מגזין

אוכל סרטים כחול לבן - חלק א'

לאון נפולאון פלדמן מזפזפ ביוטיוב ומוצא את הקליפים הכי ציוניים שיש. חלק ראשון מעבודה סמינריונית שלעולם לא תוגש, הסוקר כמה מהקליפים בהיפ הופ הישראלי

מאת לאון פלדמן. 19-04-2010

תגיות: קליפים, הדג נחש, ברי סחרוף, לוקץ', סאבלימינל והצל

אוכל סרטים כחול לבן  - חלק א'

 

לנסות לחבר רשימה על קליפים ציוניים הזויים במהלך ערב יום הזכרון זה קצת אוקסימורון. כל המדינה עוצרת בצפירה, בטלוויזיה הרמטכ"ל מדבר בססמאות, יהודית רביץ שרה בקול שבור בטקס הממלכתי שמנחה יאיר לפיד הממלכתי לא פחות, ועשרות משפחות שכולות מספרות את סיפורם של הבנים שנפלו... ואני מחפש ביוטיוב שטויות כמו הקליפ הפרוורטי הזה, של Army Of Lovers. אבל הי, אף אחד לא ישפוט אותי כאן בביתי, אני את הזכרון הפרטי שלי ואת חשבון הנפש שלי עושה עם עצמי. אפילו הכנתי אוסף שירים שהעליתי לרשת ושקעתי בשירי הזכרון האלה במהלך כל השבת, אז יסלחו לי רגשות האשם המנקרים בתוכי, אני את הרשימה הזאת אגמור ויהי מה, הרי הבטחתי לניר גורלי לעמוד בדד ליין הגורלי.

אבל לפני שאפציץ אתכם בלינקים וטריוויה מיותרת על א.ב דן ועל סאבלימינל, ועדיין בהשפעת האבל הלאומי, הרשו לי לפתוח באחד השירים החזקים שמתקשרים ליום הזכרון. 'ריבונו של עולם', שנכתב ע"י בארי חזק ז"ל והולחן ע"י אורן לוטנברג וברי סחרוף יבל"א. השיר הזה, שהולחן במסגרת הפרוייקט החשוב, "עוד מעט נהפוך לשיר", של התחנה שכולם אוהבים (לשנוא), מטלטל את הנפש ומטריד. מטלטל כי חווית הקרב המתוארת בו, עוצמתית וכואבת, ומטריד, כי המחשבה שהאיש שכתב אותו, נהרג בעצמו בעת מילוי תפקידו. השיר הזה מייצג עבורי את המעבר הכמעט בלתי אפשרי בין ציון השכול לחגיגות העצמאות, במדינה בה כל יום מתגבר האבל לצד הירואיות בלתי אפשרית וקיומית.

 

עכשיו, אחרי המכה בבטן, וכמו שאומרים אצלנו בימים כאלה, במעבר חד, אל הנושא לשמו התכנסנו: כחול ולבן בקליפ הישראלי!

 

חלק א - היפ הופ ציוני

 אם כן, בואו נתחיל בחגיגות העצמאות, ולפי מה שהולך בתעשיית הקליפים הרישמית של ישראל, יש בהחלט עצמאות ברורה לסגנון אחד - ההיפ הופ הישראלי. הספידו אותו, אמרו שהוא לא מתפתח, אמרו שזה ז'אנר נחות, אבל תראו כמה יצירות כחול לבן גאות הסגנון הזה הנפיק.

 

גפילטע פיש

 נתחיל את הסקירה עם הדג נחש, שאמנם מעלים את ירושלים על ראש שמחתם, אך גם בתל אביב אוהבים אותם, והדג מטיפים לסבלנות ולאהבת האדם ופחות לאהבת הדם. המישנה המאוד סבלנית הזאת עוברת ברוב היצירה של שאנן, גיא, יא יא ושאר החברים והקליפים המאוד מושקעים שלהם, מכילים מספיק מוטיבים כחולים ולבנים כדי שיכנסו לסקירה הזאת.

בראש עומד השיר הנהדר: גבי ודבי או בשמו העממי - היפ הופ ציוני.

  הקליפ לשיר הזה, מכיל מלא דברים שאמנם הכרנו אותם בשחור לבן אבל הם הכי כחול לבן שיש: הסימפול מהסדרה 'סקוטרמן' ללימודי אנגלית מוביל את השיר ועליו מושר הפזמון, הדמויות של גבי ודבי וכמובן משפחת קפלן ששלטה בשידורי החינוכית באנגלית. יש בו גם את טרומפלדור והאריה בתל חי, הכותל המערבי, את הרצל שמתמסטל בבאזל, את הדגל שלנו וכמובן המחאה החברתית של הדג שמכילה את כל הצרות שלנו - שביתות, תאונות, מובטלים, שחיתות ועוד.

זה רק קליפ אחד של הדג, שהנפיקו כמה וכמה יצירות מדהימות, בכולן הם שוטחים את המחאה החברתית והפוליטית שלהם בחן ובכשרון רב, שאולי הגיעה לשיאה בשני קליפים מופתיים. הראשון : שירת הסטיקר, השיר שהונפק מעשרות ססמאות שקיבץ דוד גרוסמן להמנון שהטריף מדינה שלמה.

והלהיט האחרון והחזק שלהם, חידוש לשירו של פישי הגדול, 'עוד אח אחד'. קליפ מדהים, שבלי צילום של פרצופים ורק בעזרת גזרי אותיות ממודעות אבל ושימוש נבון בטיפוגרפיה, מעביר מסר חזק וברור נגד אלימות.

 

האור מציון

אי אפשר כמובן לעשות סקירה כזאת בלי להזכיר את אדריכל ההיפ הופ הציוני, האיש שבלי עזרת כוחות הטבע ויתר על הצל של עצמו, הקובי והשמעוני - הסאבלימינל. אולי יותר מכל אומן אחר, הסאב הכניס מוטיבים ציוניים למוזיקה שלו, בלי הבדלי מין אבל בהחלט עם הבדלי דת וגזע. המגן דוד ששולט בקליפים, מתנוסס לא רק על הדגל המופיע בכמעט כל היצירות שלו, אלא גם על צווארו של הזמר ואין כמעט קליפ שלו בלי הסמלים האלה.

תראו את הסרטון הזה למשל (אם אפשר לקרא לטקסט בצבע דם רץ על דגל ישראל סרטון), שיש ויגדירו אותו ימני קיצוני, אך מבחינת הסאב ומשפחתו חסרט הטאקט, הוא לגיטימי לחלוטין. 

 

השיר נקרא בילאדי (ארצי בערבית) וכמובן מתכתב ומתנגח עם ההמנון הפלשתינאי בילאדי בילאדי. את הדיבורים על אחווה ושלום תשאירו לדג נחש, מוקי ולשאר הכוזרים, סאבלימינל לא משחק. גם הטוקבקיסטים לא. רק מהתגובות שלהם אפשר להלחין עוד שני אלבומים של הסאב או של D.A.M תלוי מאיזה צד אתם קוראים.

גם בשיר התקווה חוזר וואחד דגל, והפעם מצטרפים גם חיילים אל הפריים (דובר צה"ל מודיע - הם קיבלו אישור מיוחד). ועל זה בדיוק בנה הסאב את הקריירה שלו. בזמן תקופות הפיגועים, בזמן האינתיפאדה, הוא לקח צד והאמת - סחתיין עליו - אני לא מכיר הרבה ראפרים אמריקאיים שעושים כזה שימוש בסמלים הלאומיים שלהם. בד"כ הם די יורדים על כל מה שוקרה להם במדינה, וזה בהחלט ראוי להערכה ול"ציון".

ניסיתי להביא פה לינק לקליפ אחר ואף יותר קיצוני בשם הפרד ומשול (יחד נשרוד לחוד ניפול) אך כנראה אותו גם ביוטיוב לא יכלו לסבול... אז קבלו את הקליפ (הפעם זה באמת קליפ) של השיר "המקום המושלם" גם בו הוא מארח את החקיינית של מאיה בסוקילה, סיוון, ושירת הגרון שלה, וגם פה הוא כמובן לא בוחל בשימוש מאסיבי בדגל ובמגן הדוד הפעם הוא מגייס לטובתו את סמטאותיה של עיר הקודש. 

 

אחרי כל זה, דווקא באלבום האחרון שלו, הסאב, שהוריד את התליון ועטף את הצל בדגל ושם אותו בארון, משתף פעולה עם סמל ישראלי אחר, סמל שכבר זכה לייצג אותנו באירוויזיון, הביא לנו הרבה כבוד בעולם ואני כמובן מדבר על הטרנסווסטיט הישראלי הכי מפורסם - ירון כהן AKA דנה אינטרנשיונל. ואני שואל, האם כל המעריצים של הסאב, אלה שהתחברו לדגלים ולמגן דוד והיו הכי נאשיונל, יתחברו לאינטר? לפי מספר ההשמעות של השיר עלי, כנראה שכן.

 האור מרמלה

בצד השני של המפה יש את הראפרים הערבים, DAM שיש ויגידו שהם עוכרי ישראל ויש המעריצים אותם. גם הם מביאים משנה ברורה של כמה חרא פה, כמה מדכאים את ערביי ישראל, כמה נורא לחיות מגיל אפס בעיירה מדוכאת מלאת נרקומנים וביוב וכמה הם היו רוצים לעוור את ה"אור" של הסאב. את המאבק בין שני המחנות תיעדו באופן מוצלח למדי בסרט התיעודי המרתק "ערוצים של זעם" שאת כולו תוכלו לראות ברשת. אבל אנחנו כאן בענין של קליפים, וגם לתאמר נפאר וחבריו לא חסר בתחום הזה. קבלו את שיתוף הפעולה של החבר'ה מרמלה עם לא אחר מאשר אביב גפן - בשיר המבריק: פושעים חפים מפשע.

 

או את השיר "כאן נולדתי". אל תצפו לשמוע את הדצים בפזמון.

 

ואם זאת לא ציונות מזן חדש, אז מה זה בדיוק?

 

אכול כפי יכולתך

  כמו לכל דבר שמצליח, גם לסאבלימינל קמו חקיינים, אם זה מהכיוון של שאר חבריו למשפחת תאקט לדורותיה (הצל, בוסקילס, שי 360) ועד לדברים ממש גרועים. כמו החבורה הבאה, שנקראת גוסטו. השיר הזה צריך לקבל את פרס המבטא הגרוע בכל הזמנים, שלא לדבר על שימוש נוראי במצלמת כתף שנגנבה מסבא שלהם.

 

ואם כבר חיקוי, אז הנה הפארודיה. קבלו את לוקאץ', הראפר הכי שמן באיזור, שנותן פה אחלה פייט לז'אנר הסאבלימינלי, כולל ירידה לפרטים הכי קטנים (וזה לא קל כשאתה מעל 120 קילו) - קבלו את "מכבים ת'אור על הפנים".

 

ים ודמעות, שתן ודמעות, זרע ודמעות...אני רוצה לבכות (מרוב צחוק)

 

עד כאן חלק א' של הרשימה, מבטיח שבחלק ב' נגיע גם לדברים הבאמת מצחיקים. מה לעשות, פוליטיקה ומחאה חברתית זה לא מצחיק.

  

  אוכל סרטים כחול לבן חלק ב' - ציונות מחאתית

איור חיצוני: אמיתי סנדי

תמונה פנימית: אסף בילט

תגובות

  • גם סאבלימינל הוא קצת כמו שפם

    טוב טעם, 19-04-2010 22:11

  • YIqOfnECGWOwYhg

    Good to see a teanlt at work. I can't match that.

    Debra, 21-08-2011 08:18