיבית לא מכיר. כך שעל הנייר, היה אמור להיות כאן גרייט ספקטיקל מטורף.

 אבל "אמור", הקלישאה אומרת, "הוא שם של דג" ולא של מענה לציפיות. ומופע האיחוד קיים את הקלישאה הזאת בנוסף לאמרה אחרת - "כשלכולם יש את התשובות, אני אשנה את השאלות". להופעה הגעתי שאני כאמור מוכן ומזומן למשהו די מדויק, אולי קצת בלוז מהגיטרה של פיינרמן, אולי קצת סרף משל כינורות. אבל החבורה הזאת הכינה לי ולשאר האנשים שלא הכירו את המוזיקה שלהם טרם ההופעה  - הפתעה.

בלי רשימת שירים וככל הנראה בלי הרבה תכנונים נכנסו החמישה לסשן אחד מהפנט. במהלכו ניתן היה רק לראות יותר כיצד הערב הזה הולך לפי חוקים אחרים ממה שחשבתי. קולקטיב הנגנים שהוא פז לא היה מעוניין בקטעים מונומנטלים שמראים יותר מידי את היכולת האישית האדירה של חבר להקה כזה או אחר. הייתה כאן מטרה להציג סאונד שבו כולם שווים והצליל הכולל שלהם הוא המסר והוא מה שהם רוצים להעביר. ואולי בגלל זה פז היו הרכב שלא נועד לאריכות ימים בימיו המקוריים. אמנים כמו פיינרמן וכינורות הם אמנים שיותר נעים לאוזן לשמוע את היכולות המעולות שלהם, הרבה יותר נעים והרבה יותר קומנוקטיבי מלראות אותה בשיא הניסיוניות. אבל פה קבור הכלב, פז לא נועדה להיות קומוניקטיבית, ואם לשפוט על פי ההופעה היא סוג של אנטי תזה ליכולת אישית אינדיבדואלית. אם אני בכל זאת חייב למצוא את האנשים שבלטו שם אז הם תלמודי, שהטיב להשתמש בסקופון שלו בצורה אקספירמנטלית ככל האפשר ועדיין נראה ככוח המוביל את השאר קדימה ורם גבאי, אבל זה כי אני תמיד שבוי בידהם של מתופפים.

 ככל שההופעה התפתחה האווירה נהייתה פראית יותר והקהל נהיה משולהב יותר בהתאם. האקסטזה גרמה להם לזעוק קולות עמומים למיקרופון שחבר להקה כזה או אחר הציע ולרקוד את ריקוד הגשם בין שפלן לתלמודי. עוד מקרה מובהק שבו לצופה מהצד, כדוגמאת עבדכם הנאמן, הוויב בהופעה רק מתגבר מהשתלבות הקהל במופע עצמו. במובן מסוים, קיבלתי את הגרייט ספקטיקל שחשבתי שאני אראה, הוא היה פשוט שונה מכל מה שציפיתי לו. אני לא הולך להגדיר את זה בתור הפתעה נעימה כי שוב, המילה "נעימה" לא מתחברת לי טוב עם הסגנון המוזיקלי הזה, המילה הזיה כן. אז כך אני אגדיר את מופע האיחוד של פז, כהפתעה הזויה, במובן החיובי של המילה.

תגובות

  • הזיה טובה

    הייתי בהופעה עם חבר שלי, חשבתי בהתחלה, מה קרה שם?? מה זה? נכנסנו לחדר חזרות?? לפני שהתחלתי להבין, כבר הייתי מכורה לסאונד, הוא הסמיך את כל החדר וגרם לכולם להתנהג כאילו הם על משהו.. אותי זה הוציא מאיפוס אני מגדירה את הערב כחוויה ולא כהופעה, המשמעות לא הייתה בסאונד עצמו אלא בעוצמה שהם הזריקו לחדר. תודה על הערב הזה

    יערה, 28-05-2010 13:48

  • fAhUGIJRaYFCmiUcAV

    FttXr4 <a href="http://clhnzjopgxcq.com/">clhnzjopgxcq</a>, [url=http://xjldluonafhf.com/]xjldluonafhf[/url], [link=http://uprqtdnivngm.com/]uprqtdnivngm[/link], http://glwmnfboudop.com/

    axvpixzstrx, 30-12-2010 16:55