מגזין

שישיית המופלאים

אסף פרידמן ראה את שישיית האולסטרז במסגרת פסטיבל הג'אז של גבעתיים. שישייה שמהווה תמהיל מצויין בין המזרח והמערב, בין השכל לבין הרגש. כל מה שמאפיין את הג'אז כאן בלבנט

מאת אסף פרידמן. 10-05-2010

תגיות: פסטיבל הג'אז

שישיית המופלאיםצילום: גנגי

יש משהו שונה בהופעת ג'אז. זו אולי קלישאה לקרוא לה מוזיקה אינטליגנטית אבל נדמה שאי אפשר לברוח מכך. ג'אז נכנס קודם כל אל תוך הראש שלך. אתה לא יכול להרגיש אותו בלב או בבטן, לפחות לא בהתחלה. לראות הופעת ג'אז טובה זה כמו לקרוא מאמר פילוסופי. חלק לא מבוטל מהזמן אתה נאבק בטקסט, לפעמים אתה מאבד את הריכוז ומדלג על הפסקאות ואז, מגיע הרגע שנופל האסימון, שהבנת משהו חדש. הידיעה החדשה הזו, המחשבה הטרייה, מביאה איתה איזה זיק של התרגשות, של שמחה.

כל זה נכון לג'אז הקלאסי, המערבי ( למען הסר ספק, אני אוהב, מוקיר ומעריך אותו ). אלא שכאן זה הלבנט. חם פה, לח פה, מסוכן פה ומעל הכול יצרי פה. אפשר לאפיין את המזרח התיכון ואת ישראל בהמון אופנים, איפוק הוא לא אחד מהם. זה מה שיפה במפגשי ג'אז ישראלי. כשמדובר במפגש של שישה "כוכבים", ששיית האולסטר הישראלית, זה נכון כפליים. זו השנה התשיעית בה נערך פסטיבל הג'ז של גבעתיים. זו הפעם השנייה שאני פוקד אותו ובהחלט נראה לי ששווה להפוך את זה למסורת. יש בפסטיבל הזה הרגשה בלתי אמצעית ונינוחה, כמעט משפחתית שעושה חשק לחזור לשם כל הזמן.

שישיית האולסטר – בחירה קצת עצובה של שם הרכב כשמדובר בהרכב כל ישראלי – היא דניאל זמיר, אבי לייבוביץ', איתמר בורוכוב, עומר אביטל, עמרי מור ואביב כהן. אין מה להגיד, בהחלט כוכבים ובהחלט מוכשרים. מה שמאוד יפה בשישייה הזו שהיא מהווה תמהיל מצויין בין המזרח והמערב, בין השכל לבין הרגש. בחלוקה גסה אפשר לומר שדניאל זמיר עומר אביטל ( third world love ) ואביב כהן אחראיים על הרגש והיצר, בעוד עומרי מור ובצורה מאוד מובהקת איתמר בורוכוב על האינטלקט והדיוק ואילו אבי ליבוביץ מצוי לו בין לבין.

  

photobucket

ששת המוזיקאים הללו הם מוכשרים כולם. ראיים לציון מיוחד הם דניאל זמיר, עומר אביטל ואביב כהן. את השניים הראשונים הכרתי ואהבתי עוד לפני. הם מייצגים בעיניי את המיטב של השילוב המנצח בין הג'ז המערבי לסביבה הים תיכונית/ישראלית. הם משתוללים, מאלתרים, צוללים אל תוך המוזיקה ומתמסרים. בלא מעט רגעים בהופעה אפשר לראות את אביטל רוכן על הקונטרה בס שלו ומתמזג עם המיתרים בעוד זמיר מקפץ לו תוך כדי הנגינה וצועק בהתרגשות כל אימת שאין סקסופון בין השפתיים שלו. את אביב כהן לא הכרתי כלל וכלל. תשמעו, זה חתיכת מתופף. איזה כישרון, איזה יכולת, איזה אנרגיה, איזה כיף. השילוב בין טכניקה מעולה, רגש, יצירתיות וחוש הומור ניכרים בכל נגיעה שלו בתוף. כהן, זמיר ואביטל הם יצריים ופראיים בגלל הטכניקה והכישרון הגדולים שלהם ולא כפיצוי.

אבי לייבוביץ', איתמר בורוכוב ועומרי מור מוכשרים ונחמדים כולם, הם תורמים כל אחד בדרכו למכלול ההופעה ונראה שבין השישה יש דינמיקה של שמחה ויצירה שמורגשת לכל האורך. כשיש לך חוליית קצב בדמותם של אביב כהן ועומר אביטל אתה באמת בחצי הדרך להופעה מעולה. כשאתה מוסיף לכך חבורה של מוזיקאים מוכשרים ששמחים ממה שהם עושים ושם את כולם באכסניה מחבקת וביתית דוגמת פסטיבל הג'אז הישראלי של גבעתיים אתה מקבל אחת כזאת.

תגובות

  • ודווקא את ההופעה הזו פספסתי?

    יצאתי דביל. עשית לי חשק לשמוע אותם. אחלה כתבה.

    גרוביו, 10-05-2010 17:47