מגזין

הופעה מההגדות

סיפור המסגרת של פסח מתייחס למצרים, למדבר ולארץ המובטחת. כשפגשה גלית גרינר את רביד כחלני לראשונה היא עוד הייתה בשלב המדבר. כשפגשה בו שוב בשבוע שעבר היא כבר המריאה למקום אחר

מאת גלית גרינר . 11-05-2010

תגיות: רביד כחלני

הופעה מההגדותצילום: גנגי

אל רביד כחלני התוודעתי לראשונה כששמעתי את ה-E.P Yemen Blues בשישי בצהריים. ארבעה קטעים עם נוכחות, כזו שכששומעים אותה יודעים שמדובר במשהו עוצמתי וטוב שילווה אותך לאורך זמן. קשה לי לתאר במילים בדיוק מהי הנוכחות הזו שדמיינתי מעבר לצלילים. איך היא נראית, איך האנשים שמייצרים אותה עובדים יחד. אבל היה לי ברור שאני מוכרחה להרכיב את התמונה המלאה הזו, להבין בצורה מוחשית יותר למה זה מרגש אותי, נוגע בי, ממלא אותי, מעציב אותי. גורם לי לזכור שיש לי בטן ולב. אני לא המשתמשת האידיאלית ביו- טיוב ולכן לא ניגשתי לספק את סקרנותי שם. חיכיתי להופעות.

במהלך פסח התוודעתי לקולו של רביד בהופעה עם פרויקט אחר שהוא חלק ממנו- Sahara Desert Groove, שמפיק חיים לרוז, ומנגן בו גם אלון אמאנו קמפינו. הפרויקט מגיש לנו בצורה בלתי רגילה את הפרשנות המודרנית שלו לשירי עם מסורתיים מהתרבות המוסיקאלית העשירה של האנשים מתימן, סודאן וגנואה. את המוסיקה של שבט ה- Tuarg מצפון אפריקה, את המוסיקה של הבדואים ומערב אפריקה, יחד עם לחנים ושירים מקוריים שלו כשכל זה עמוס בגרוב מסתורי ובשימושים טכנולוגיים.

 

אני לא זוכרת הרבה פרטים מההופעה הזו, אני רק זוכרת שנשאבתי בצורה עוצמתית לצלילים הדיגיטאליים שיצאו מהמכשירים של לרוז הגאון ולקולו המתוק והעגול של רביד שר, קול מתוק וחזק, מלא במסתורין, בכוח, בכאב, במסלול חיים. קול שגורם לו לזוז על הבמה, שדוחף לו את הרגליים. קול שעובר ממיתרי הקול עד לאצבעות הרגליים ללא מחסומים, מניע אותו. קול שמקבל חזרה כוח מתזוזות גופו וחוזר חלילה, קול מזין גוף וגוף מזין קול. אני גם זוכרת שהגעתי להופעה במצב רוח לא טוב. סיפור המסגרת שמלווה את תקופת פסח הוא כזה שמתייחס לציר מצרים, מדבר וארץ מובטחת. מבחינתי, סיפור המסגרת מתאר את מה שקורה לי רגשית לרוב בתקופה הזו, מבערך חודש לפני החג ועד חודשיים לאחריו. כלומר במהלך ההופעה הייתי במדבר.

המדבר הוא מקום לא פשוט. מצד אחד עזבנו ברמה התודעתית ואולי גם הרשמית את הכבלים שחסמו אותנו, ועצם המעשה הוא לא עניין של מה בכך. מצד שני, אין לנו את הגנת הכבלים ואנחנו גם לא יודעים בדיוק לאן אנחנו הולכים. החופש במדבר מאפשר לנו לטעום ולבדוק הכל כדי לקבל כיוון והוא יכול גם לחרפן אותנו. אני זוכרת שלפני ההופעה הרגשתי מרוקנת, רגשית ואולי גם מחשבתית. ההופעה של Sahara Desert Groove העצימה את ההרגשה הזו ונגעה בה כל הזמן. אני זוכרת שחשבתי בין ביצוע לביצוע שגם רביד במדבר. שהוא במדבר כי הוא יכול לעוף כל כך גבוה ולשיר כל כך חזק כי יש לו את עוצמות התרת הכבלים ואת התקווה של ההסתכלות הלאה. שיש בו פחד מפני הלא נודע והוא פשוט נותן ללב שלו לדבר, עוצם את העיניים וממש עף על הצלילים, כמו במדבר.  

 photobucket

ביום שישי האחרון במסגרת פסטיבל ה"פסטיג'אז" שהתקיים בתיאטרון גבעתיים, הגיעה ההופעה המיוחלת של Yemen Blues. הגעתי חולה להופעה, הגוף מתנקה משאריות, נחלש כדי לקבל כוחות. תיאטרון גבעתיים היה מלא באנרגיות חמות ונעימות. ההופעה הייתה מדהימה ועוצמתית, וקשה לי לתאר במילים למה. בפרויקט משתתפים אנשים ומוזיקאים מוכשרים, כל אחד במקומו. רביד כחלני (מילים ולחנים, ג'ימברי), עומר אביטל (מנהל מוסיקאלי, עוד ובאס), אבי ליבוביץ (טרומבון), איתמר בורוכוב (חצוצרה), רוני עברי (Latin Percussion), איתמר דוארי (Middle East Percussion), הילה אפשטיין (צ'לו), גליה חי (ויולה) והדר נויברג (חליל).

מה שיפה הוא שכל אחד מהאנשים הללו ביקשו לשרת את המוסיקה ולא את עצמם. כל צליל במקום משרת את השיר במלואו, את המהות שנקראת Yemen Blues. צלילים עגולים מצד אחד, מלאים בחום, אהבה ורגש, ומדויקים ונקודתיים מצד שני. משרתים את השיר וחוזרים למקומם. שום דבר מיותר, הכל עובד בהרמוניה מלאה ומושלמת. גם קולו של רביד היה כך. התקופה במדבר עשתה לו טוב, הוא קיבל כיוון, לפעמים עמד, לפעמים רקד ולפעמים ישב. שלווה על פניו, שלווה ועוצמה. התרגשות גדולה מילאה אותו, תיאטרון גבעתיים הקטנטן ריגש אותו יותר ממרסיי שלא מזמן חזר ממנה. הוא בבית, בארץ המובטחת.

השלווה שלו הקרינה על הבמה ועל כולם, אולי גם הם חזרו מהמדבר. ריכוז מדהים ושיתוף פעולה אדיר. עוצרים יחד וממשיכים יחד והכל נראה כל כך טבעי. למרות שכולם היו מדהימים אציין כאן את רוני עברי, פשוט כי השימוש שלו במים בלתי רגיל. מים הם חזקים והיכולת שלו להשתמש בהם כדי להפיק מהם צלילים היא בזכות האומנות שלו לזרום עם הכיוון שלהם ולא לכפות את עצמו על כיוונם הטבעי, לדעתי זוהי הגדולה של הפרויקט. אני זוכרת שמדי פעם עצמתי את העיניים ונתתי לעצמי להרגיש את הקול של רביד ואת הצלילים המדהימים שליוו אותו. הצלחתי לשמוע כל אחד בנפרד וגם את כולם ביחד, וכל פעם שעצמתי את העיניים הרגשתי את הבטן שלי, את הלב, התרגשות גדולה. הרגשתי שאני מתמלאת, מתמלאת מבפנים והרגשתי בבית. נזכרתי לאורך ההופעה במשפחה שלי, זיכרונות מתוקים מהבית של סבא וסבתא.

photobucket      photobucket

כשה- Yemen Blues ביצעו את יודוך ורביד הודה במילותיו לאל, שרתי יחד איתו את המילים. מודה לאל שליווה אותי כמו תמיד במצרים, במדבר והביא אותי אל הארץ המובטחת. ביצוע מדהים לתפילה ולדיבור אישי עם האלוהים. כל אחד והאלוהים שלו. לא משנה מי האלוהים שלך העיקר שאתה שר מהלב, שר בשמחה, כמו שאמר רביד בהופעה. האל ענה לו ולאחר השיר הייתה הפסקת חשמל של כמה דקות, מסמן לו אני כאן, איתך. ההופעה המשיכה, ההפסקה גם אם טכנית נדמתה מעצבנת, לדעתי הייתה חלק אינטגראלי מההופעה, אפשרות לעצור רגע ולעכל את כל העוצמה שקיבלנו. להודות שאנחנו במקום שאנחנו מסוגלים להבין את זה. חמש דקות ולהמשיך הלאה.

 

מהפעם הראשונה ששמעתי את רביד, עד ההופעה האחרונה בשישי האחרון ובטח כל פעם שאשמע את רביד בעתיד, ברור לי שהנוכחות שלו, גם אם קשה לתאר אותה במילים, עוזרת לי. מתווכת לי את החיבור לבית שלי, למקורות שלי, לשורשיות שלי ובעיקר לעצמי. הנוכחות שלו מתווכת לי תעופה רגשית. כשאני שומעת אותו הכל עוצר מסביב, ואני נזכרת שיש לי כבלים. אני נוגעת בהם, מתרחקת מהם, עד שאני יכולה לעצום את העיניים בבטחה ולעוף בתוך הגוף, ללא מחסום.

 

photobucket

גם אופיר בלום ראה את רביד כחלני בפסח 

ואסף פרידמן היה גם הוא ב"פסטיג'אז"

תגובות

  • Yemen Blues

    גלית, המאמר שלך יפה ומרגש כמעט כמו ההופעה עצמה! חבל שלא פגשתי אותך... אכן היה מדהים ומיוחד.

    רוני קלצ'קו, 12-05-2010 08:27

  • Yemen Blues

    תודה. הופעה מדהימה בהחלט, חבל שלא נפגשנו באמת....

    גלית גרינר, 12-05-2010 09:18

  • הייתי שם!! היה ע נ ק !!

    מופע נדיר בייחודו ובאיכותו. גלית, היטבת לתאר. אני מחכה להופעות הבאות ולצאת האלבום.

    מיכל, 15-05-2010 20:47