מגזין

סרטים שרואים משם - סרטי פעולה

לאחר טורים רבים של סרטי "איכות", בוחר אסף בן קרת להתפלש ברפש ההוליוודי של סרטי פעולה. היה בוץ.

מאת אסף בן-קרת. 17-05-2010

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע, Legion, גיימר

סרטים שרואים משם - סרטי פעולה

"אתה והסרטים המעפנים שלך" הוא אחד מיני ביטויים רבים שחבריי משתמשים בהם לעתים תכופות על מנת לאפיין את הטעם שלי בקולנוע. ביטויים נוספים: "למי יש כוח לראות את הזבל האסייתי הזה", "טוב שלא בחרת משהו יותר הזוי", "עכשיו אתה מבין למה אין לך חברים", "עזוב אותך מהשטויות האלה" ולאחרונה התווסף המשפט "מה? באמת נהנת מקיק אס?"

התשובה היא כן. "קיק אס" שרץ בקולנוע הוא סרט סבבה. מהיר, משעשע, אלים בטירוף ואפילו גורם תחושה לא נוחה לראות ילדה בת 11 מקבלת בעיטות לראש או צופה באביה נשרף למוות. דווקא החלקים בהם היא מוציאה חלקים פנימיים מאיברים של גנגסטרים נוח יותר לעיכול.  ולכן, היום במדורנו - סרטי פעולה. אחד מהז'אנרים האהובים עלי בקולנוע, ולדאבוני, גם אחד מהבעייתיים שבהם. אני אוהב אלימות, ומכות, ודם, ותזזיתיות, ופעלולים, ופיצוצים ואת מייגן פוקס, אבל אין מה לעשות, הסטטיסטיקה מוכיחה ששנה אחר שנה, מבין סרטי האקשן הרבים שיוצאים להקרנה, אפשר לספור על יד אחת את אלה הטובים באמת. בדרך כלל אי אפשר אפילו למלא את כף היד.

היום במדור עבדכם הנאמן יורד לזנות! אקשן הוליוודי במיטבו, טראש להמונים, אסקפיזם מופגן, דם, יזע, תמרות עשן ואינטליגנציה שרצוי להשאיר בבית. יכול להיות שזה מצב הרוח הירוד, יכול להיות שאני באמת מתגעגע לחבריי ויכול אף להיות שמבין כל הביקורות לסרטים המובאים כאן בדרך כלל, אני רוצה משהו הרבה יותר פשוט ובסיסי שאין שום סיכוי שהייתי תורם עבורו שקל בקולנוע. אז זהו זה, שבו בנוח, חממו במיקרו פופקורן חמאה, תביאו פיצוחים, שוקולד, בירה, אלכוהול ושאר ירקות. תתפללו שהקירות בבית עבים מספיק כדי שלא ידירו את שנתה של השכנה (ביץ'), זה הולך להיות רועש במיוחד.

גיימר (ארה"ב, 2009). במאים: מארק נוולדין ובריאן טיילור. שחקנים: ג'רארד באטלר, מייקל סי. הול, קיירה סדג'וויק, לודקריס ואחרים.

הנה סרט אקשן עם פוטנציאל שהוקרן בקולנוע וזכה לכישלון בכל מקום שהוצג. היה לי חשוב לבדוק מדוע, כי הטריילר דווקא נראה סביר ומסקרן. מדובר בעולם עתידני לא רחוק מידי בו גיימרים שולטים במציאות הוירטואלית של הרשת, ובמקום לשחק בדמויות מחשב הם מפעילים בני אדם. מעין טמאגוצ'י אנושי. זה מתחיל במשחק שנקרא "Society" - גיימרים משתלטים על גופם של אנשים שונים המשתתפים במשחק ומפעילים אותם בחיי היום יום, עד שהם יוצאים מהמשחק. לאחר מכן מגיע המשחק השערורייתי "Slayers" - גיימרים משתלטים על גופם של אסירים נידונים למוות ושולחים אותם לשדות קרב אכזריים. הפעם האסירים המתים במשחק מחזירים ציוד גם במציאות. שני המשחקים הללו הם פרי מוחו של קן קאסל (מייקל סי. הול, "דקסטר"), אייל תקשורת המונים מצליח והאיש העשיר ביותר בעולם. קאסל המציא תאי ננו אשר ממוקמים במוח ומאפשרים שליטה חיצונית על מוחו של האדם.

"Slayers" נוחל הצלחה אדירה ומדביק למרקע צופים בכל העולם. האסירים המשתתפים במשחק זוכים להזדמנות נדירה - אם יצליחו לשרוד 30 קרבות, ישוחררו לחופשי. בפועל, מעטים מאוד הם השורדים. גיבור הסרט שלנו הוא קייבל (ג'רארד באטלר) אסיר בעל גוף בנוי לתלפיות וסיבולת לא הגיונית שהצליח לשרוד יותר מכל אחד אחר במשך 27 קרבות וממתין לשחרורו, שיחזירו אותו אל חיק האישה והילדה שמעולם לא הכיר. אבל הדרך לתהילה רצופה מכשולים וקאסל יעשה הכל כדי שהגיבור האהוב שלו יישאר במשחק. את קייבל מפעיל גיק עשיר בן 17 שמשחק טוב יותר מכולם, והוא מקבל גם עזרה מקבוצה חתרנית שמנסה לחשוף את מוחו המעוות של קאסל, ולהפסיק את השליטה בבני אדם. נשמע משעמם, לא?

ובכן, "גיימר" מורכב מהמון סרטים שכבר ראיתם בעבר. אין בו שום דבר חדש או מעניין במיוחד, אבל אקשן יש והרבה. הבמאים שיצרו את הסרט הם מארק נוולדין ובריאן טיילור, שברזומה שלהם רשומים שני סרטי "Crank" עם ג'ייסון סטאתהם. שני הסרטים הללו מופרכים ואוויליים לחלוטין, אך עמוסי אדרנלין ופעולה בלתי פוסקת, יש בהם קצת חוש הומור מעט מקברי, דמיון חולני ובסך הכל צפייה בהם בהחלט מסייעת בטמטום חושים. "גיימר" עונה על אותה הגדרה, אך האמת היא שהוא פחות מוצלח מקודמיו. "גיימר" רציני מידי, מודע לעצמו היטב אך נע בכובד ראש. מדובר בסרט קליל, עמוס אלימות ואקשן, אנשים מרוססים שם כמו זבובים, לאף אחד אין עומק, החורים בעלילה לא מצליחים להיסתם, הסיפור חלש, האקשן לא נראה מי יודע מה, אמירה אין, וחבל כי הסרט יכול לעורר איזשהו דיון מעניין על חופש בחירה, מציאות וירטואלית, מדיה להמונים וכדומה, אך בוחר להתעלם מכולם. ג'רארד באטלר אחרי כמה ניסיונות כושלים בקומדיות רומנטיות או דברים משונים, חוזר לסרטי הפעולה מסוקס מתמיד. הבחור נראה מצוין, יש לו הרבה כריזמה, הוא בנוי במיוחד לסרטים מהז'אנר ואפילו כישרון משחק אפשר למצוא אצלו לעתים נדירות. כל אלו נעדרים מהסרט במופגן. מה שלא ברור הוא מדוע הוא בוחר בסרטים כה גרועים. לא תשמעו כאן מילה על עוד סרט אקשן מצליח שלו משנה שעברה, "אזרח שומר חוק". זוועה זו מחמאה.

לא ברור מדוע, אבל לחצתי על כפתור DELETE בתאי הננו שלי. ככה הצלחתי להעביר צפייה של שעה וחצי בסרט הזה מבלי לסבול. אל תבינו אותי לא נכון, סרט טוב זה לא, רחוק מכך, אך כנראה כזונה אמיתית מצאתי עצמי נהנה למדי מהקולנוע הפסיכי, הקצבי והבלתי אפשרי הזה. אל תספרו לאף אחד.

 

 

Legion (ארה"ב, 2010). במאי: סקוט סטיוארט. שחקנים: פול בטאני, לוקאס בלאק, דניס קוויד, טייריס גיבונס, קייט וולש ואדריאן פליקי. 

 

צפיתי בסרט Legion בגלל סיבה אחת - הטריילר המגניב שלו (מצ"ב למטה). מעין סרט אקשן בדיוני-אפוקליפטי, מלאכים משונים שנשלחים להעניק לנו טיפול קוסמטי לאחר שהאל נקעה רגלו באדם, הרבה אש ותמרות עשן ואיזו אישה זקנה ומפלצתית ביותר. זה ממש נראה מבטיח, אפילו היה לסרט שם בעברית ("לגיון המלאכים") ותאריך יציאה על גבי מסכינו, אך בסופו של דבר הוא התעופף מעל שמי ישראל. האמת, הפסד גדול - זה לא.

קבוצה הטרוגנית ומאוד סטריאוטיפית של אמריקאים נתקעת בדיינר בעיירה שכוחת אל באמצע שום מקום במדבר. לרוע מזלם זהו מעוז האנושות האחרון, שכן אלוהים מאס בנו ושלח ארצה מלאכים נוקמים וחורשי רעה, ועוד כמה בני אדם אחוזי דיבוק, שהם בעצם אותם מלאכים מרושעים (?!). מייקל, מלאך לשעבר, אינו משתף פעולה עם הצו האלוהי ומגיע ארצה להגן עלינו.

אז איך נלחמים במלאכים? רובים, רובים גדולים. Legion יכול היה להיות סרט כיפי, מעין גילטי פלז'ר לערב משמים. בקטעים מסוימים הוא עונה על ההגדרה, אך באופן כללי מדובר באחד הסרטים המפגרים ביותר שראיתי זמן רב. הסיפור חלש מאוד, התסריט עוד יותר - חורים בעלילה, משפטי שורה אחת מלאי פאתוס ריקני, היגיון אין, אינטליגנציה זין, ובכלל תחושה שאין ממש מעבר עקבי בין סצנה אחת לשנייה. וגרוע מכל, הסרט עטוף בניחוח נבואה תנכית מצוצה מהאצבע. הדמויות מייצגות את מיטב הסטריאוטיפ האמריקאי  הטיפוסי להחריד - הזוג הלבן העשיר שנתקע במקרה עם בתם המרדנית והכוסית, הבעלים של הפאב שהוא ווייט טראש טיפוסי, ובנו שהולך להיות בדיוק כמוהו (לפחות יש לו לב), ויש גם פרחה בלונדינית שהיא מלצרית  בדיינר ואוטוטו אם חד הורית שהקיום האנושי תלוי בבנה שטרם נולד. אה, ושכחתי את הכושים הייצוגיים.

אז מה יש לנו כאן? פול בטאני הבריטי, שחקן חביב שהטייפ קאסט הקבוע שלו הוא חנון מן המניין בתפקיד המלאך המסוקס ומגן האנושות. הוא מוכשר למדי באופן כללי, פלקטי לחלוטין בסרט הזה והליהוק שלו ממש תמוה. זו מחמאה לעומת האחרים - יש כאן שני פליטים לא מוצלחים מהסרטים הלא מוצלחים של "מהיר ועצבני", הלא מוצלחת בעצמה, עוד כמה פנים מוכרות מסדרות אמריקאיות שאף אחד לא רואה, ואת דניס קוויד בתפקיד הריסון פורד. מעולם הוא לא היה כל כך מגוחך.

הסרט היה יכול להיות טוב יותר אם הוא לא היה לוקח את עצמו בכזו רצינות תהומית. אפילו טיפה אחת של ציניות אין, מה שהופך אותו למצחיק במיוחד. יש כמה סצנות אקשן חביבות, כמה רגעים מחליאים במידה הנכונה, אבל שום דבר שלא ראיתם. ניסוח מדויק יותר - הסרט מורכב במיוחד מסצנות של סרטים אחרים שכבר ראיתם מזמן - "שליחות קטלנית", "האויב שבפנים", "מת על המתים", "מטריקס", "מקס הזועם", "פרסיליה מלכת המדבר" ביום רע וכל סרט זומבים שניתן לחשוב עליו. הסרט הזה קמפי להחריד. סצנת השיא של הסרט היא קרב בין מייקל למלאך מסוקס אחר. ראיתם פעם מלאכים שמשתמשים בקראטה? הקרב הזה יכול היה להיות מרשים יותר, אלים יותר, איטי יותר ובנוי באופן מרשים יותר. כפי שאמרתי קודם, טיפת הומור, יותר אקשן ופחות דיבורים או חשיבות עצמית היו הופכים אותו לקאלט.  יתרון בולט, לא תצליחו להירדם. אם האקשן המסיבי לא יעשה את העבודה, לפחות הסאונד מחריש האוזניים ידאג לכך.

אגב, באוגוסט הקרוב צפוי שיתוף פעולה נוסף בין בטאני וסטיוארט, השחקן הראשי והבמאי. הסרט ייקרא Priest ויעסוק בכומר שהוא גם לוחם ערפדים. הפעם אני לא אתן לטריילר להטעות אותי.

תגובות

  • אחלה סקירה אבל

    היי, המשפט על קיקאס, הילדה שחוטפת בעיטה לראש ותחושת חוסר הנוחות - הוא ציטוט שלי !

    שיינברגר, 18-05-2010 20:38

  • מודה ומתוודה

    הציטוט שלך. רוצה מדליה?

    אסף בן קרת, 19-05-2010 00:53

  • בירה תספיק לי

    שיינברגר, 19-05-2010 15:46

  • אתה יודע מה

    ראה את העניין כסגור. מצד שני להשקות אותך באלכוהול.....

    אסף בן קרת, 20-05-2010 09:05