מגזין

באתי, ראיתי

איך מסכמים 4 הופעות בשמונה ימים? עושים את זה קצר. מהציפיות ועד התובנות

מאת גיל רוביו. 10-05-2010

תגיות: רביד כחלני, שי בן צור, יסמין לוי

באתי, ראיתי

ההופעה: שי בן צור והרג'אסטן גיפסיז.

המקום: רידינג 3, נמל תל אביב. מופע ישיבה.

הציפיות: סיבוב ההופעות הקודם של שי וההרכב זכה לתגובות נלהבות ואוהדות. האלבום החדש העמיק והעשיר את הרפרטואר והעמיד רף חדש של ציפייה לקראת ההופעה.

על הבמה: שי (חלילים ושירה) גיטרה, באס, תופים ושלושת האורחים מהודו בכלי הקשה והרמוניום.

הסאונד: בינוני. הרכב כלים כזה, המשלב הרבה מאוד כלים אקוסטיים, חייב הגברה מדוייקת ומחמיאה. איש ההגברה (שגם הוא מגיע מחו"ל) התאמץ לעשות את המיטב עם האקוסטיקה של המקום. לפעמים זה עובד.

התכלס: בן צור מספק את הסחורה בהופעה קצבית וכייפית למדי. נראה רק שהולם יותר את האווירה החופשית והאנרגטית שעל הבמה לקיים את ההופעה תחת כיפת השמיים. לעיתים הלהקה לקחה את הזמן שלה בין שיר לשיר ולא תמיד העיבודים המורכבים "ישבו" היטב אצל כולם, נגיעה בעריכת הערב וסידור אחר מעט של השירים היתה משמרת את רמת האנרגיה הנהדרת אצל הקהל.

ההפתעה: קטעי הסולו תופים ופרקשן של שלושת הנגנים ההודים, תוך כדי שהם רוקדים ושרים, יצרו אווירה מחשמלת בקהל. שווה את כל הערב.

ההופעה: יסמין לוי Sentir

  

המקום: היכל התרבות ראשון לציון - האולם (במסגרת פסטיבל האביב 2010)

הציפיות: לוי עולה לראשונה להופעות בארץ עם חומרים מהאלבום האחרון והמדובר Sentir עם להקתה. האם היא תצליח להביא לבמה את העושר והגיוון שיצר המפיק חוויאר לימון בהקלטת האלבום?

על הבמה: לוי בשירה, קונטרה-בס, גיטרת פלמנקו, כלי נשיפה, כלי הקשה, מנדולינה ופסנתר.

הסאונד: איזה תענוג. היכל התרבות בראשון מתיימר להחזיק את התואר "האולם עם האקוסטיקה הטובה בארץ" והוא קרוב לוודאי אכן כזה. בכל נקודה בהיכל אפשר היה להנות מכל נשימה והברה שלוי ביצעה על הבמה, לעיתים גם ללא כל צורך בהגברה, וזה מרשים באולם של קרוב ל-1000 צופים. אושר.

התכלס: חריש הבמות הגדולות בעולם והעבודה העקבית אלבום אחרי אלבום מסבירים לחלוטין את המקצועיות של יסמין על הבמה. כיאה למגישה גדולה מהחיים הבמה היא המקום הטבעי לשמוע את לוי שרה ומרגשת. הרפרטואר נוגע בכל האלבומים שהקליטה לוי והלהקה שלה, במיוחד יחיאל חסון בגיטרה ואמיר שהסאר בכלי נשיפה, מצלצלת מצוין. השיאים באלבום האחרון (הכוללים ביצוע מרגש עם אביה המנוח וגרסה מצמררת לפסנתר ושירה בלבד של "בתו של חואן סימון") עברו מצוין לבמה. יאניס קוצירס (אחד מגדולי זמרי יוון שלקח גם הוא חלק בפסטיבל ונכח בהופעה של יסמין) הכתיר אותה כ"מופע הטוב ביותר שראה בעשור האחרון". מי אנחנו שנתווכח?

ההפתעה: קטעי המעבר בין השירים, בהם יסמין מנהלת ממש דיאלוג מצחיק עם הקהל, היו צד של יסמין שכיף לראות לצד הדרמטיות הכובשת בביצועי השירים. היכולת שלה לצחוק גם קצת על עצמה ("יש לי רק שירים עצובים, אז הנה עוד אחד") נותנים להופעה מימד אנושי ומהנה מאוד.

  

ההופעה: רביד כחלני Yemen Blues

המקום: תאטרון גבעתיים (במסגרת פסטיג'אז 2010)

הציפיות: הפרוייקט המסקרן של אחד הזמרים העסוקים והמבוקשים בסצנת המוזיקה הישראלית, גרף הצלחה לא מבוטלת בפסטיבל Babelmed  האחרון במרסיי ועולה לבמה לראשונה בהרכב מלא בארץ.

על הבמה: כחלני בשירה וכלי הקשה, ויולה, צ'לו, שני נגני כלי הקשה, עוד, באס, חליל, חצוצרה וטרומבון.

הסאונד: חתיכת כאב ראש להגביר את 9 המוזיקאים שעל הבמה ורק לעקוב אחר כל כלי ההקשה הרבים עליהם הקישו דוארי ועברין מצריך הכנה של שעות. למעט נפילת חשמל של מספר דקות באמצע ההופעה, הסאונד מנים צלחו את המשימה בהצלחה. הישג לא מבוטל בכלל.

התכלס: כחלני מבצע על הבמה אסופת שירים מקוריים שכתב ושתורגמו לתימנית (אך גם לשפת הקראול ולמרוקאית) ומצליח להעביר גרוב מהפנט עם מסר של סבלנות ואנושיות, והרבה הרבה אהבה. גם אני אוסיף שורה לשיר ההלל שנכתב על הפרוייקט הזה (ראו גלית גרינר). העושר והאושר  שעל הבמה מצליחים לשטוף את הקהל ולסחוף אותו לתוך החוויה הבלוזית-אפריקאית-ג'אזית הזו. העיבודים המורכבים לשלל הכלים, עליהם מופקד עומר אביטל, עוברים באחת ממקום למקום אבל יוצרים משהו חדש. חובה לראות.

ההפתעה: Yemen Blues הוא מופע של להקה. כחלני הוא החזית והיוצר אבל כל אחד מצלעות ה"מתומן" שיוצרים 8 הנגנים שלו תורמים עוד נדבך למוזיקה המרהיבה הזו. כמות הכשרון שעל הבמה עומדת ביחס הפוך לכמות האגו שעליה. כל אחד מהנגנים בהרכב הוא הלכה למעשה Lead Man בזכות עצמו אבל כל אחת ואחד מהם בחר להניח בצד את הרצון להתבלט כדי לקחת חלק בפרויקט נדיר וצבעוני. זה בא לידי ביטוי באופן המדוייק של הנגינה, בסולואים המאופקים ובהתלהבות. אין דבר יותר משכנע מלראות חבורה של מוזיקאים שנהנים בצורה כל כך בולטת מהנגינה שלהם יחד. 

  

ההופעה: פליפה פאיש (פורטוגל)

  

המקום: היכל התרבות ראשון לציון - האודיטוריום (במסגרת פסטיבל האביב 2010)

הציפיות: כשאומרים Fado, מוזיקת העם הפופולארית של פורטוגל, חושבים מיד על עמליה רודריגז המנוחה, שכמו אדית פיאף של השנסון, הטביעה את חותמה והפכה להיות מזוהה כמעט לחלוטין עם הז'אנר. כל מבצעת אחרת נמדדת לפי קומתה של האלילה, עובדה שעלולה ליצור רף ציפיות מוגזם או לחילופין ל"העלים" את קסמה של זמרת חדשה ורלוונטית. האם פאיש היא היורשת או שמא בכלל אין צורך להשוות?

על הבמה: פליפה פאיש בשירה, פסנתרן ונגן גיטרה פורטוגזית.

הסאונד: טוב, כמה מסובך יכול להיות להגביר שני נגנים וזמרת? גם האודיטוריום של ההיכל בראשון זכה לתהודה אקוסטית משודרגת ובנוסף איש הסאונד, שהגיע מפורטוגל גם הוא, עשה עבודה מצויינת. דבש.

התכלס: פליפה פאיש לא נופלת למלכודת של עוד-אחת-עצבובית-ששרה-פאדו. פאיש היא זמרת עם נוכחות נעימה וקול של בדולח והיא יכולה לבצע ברפרטואר שלה כמעט את כל סוגי השירים שמגיעים מאחת המדינות המעניינות ביותר במוזיקה של אירופה. השירים היותר מוצלחים לטעמי היו דווקא אלו שלקוחים מתוך אלבום הסולו שלה שכלל יותר שירים חדשים ופחות "סטנדרטים" של פאדו. חסרים היו בקהל יותר חבר'ה צעירים שהיו מסוגלים להתוודע לזמרת נהדרת ולסגנון מוזיקאלי מיוחד שאינו מוכר מספיק ובוודאי שאינו זוכה לחשיפה ברדיו הישראלי.

ההפתעה: הפסנתרן הפורטוגזי של פאיש לומד עברית בפורטוגל והוא זה שלימד את פאיש לשיר בעברית, בין היתר את אביב גפן, אותו היא ביצעה בעברית כמעט מושלמת באמצע ההופעה. נדמה לי שהקהל שנכח באולם (לרבות שגרירת פורטוגל בישראל) הכיר טוב יותר את "קאסה פורטוגזה" מאשר את "לבכות לך", אבל ניחא.

תגובות