מגזין

משוגע לדבר

חנות הבגדים "מאד מן" משמשת מרכז לסצנת ההיפ הופ וחוגגת בסוף השבוע הקרוב 15 שנים. גיא כהן תפס את מנהל החנות, צ'ולו, לשיחה על עבר, הווה ועתיד הסצנה

מאת גיא כהן. 27-04-2010

תגיות: מאדמן15, ראיון, צ'ולו

משוגע לדבר

ביום חמישי הקרוב במועדון הבלוק יש מסיבה ע-נ-ק-י-ת לכבוד חמש עשרה שנה לחנות הבגדים "מאד-מן". במסיבה יתארחו כל  המי והמי של סצנת ההיפ-הופ בארץ מהדור החדש ועד לדינוזאורים שבנו את העסק.  הרכבים ישנים מתאחדים במיוחד לערב הזה, הבאגיז נשלפים מהבוידם,  אורי שוחט ואלארם (מהתוכנית "החיבור" ב- 102fm ) ילוו את הערב על הפטיפונים ואת כל הבאלגן יסדר לירון תאני בהנחייה. מישהו אמר ערב חישגוזים? אז מה פיתאום חנות בגדים עושה מסיבה? ואיך ישנה הענות כה עצומה מצד האמנים, שחלקם כבר לא עוסק בז'אנר? כדי לענות על השאלות הנ"ל צריך לחזור אחורה לתחילת שנות התשעים, תקופת הזוהר של הרוק בישראל. אותם ימים שבהם ניסרו הגיטרות את הרדיו ולרוב האוכלוסיה בארץ לא היה בכלל מושג מה זה ראפ, שלא לדבר בכלל על ראפ בעברית. בתוך כל השממה התרבותית הזאת נפתחה לה בתל אביב חנות בגדים בשם "מאד מן" שמכרה בגדים רחבים, ומשכה לעברה את אותם  מעטי מעטים שאהבו את הז'אנר. אותם אנשים שלימים הפכו להיות עמודי התווך בראפ הישראלי. את החנות הקים ומנהל צ'ולו (אריה אביטן), זמר ומפיק. "חזרתי משהות של שש שנים בארה"ב, שם התעסקתי בתור ראפרגא'מייקני, וגם עבדתי בחנות בגדים", הוא מספר על הסיבות להקמת החנות, "חזרתי לארץ וראיתי שכל העניין של היפהופ עדיין לא להתחיל להתפתח. אומנם היה קצת "שבק ס", אבל זה עדיין לא תפס. ראיתי הזדמנות והחלטתי לפתוח חנות. בגלל שחשבתי שיותר מתאים לפתוח את זה בהארדקור אז פתחתי אותה בתחנה המרכזית ממש על לוינסקי. אחרי שנה פתחתי עוד סניף בדיזינגוף
""אי אפשר לעשות היפהופ בעברית, לא משנה מה תרשום ואיך תגיד את זה, זה ישמע כמו פרסומת למסטיק..."  (סאבלימינל מתוך ישראלים עצבניים אחד אחד)
החנות לא משמשת רק כמקום לרכישת בגדים אלא גם כמוקד עליה לרגל של כל מי שעשה ראפ ואף כלייבל שממנו יצאו מספר דיסקים (ישראלים עצבניים , מיקרופון למקסימום אחד ושתיים, קול הרחוב ולאחרונה גם ספיישל) שאיגדו הרבה כשרונות צעירים ונתנו להם הזדמנות ראשונה להקליט ולהשמיע את קולם.  הדיסק הראשון שיצא היה בשנת 1996 בשם "ישראלים עצבניים" וכלל בתוכו שירים ראשונים של סאבלימנל, קוטג , סילברדון,  עילם וולמן (אז בן 14!) צ'ולו ועוד. האלבום הוקלט בחדר אחורי בחנות בדיזינגוף, בתנאים לא תנאים עם תבניות ביצים לאקוסטיקה ולוויב.

  "שמע, זה היה בתקופה שלא לכל אחד היה צורב בבית", מספר צ'ולו, "אז שלא נדבר על זה שלא לכל אחד הייתה אפשרות להקליט בבית. לנו אמנם היה קצת ציוד, המינימום שצריך, אבל אולפן לא היה, אז עשינו מה שאפשר. הקלטנו הכל לבד, ובסוף גם  צרבנו דיסקים וחילקנו אותם לאנשים ביד.    זה לא עלה כל כך הרבה כסף להוציא דברים ראסטה. כאשר אני  מקשיב להפקה של "ישראלים", אני בטוח שהיום על חצי רגל יכול ליצור דברים פי ארבעים יותר טובים, מבחינת סאונד , נקי וכו'. אבל זה לא היה העניין - היה חשוב לנו ליצור ולהוציא דברים  כדי לראות את התגובות."

 

איזה תגובות קיבלתם?"קיבלנו המון תגובות מכל הגוונים, היו כאלה ששאלו מי אלה ה-fake האלה שמנסים להיות אמריקאים, והיו כאלה שקראו לנו פשסטים, כי היינו קצת ציונים. היו תגובות מכל הגוונים,  וזה מה שהיה חשוב -  שזה עשה הד."  

  

כיצד ידעו אנשי הרגאי וההיפהופ להגיע דווקא אלייך ?"שמע, נפוצה שמועה שיש בן אדם שיש לו חנות בגדים של היפהופ שהוא בעצמו גם ראפר, וכשראפר פוגש ראפר הוא מנסה להתחלק איתו, לקבל רפארנס. ככה זה התחיל, הגיעו מלא ילדים בני 16 שרצו להשמיע לי מה יש להם. לאט לאט זה נהפך למפגש קבוע שהיינו סוגרים את החנות בשמונה ועושים פריסטיילים, היו מגיעים אנשים בצורה ספונטינית וזורמים. וכמובן שאם היה משהו טוב אז היינו הולכים לחדר מאחור ומקליטים את זה."

 

"שובר כיסא במאד-מן מבקש מצ'ולו סליחה.." (לוקץ' איש המערות)

כאשר מביטים על ההיפהופ הישראלי קצר השנים בראיה רחבה, ניתן לראות שהפיצוץ הגדול שחשף אותו לקהל הרחב אירע בתחילת העשור. אם בשנות התשעים חלמו על השמעות ברדיו, הופעות ואירוחים בתוכניות בפריים טיים אז בתחילת העשור קיבלו את זה ביג טיים. אבל בדיוק אז כשהכול התחיל להסתדר, פתאום רצף האלבומים שעשו מלא רעש ובנו קהל נפסק. באופן תמוה למתבונן מהצד.  אצל צ'ולו זה נראה הרבה יותר מופשט: "פשוט נגמר הכיף, אז החלטתי לקחת אחורה ולתת לעניינים להירגע. שמע, יש כל מיני אנשים בעולם ולכל אחד יש תפקיד, יש כאלה שהתפקיד שלהם זה לתת את הבומבה, התפקיד שלי זה לפני הבומבה, ככה זה בחיים. אני מבסוט מהתפקיד שלי
.""אתם שכחתם מי התחיל הכל, תתנו להם כבוד: מאד-מן קרו!.."  (כלא שש בפרייסטיל בעסק שחור)
איך אתה רואה היום את המצב של המוזיקה השחורה בארץ?
"קודם כל הרגאיי במצב מאוד כייפי, הכי כייפי שיכול להיות. מי שקצת בסצנה יודע שיש דאנסים, סאונדים ואנשים נהנים - חצי ימות המשיח לרגאי בארץ. ההיפהופ במצב הרבה יותר בעייתי, יש הרבה אנשים שחושבים שהוא מת , אני לא חושב שהוא מת. אני גם ידעתי שאחרי שהגל הגדול, תיהיה גם נפילה ואז כל מי שהגיע ממטרות לא נקיות ילך וישארו רק מי שאוהב את זה. עכשיו יש איזשהו ביעבוע של החבר'ה הצעירים, האלה ששם בגלל המוזיקה. למשל עם האלבום של פרודוקס שכל הח'ברה הוותיקים ששומעים אותו מקבלים איזה נקישה קטנה בצד שאומרת להם שצריך לעשות משהו."

וזה עומד בציפיות שלך? 

"כל הזמן אנשים אומרים לי: 'איכס, תראה מה יצא מההיפהופ..' אני אומר שאם היו נותנים לנו את זה לפני 15 שנה היינו אומרים תודה.  בכלל אני חושב שזה מאוד מעולה כל מה שקרה, גם הטוב וגם הרע. שמע ראסטה, אני בן אדם ראליסטי, מסתכל על החיים - ריאלטי, ובשביל המציאות יצא אחלה דבר, כל הסיבוב הזה. ובקשר לרגאיי תמיד חשבתי שהוא קצת מפקשקש , כנראה שהזמנים שלו מגיעים עכשיו, החיבור בין הרגאיי למזרחית  הוא מובן מאליו , זה יקרה בטח".

מה יהיה ביום חמישי?

"יהיה בית אבות אחד גדול (צוחק),  יש הרבה אומנים שעברו במאדמן במהלך דרכם. בכל זאת 15 שנה אז יש הרבה אומנים כאלה וכולם באים לעשות כבוד. אני מאוד מופתע מההיענות של החבר'ה, כולם ממש בעניין. וחוץ מההופעות של היפהופ יש גם חדר דאנסהול, מגיעים שלושה סאונדמנים (רודבוי, אבויה ואיימר)  והולך להיות באשמנט! (מסיבת מרתף). הולך להיות שמח, כבר הרבה זמן לא יצא איזה ערב חישגוזים אז כולם מתרגשים."קחו אוויר ותראו מי מופיע: צ'ולו', נימי-נים, סאבלימינאל, מוקי, חלוצי החלל, קוואמי, שי 360, פישי הגדול סילברדון, שחר סוויסה, קאש, ג'רמי קול חבש, סגול 59, אורטגה, די.די די, לוקץ, כהן @ מושון ,אמיר אסטליין,  פרדוקוס , ספיישל, מטרו, פלד, תכל"ס,  ג'י.איי. קלאן.אתם שם , נכון?

 

 

חוגגים 15 למאד מן, יום חמישי ה-29.4, 22:00, בבלוק

תגובות