מגזין

לא רק 4 אותיות

"כמה מתוק הקול", סרט תיעודי על חייה של זמרת הפולק ג'ואן באאז, יוקרן השבוע במסגרת פסטיבל דוקואביב. גיל מטוס לא הצליח להתאפק וצפה בו לפני כולם

מאת גיל מטוס. 06-05-2010

תגיות: Bob Dylan, joan baez

לא רק 4 אותיות

השנה 1957, ארה"ב נמצאת בשלהי המלחמה הקרה, והדבר שהכי מפחיד את האמריקנים זו המפלצת הסובייטית שבכל רגע יכולה להנחית עליהם פצצת אטום. כחלק ממערך ההגנה, היו נשמעות אזעקות תרגול בהן נתבקשו התלמידים לעזוב את בית הספר וללכת לביתם. בוב דילן כתב באוטוביוגרפיה שלו - כרוניקות: "ב- 1951 הלכתי לבית-ספר יסודי. אחד הדברים שלימדו אותנו לעשות היה להתחבא ולמצוא מחסה מתחת לשולחנות בעת אזעקות המבשרות על תקיפות אוויריות, מפני שהרוסים אמורים להפציץ אותנו. נאמר לנו גם שהרוסים יכולים לצנוח ממטוסים לעיר שלנו בכל רגע נתון". תלמידת תיכון אחת בת - 16 לא קיבלה את התעמולה הזו כמובן מאליו ושאלה את עצמה האם באמת אזעקות תרגול נחוצות והאם במקרה של הפצצה אמיתית אפשר בכלל לעשות משהו? היא החליטה שבהישמעה של האזעקה הבאה, היא פשוט תישאר בבית הספר. היא שיתפה את חבריה לכיתה בתובנה אליה הגיעה וגרמה להם להרהר לראשונה בעניין שבכלל לא חשבו עליו. מיד לאחר מכן דווח בעיתון על סרבנית מצפון, מורדת, שהחליטה להישאר בבית הספר בזמן תרגול, וקראו להרחיק את שאר הילדים מהקומוניסטית המסוכנת בת כיתתם.

זו הייתה פעולת המחאה הראשונה מיני רבות של זמרת הפולק ג'ואן באאז (Joan Chandos Baez), שמתוארות בסרט הדוקומנטרי "כמה מתוק הקול" (How Sweet the Sound). הפריצה הגדולה של באאז החלה בפסטיבל הפולק בניו-פורט בשנת 1959 ובאלבום הבכורה שהגיע חצי שנה לאחר מכן - בנובמבר 1960. אך עוד לפני כן, היא החלה להתאהב בשירי פולק ישנים והושפעה עמוקות מזמרים כמו: פיט סיגר, וודי גאתרי, אודטה, והארי בלפונטה. היא בנתה לעצמה רפרטואר עצום של שירי פולק, בלוז וגוספל והחלה להופיע איתם.

בערך על באאז בויקיפדיה ישנה הפרדה מלאכותית בין חייה המקצועיים לחייה האישיים, אך הסרט מנפץ את ההפרדות ושוזר את המוסיקה שלה ואת חייה האישיים בקונטקסט ההיסטורי של התקופה. באמצעות עשרות קטעי ארכיון הצופה נחשף לסיפורה המרתק; הופעותיה הראשונות, פעילותה בתנועה למען זכויות אדם, החברות עם מרטין לותר קינג, מצעד החופש המפורסם בוושינגטון ב- 1963 שם קינג נשא את נאומו המפורסם ובאאז הובילה את הקהל עם השירים: Oh Freedom ו- We Shall Over Come. כל אלו יחד עם תובנותיהם של בוב דילן, רוג'ר מקגווין (ה- Byrds), דיוויד קרוסבי ואחרים, מצליחים לייצר תמונה יפה וצבעונית של באאז.

 photobucket

קל מאוד לפול בפח כשמדובר בסרט על באאז, ולתת משקל רב מדי לדמותו של דילן ולניתוח מערכת היחסים הזוהרת של מלך ומלכת הפולק. אך במקרה הזה גם דילן וגם הדיון במערכת היחסים של השניים מוצגים במינון הנכון ומחדדים את דמותה של באאז. כשדילן והמוסיקה שלו נכנסו לחייה, היא הבינה שמשהו היה חסר ושזה הלינק למה שקורה כאן ועכשיו. עד אז באאז ניגנה בעיקר שירי פולק ישנים ודילן הביא איתו את חומריו המבריקים והמרעננים, שהתאימו כמו כפפה לתפישת עולמה. באאז אימצה שירים רבים שכתב אך יותר מכל אימצה את הרעיון של "אני ואתה נשנה את העולם". היא רק שכחה לשאול אותו אם הוא באמת רוצה לשנות את העולם. כבר בתחילת דרכה, באאז החליטה שאם היא שרה שירי מחאה, היא חייבת לנהל אורח חיים שיגבה אותם. דילן לעומתה, שהחל לטעום מפירות התהילה, עשה את ההפרדה, הרי אי אפשר לתפוס את התשובה שנושבת עם הרוח. כשצופים בהם שרים יחדיו את It Ain't Me Babe, אי אפשר להתעלם מהאירוניה - זה לא אני מותק, זה לא אני שאת מחפשת.

 photobucket

בדצמבר 1967 באאז נעצרה בקליפורניה בגלל שתמכה בסרבני מלחמת וייטנאם והפרה את הסדר הציבורי. היא נכנסה לכלא ל- 90 יום, שם פגשה את האקטיביסט דיוויד האריס ולאחר שלושה חודשים השניים נישאו זה לזו. הזוגיות של באאז והאריס הייתה מתוקשרת לא פחות מזו עם דילן. המגזין "טיים" הגדיר את חתונתם כ- Wedding of the Century והאריס הגדיר אותם במפגש עם באאז לצורך הסרט כ- Mr. And Miss peace of America. נראה היה שהפעם באאז מצאה את האחד שמוכן לשנות איתה את העולם, אולם כמה חודשים לאחר חתונתם, ביום שבו נחת אדם על הירח, האריס נשלח לכלא לשלוש שנים. בזמן שריצה את עונשו בכלא, היא ילדה את בנם גבריאל ארל וב- 1971 לאחר שהשתחרר הם התגרשו.

מערכת היחסים בין באאז והאריס הסתיימה, אך מערכת היחסים שלה עם וייטנאם עלתה מדרגה. בדצמבר, 1972, היא טסה להאנוי כחלק מתנועת שלום שבאה לבחון את סוגיית זכויות האדם ובמקביל להביא מכתבים ומתנות לכריסטמס לשבויי מלחמה אמריקנים. אחרי היום השלישי, החלו הפצצות כבדות על העיר שנמשכו 13 יום ברצף ומאוחר יותר זכו לכינוי Christmas Bombings . ב- 1973 יצא אלבומה Where Are You Now, My Son? ובו שיר הנושא שחותם את האלבום ונפרש על פני 20 דקות שמשלבות הקלטות שטח של באאז מאותם ימים בהאנוי תחת אש.

באאז ממשיכה לקחת בפעילות חברתית למען זכויות אדם ואפשר לראות אותה מופיעה בקמבודיה, לובשת שכפ"צ בסרביה ומופיעה בפני אנשים שספק אם יודעים בכלל מי היא. דיוויד קרוסבי היטיב לתאר זאת כשאמר: "היא לא ויתרה, ולא אמרה לעצמה שאחרי וייטנאם אפשר לנוח ולאכול צייז בורגר, יש לה שליחות בעולם הזה והיא יכולה להבחין בין טוב לרע ולדעת באיזה צד היא".

המשפט שמתאר בצורה הטובה ביותר את באאז ואת הדרך שבה מסופר הסיפור שלה, הוא זה שפותח את הסרט. באאז משיבה לשאלה של עיתונאי, ואומרת שאם רוצים לשים עלייה תוויות, אז זה יהיה קודם כל "בת אדם" ולאחר מכן "פציפיסטית". ואם ממש מתעקשים לשים עוד אחת - אפשר לקרוא לה גם "זמרת פולק". גם בהמשך הסרט חוזר הרעיון לפיו המוסיקה אף פעם לא במקום הראשון. אין כאן סיפור נוסח עלייתה ונפילתה של... אין כאן אגו, תהילה וסמים, כיוון שהמוסיקה בעולם של באאז מעולם לא הייתה המטרה, אלא האמצעי ושימשה כפלטפורמה להעברת רעיונות. "כמה מתוק הקול" הוא מסמך מרתק שמלמד על הקשר החזק בין מוזיקה ואידיאולוגיה, ועל אישה צנועה עם גיטרה, שעדיין מאמינה שפולק זה לא רק מילה שמורכבת מארבע אותיות.

כמה המלצות:

Diamonds &Rust: את השיר הזה באאז כתבה ב-1975 והוא נחשב לאחד משיריה הטובים. אחת הטענות גורסת כי השיר מספר על מערכת היחסים שלה עם ודילן. בסרט "כמה מתוק הקול" דילן מספר שהוא מאוד אוהב את השיר, ובאאז אומרת שהוא לא נכתב על דילן.

Babe I'm Gonna Leave You: שיר שבוצע על ידי באאז וראה אור בשנת 1963 באלבומה Joan Baez in Concert, Part 1. רוברט פלנט וג'ימי פייג' שהעריצו אותה והושפעו ממנה, הקליטו את השיר לאחר ששמעו את הגרסה שלה.

בית השמש העולה: כן. גם באאז ביצעה את השיר הזה...

The Night They Drove Old Dixie Down: קאבר של באאז מ- 1971 לשיר המפורסם שכתב במקור Robbie Robertson מה- Band ב- 1965.

Colours: באאז ודונובן מבצעים את Colours של דונובן בפסטיבל הפולק בניו-פורט.

Catch The Wind: באאז ואחותה, הזמרת מימי פארינה, מבצעות את Catch the Wind של דונובן שאהבו לנגן יחדיו.

Prison Trilogy: שיר שכתבה באאז בהשראת תקופתה עם דיוויד האריס.

Simple Twist of Fate: קאבר לשיר של דילן. לאחר שתי דקות ועשרים שניות באאז מחקה את קולו באופן משעשע. מומלץ להאזין גם ל- Any Day Now אלבום שכולו קאברים לדילן.

Never Let Me Go: באאז ודילן מופיעים באמצע שנות ה- 70, במסגרת סיבוב ההופעות של דילן - Rolling Thunder Revue. 

Gracias a la Vida: באזז ומרסדס סוסה מודות לחיים.

הסרט "כמה מתוק הקול" יוקרן בפסטיבל דוקואביב:סינמטק תל-אביב, אולם 2 : 06/05 יום ה' 22:00. 15/05 מוצ"ש 22:30סינמטק תל-אביב, קאופמן מוזיאון תל-אביב: 14/05 יום ו' 22:30 סינמטק תל-אביב, בית ציוני אמריקה: 08/05 מוצ"ש 22:00

גיל מטוס מגיש את התוכנית "שאמאל شمال" כל יום שני בשעה 22:00

תגובות

  • איזה יופי של כתבה

    עושה חשק לראות את הסרט ולשמוע אלבומים של באאז NOT JUST TALK THE TALK BUT WALK THE WALK

    אורי בנקהלטר, 06-05-2010 18:08

  • מעולה!

    אראה את הסרט הזה

    אני, 10-05-2010 22:10

  • נשמע מרתק

    אני כל כך מסכימה עם הכוח שנוסף למוסיקה כשמבינים שהיא אמצעי להעברת רעיונות פור דה פיפל אבל גם לזמר עצמו, בחיי היומיום, ולא רק כשהוא אוחז מיקרופון. כתיבה נהדרת, קולחת וזורמת

    גלית גרינר, 11-05-2010 17:44