מגזין

באים לתפוס אותך

נתנאל שרצר חזר אחרי תקופה ממושכת בארה"ב, אחרי הופעות רבות הוא לא חשב שלהקה ישראלית תצליח לרגש אותו. אלקטרה הצליחו

מאת נתנאל שרצר. 25-04-2010

תגיות: Electra

באים לתפוס אותךצילום: דפנה טלמון

אני רוצה לפתוח בכך שלהופעה ביום חמישי הגעתי אחרי תקופה כוללת של שבעה חודשים בארה"ב, אשר במהלכם ראיתי עשרות הופעות של מיטב להקות האינדי והרוק שיש בעולם. חששתי שאצטרך לקטול להקה ישראלית תמימה עקב רמת הציפיות הגבוהה שאליה התרגלתי. למזלי התבדתי ואלקטרה עמדה באתגר בכבוד.

 עם תחילת ההופעה באוזן בר של להקת הרוק אלקטרה (אלבום הבכורה ייצא בעוד חודש תחת חברת התקליטים העצמאית אנובה), שמעתי בחורה צעירה לוחשת לחברתה "הבחור הזה ממש מציאה... מאד סקסי". היא התייחסה לסולן אלקטרה, ניצן חורש, או איך שאני אוהב לקרוא לו "הג'וליאן קזבלנקס הישראלי", אשר נראה מיוזע ונלהב כבר במהלך השיר הראשון, ואני ייחסתי זאת לאנרגטיות הרבה שמאפיינת את הופעות הלהקה. עם זאת, בתום השיר השני, חורש, שהרבה לדבר עם הקהל במהלך ההופעה, פנה לקהל לראשונה והסביר, כי הוא בילה את אחר הצהריים בהקאות ולכן הוא קצת תשוש. לאורך מרבית ההופעה, התרשמותי הייתה כי בריאותו הלוקה של חורש לא פוגמת באיכות ההופעה אם כי בסופו של דבר אולי קצת באורכה.

מתופף הלהקה, בועז וולף, דייק והכניס אנרגיה רבה לקצב הסוחף של השירים. הבאסיסט, דורון פרחי, ניגן באיכות ובתיאום מעולה עם ניצן חורש, ששאגותיו בסינגל המצליח שלהם Coming To Get You החזירו אותי שלושים שנה אחורה לימי הלונדון קולינג של הקלאש וג'ו סטראמר.

חזרה לקלקול הקיבה של ניצן (שסירב ליידע את אמו שבאה להופעה מהפחד שלא תאשר לו לעלות לבמה) שאם בכלל, נראה כי הוא רק תרם לחורש נושאים לשיחה עם הקהל, ואכן כמעט בין כל שיר למשנהו הוא שעשע את הקהל בתיאוריות הקונספירציה שלו - כמו האם הוא הורעל על ידי חברי להקה מתחרה (ששמה שמור במערכת). ההופעה עצמה הייתה אנרגטית וסוחפת, וסיומה המוקדם (45 דקות ליתר דיוק), עקב מצבו של חורש, אולי היה לטובה, כיוון שהוא בבירור השאיר את הקהל עם טעם של עוד.

לעניין המוסיקה עצמה: לדעתי התיאור הטוב ביותר הוא דווקא מה ששמעתי את אחת מהבחורות הצעירות לוחשת לבן-זוגה "השירים שלהם נשמעים כאילו אנחנו מכירים אותם". וזה אכן המאפיין הבולט של אלקטרה - למרות שלא הכרתי את המוסיקה שלהם לפני ההופעה, כל שיר שלהם פרט על נימים מסוימים בתוכי שמורגלים כבר שנים רבות לצלילים של להקות הבריט-רוק המוצלחות ביותר. או, כפי שחבר שהתלווה אליי להופעה ניסח זאת- "בעולם מתוקן, מוסיקה כזאת הייתה מוסיקת פופ". אמנם הם לא הארקטיק מונקיז, אבל יחסית להיצע בארץ, הם די טובים. אני מחכה בציפיה להופעת ההשקה של האלבום של אלקטרה, שמתוכננת לסוף החודש הבא.

ואסיים בנימה ביקורתית: ההופעה שערכה פחות משעה תמה בדיוק שהקהל, שבהתחלה היה טיפה אנמי, נכנס לעניינים. אני מקבל את הגישה של הלהקה שלפי דבריה מתנגדת לתת הדרנים, אך היא תהיה חייבת בעתיד לתת פיצוי הולם למערצים. אם יש משהו שלמדתי בהופעות בחו"ל זה שכדי ליצור קהל מעריצים, להקות צריכות להשקיע עם החיבור לקהל, ואני אהיה שמח אם בהופעה הבאה יעמוד חורש אחרי ההופעה עם האלבום החדש, יחתום למעריצים ויציע מוצרים נוספים.

תודה ליונתן לירז שעזר בכתיבת הכתבה.

נתנאל שרצר חזר להגיש בכל יום ראשון בשעה 12:00 את התוכנית אלטר-Nate. 

תגובות

  • the electring static is fraking out in a moonage daydream..

    talik, 25-04-2010 14:46

  • גם אני הייתי שם. כל מילה בסלע.

    מסר, 25-04-2010 19:16