מגזין

שושן לבי נפתח בבנימינה

שי בן צור והצוענים מראג'סטן מביאים לארץ רוח ואהבה הישר מהודו הרחוקה. ניר "השפם" אביבי הרגיש את האנרגיות החיובית ותרגם אותם לכתבה

מאת ניר אביבי. 26-04-2010

תגיות: שי בן צור

שושן לבי נפתח בבנימינהשי בן צור באולפן קול הקמפוס

מוצ"ש בערב ואנחנו עולים צפונה. כבר מזמן לא הייתי בהופעה והמתח והציפייה גבוהים. יש משהו מהנה בידיעה שההופעה הולכת להיות שונה, לא צפויה ובמקום פתוח, נעים וגדול - אמפי שוני, האמפי הגדול והמפורסם שבבנימינה. כבר מההתחלה היה ניתן להרגיש באווירה הכל כך שונה מהופעות שמתרחשות יום יום במרכז: אנשים צבעוניים ומעניינים משלל צבעי הקשת, אווירת שחרור וחיוכים, ריחות נעימים של עצי אורן וצ'אי חם בשביל המוביל להופעה, והתרגשות של עליה לרגל של אנשים שחיכו הרבה זמן לחזרתו של שי בן צור לארץ מהודו.

מוזר לחשוב שלאדם שלא נמצא בלב הסצנה התל אביבית, ואיננו מושמע כלל בתחנות הרדיו המוכרות יותר ופחות, נוהרים מאות, אם לא אלפי אנשים, להופעה שנמצאת בפריפריה. וזאת רק בשביל לראות אותו ואת הלהקה שאיתה הוא הגיע- "הצוענים מראג'סטן". כייף לראות את המוני האנשים נוהרים לבנימינה, רוצים לראות ולשמוע אדם שחי כבר שנים מספר במדבר בהודו, כותב שירים לאור הנר. אדם שעושה מה שהוא אוהב וכותב שירים של אהבה.

הגענו בזמן, נכנסנו והתמקמנו באזור טוב באמצע האמפי ובאוויר הפתוח. לאחר 10 דקות עלה שי, בחור מבויש וצנום, עם גלימה לבנה וחליל, והודה בגרון חנוק לכולם שהם נמצאים כאן איתו . רואים שהוא לא ציפה לכמות האנשים הגדולה שחיבקה אותו מסביב.מיד אחר כך עלתה שאר הלהקה, ובתוכם עוד שלושה גברים הודים שלבושים  בבגדים ססגוניים צבעוניים וחיוך אדיר מרוח על פניהם, הם אלו למעשה "הצוענים מראג'סטן". עם השיר הראשון התחילו המוני האנשים שבקהל לרקוד. לאחר כל שיר, הקיפו את הלהקה עשרות האנשים שבקהל בריקודים עוצמתיים ואמיתיים, ריקודים של שמחה, אושר ושהילה מקיפה אותם. הילה של שחרור ואור, הילה של אמת.

שי בן צור הגיע לישראל לכבוד השקת האלבום השני שלו, SHOSHAN, ובו הוא ממשיך לשלב טקסטים עבריים עם מוסיקה צוענית ממחוז ראג'סטן שבהודו. איזור מדברי שיש האומרים שהצוענים שמאכלסים אותו הם למעשה אבות אבותיהם של הצוענים ברחבי העולם שנדדו עם השנים לכיוון מערב והגיעו לכל מקום באירופה,אסיה וכו'. במשך כל ההופעה בא לידי ביטוי שילוב השירה והנגינה מערבית של בן צור וחבריו (בסגיטרה סקסופון תופים) עם חבריו ההודים ללהקה (נבלי פה, הרמוניום, שירת גרון וכלי תוף הדומה לטאבלה ההודית). כל קטע וקטע נשמע יפה, טהור ונקי, עם הרבה אהבה ובעיקר אמת. הצלילים ההודים והשירה של הסולן נשמעה מדוייקת ואלוהית, המקצב המערבי יותר גיוון את הפולקלור הצועני ונתן לו עוד נפח ועניין.  במשך כל ההופעה הצליחו בן צור ולהקתו לשמור על חיות וצבע, ועל הקהל מרוגש ומופתע.

לא הפריע לנו שלפעמים הם לא היו מסונכרנים ושהכלים לא ישבו זה עם זה באופן מדויק, לפעמים העיקר הוא ה"ווייב": האנשים והאנרגיה שהם יוצרים ובאותו ערב בשוני שבבנימינה היה איזשהו מין ניצוץ של אמת, שהרגשתי כבר בעבר. ניצוץ של חברות, בין בני אדם, בין אחד לשני, בין נשמה לנשמה, של אנשים שרק רוצים להתרגש ביחד ולחוות דברים טובים. כשאתה יושב, עומד או רוקד בהופעה מסוג כזה, אתה שוכח לרגע את הכול: את השבוע הקשה בעבודה, את החרדות מקיומי היום יום, את התשוקה להצליח, ואת הפחדים והחששות, ואתה מרגיש, אם אתה באמת מקשיב, שמשהו נפתח לך בלב, שושן לבך נפתח.

אני ממליץ בחום לכולכם ללכת להופעה השניה של בן צור בת"א. תביאו הרבה פתיחות בלב, אהבה ואנרגיות - אתם הולכים ליהנות. 

ניר אביבי מגיש את התוכנית "השפם" בכל יום שני בשעה 23:00.

תגובות

  • עשית חשק :)

    דירי, 27-04-2010 12:10

  • תיקון טעות

    כתבה מקסימה, הזדהיתי עם כל מילה. אבל שוני (וגם קיסריה) זה לא אמפי, זה תיאטרון רומי. אמפי ביוונית = 2, ולכן אמפיתיאטרון זו זירה סגורה כמו בבית שאן, שמורכבת מפעמיים תיאטרון, ואילו כל אלה של חצי מעגל הם רק תיאטרון רומי אחד, לא כפול...

    הגיס של הארכיאולוג, 27-04-2010 15:31