מגזין

חילופי אנרגיה

אלינור כרמי חזרה מהופעתם השלישית של "ג'ונו ריאקטור" בתל אביב. מסיבת יער שמצאה את עצמה בדרום תל אביב

מאת אלינור כרמי. 09-05-2010

תגיות: Juno Reactor

חילופי אנרגיה

שוב הדייקנות הייקית שלי התבדתה כלא תואמת את ההווי הישראלי. אז שוב באתי קצת לפני שהמופע היה אמור להתחיל, ושוב התייבשתי על המדרגות של הבארבי. לפחות עכשיו הוא יותר מרווח אז מעט יותר נוח בזמן שמחכים. הקהל שהתאסף לאט לאט ברחבי הבארבי, רובו המוחץ גברי, היה בהחלט עם אוריינטציה טראנסיסטית. אין מה לעשות, עם כל הפיוז'ן החיבור והנגיעה לכל מיני ז'אנרים, ג'ונו ריאקטור עדיין יהיה יותר מזוהה ומוערך בקרב הסצנה הזו כנראה. המארגנים (פילבוקס) שגם שייכים בצורה כזו או אחרת לסצנה חיממו ברמיקסים של להיטי טראנס שעזרו לחמם את השרירים לקראת המופע.

במוזיקה דרמטית והרבה עשן עלו בן ווטקינס במראה הסוויני טוד שלו עם חליפה מעור ופנים מכוסות מייק אפ לבן, שאר הלהקה Amampondo וזמרת שנראית כמו סוזי סו (מסוזי והבאנשיז) עם מראה גותי/דארק ווייב של שנות השמונים. פיוז'ן עד הסוף. הלהקה שנראית ונשמעת כמו שילוב בלתי אפשרי של גותי ואפריקה הצליחה לחבר בין הקצוות המוזיקאליים בצלילים משכרים ולהרים את הבארבי שהיה מורכב ממעריצים ותיקים ומבוגרים וילדודס קופצניים. הלהקה סחפה את הקהל שלא הפסיק לרקוד כאילו ההופעה הייתה במסיבה ביער בצפון, כשהם חוזרים ומדגישים This is Not Entertainment - This is a sacred energy exchange.

ג'ונו נתנו את הלהיטים - Congo Fury, God is God וכמובן גרסה ארוכה מאד של פיסטלרו. רק דבר אחד קצת העכיר את האווירה וזה הדבר הלא מובן הזה שנקרא הדרן. מאז ומתמיד לא הבנתי למה צריך הדרן, זה קורה בכל ההופעות, בכל הז'אנרים. כולם יודעים שזה יקרה, ואולי לפני כמה עשרות שנים זה עוד היה מפתיע, אבל כיום, לפחות אותי זה סתם מעצבן. יש משהו כשהלהקה יורדת מהבמה בפעם הראשונה שזה כמו להתחרמן עם מישהו ואז שהוא יפסיק באמצע. גם אם חוזרים וממשיכים אחר כך, זה הורס את המומנטום וקשה להגיע לאותה אנרגיה שהייתה ונבנתה מקודם. לכן שני ההדרנים של ג'ונו שהחלו כבר לאחר פחות משעה לאחר שהחלו להופיע ונמשכו בערך חצי שעה קצת הורידו לי.

 

מעבר לזה אפשר לומר שההופעה השלישית של ג'ונו הייתה משובחת ביותר. למרות תקלות טכניות לפי מיטב המסורת בבארבי, המוזיקאים המיומנים העבירו את השיבושים בג'ימג'ומים ובשירה המכושפת של הזמרת הגותית שלצערי אינני יודעת את שמה. ג'ונו ריאקטור היא להקה מיוחדת ולמרות הסלידה שלי מפורמט של הופעה כזו, ולמרות שאני חושבת שלהקה כזו מתאימה הרבה יותר לטבע בירח מלא - הם סיפקו את הסחורה והוכיחו מדוע הם שורדים כבר כמעט שני עשורים. יש משהו בלראות מוזיקאים מבוגרים שעדיין נותנים שואו ועוצמה שגורם לך להבין שמוזיקה זה הסם הכי חזק שיש, ובבצורת הסמים הנוכחית אולי זה הפיתרון הכי טוב.

 

נדב לשם מספר על הלהקה

אלינור כרמי משדרת את תוכנית הטראנס "חפירות" כל יום רביעי ב-13:00

תגובות

  • אם זה לא בבית שלך ובחינם את לא מבסוטית

    מתי הפעם האחרונה רשמת ביקורת טובה על משהו בסוף תסיימי עם שלושים חתולים באפלה כנראה ששום דבר לא מספק אותך !!!

    בן, 10-05-2010 13:24