מגזין

מה שתרצו

גבריאלה דוידוביץ' הלכה לאירוע תמיכה ב"קרן החדשה". מה שהתחיל כצהרי יום שישי רגוע המשיך והפך לצורם במיוחד כשמתנגדי הקרן באו להפגין ולעשות רעש

מאת גבריאלה דוידוביץ'. 17-04-2010
מה שתרצו

יום שישי בצהרים מביא עמו תמיד זמן שקט. משהו עוצר בהתנהלות והלחץ היומיומי. הטבע כאילו מכין עצמו לקראת השבת שתגיע וביום שישי האחרון , אכן נחתה שוב אותה התחושה, לי לפחות. השקט היה נעים, השמש זרחה ואני הייתי מוכנה לצאת לאירוע צהרים לתמיכה בקרן החדשה לישראל בלבונטין 7 בתל אביב.

הקרן החדשה היא גוף אשר תומך ועוזר להקים עשרות ואף מאות ארגונים למען זכויות אדם, עידוד דמוקרטיה והתעסקות בכל אותם נפגעים חברתית שנשכחים מאחור, בין אם במכוון ובין אם לא. הקרן תומכת בין היתר בשדולת נשים, פליטים רבים שנמצאים בישראל, וכן גם בנושא הזה שרבים מנסים להתעלם ממנו - מיליון וחצי אנשים שחיים בעזה תחת מצור.

האירוע בשישי היה למען תמיכה בקרן, לא דובר על גיוס כספי או תרומה אלא העצמה של הארגון יחד עם תומכיו ותרומת קולם של אמנים ידועים מהארץ שהסכימו לתת את קולם ולהביע תמיכה בעבודת הקרן. הרעיון היה לחגוג דמוקרטיה עם מוזיקה ולזכור שאסור לוותר על המקום בו רבים מאמינים שאפשר גם אחרת. שיש עוד דרכים לפתור את עוולות היומיום במדינת ישראל ושהעתיד עוד יכול להשתנות.

ההסתכלות על לבונטין 7 הייתה מפתיעה, זו לא הפעם הראשונה שאני מגיעה לאירועים מסוג זה ואילו הפעם משהו היה שונה. המועדון היה מאוכלס עד אפס מקום כאשר בחוץ מחכים עשרות אנשים ללא הזדמנות להיכנס, הקהל שבהרבה פעמים מביא עמו את התל אביבים המוכרים הציג חזות שונה וכלל אנשים מכל הגילאים ומכל חלקי הארץ. גם בהופעה הכי עמוסה שביקרתי בה בלבונטין לא נראה דבר שכזה. האמנים שעלו אחד אחד כללו ביניהם את דיוויד ברוזה, מארינה מקסימיליאן בלומין, תמר אייזנמן, רונה קינן, זאב טנא ועוד רבים אחרים כאשר כל אחד מהם אמר את דעתו בהתלהבות והראה כמה הוא להוט להשתתף ולקוות שיש לנו עתיד אחר ושלא ניתן לאותן דעות שמבקשות להרוס את הדמוקרטיה ואת התפתחותם וזכויותיהם של אנשים אחרים בארצנו.

שעה מאז שהחל האירוע הכל נראה אופטימי, המקום היה מלא, האווירה הייתה תומכת ומעודדת, הקהל נראה אמיתי ולא עוד "שמאל תל אביבי" ולרגע אפשר היה לחשוב שכולם עומדים לצאת לרחוב ולחבק אחד את השני. אך בין חלום למציאות מהר מאוד מתעוררים, בפתאומית החלו רבים מהאנשים לצאת החוצה, משהו קרה. דקות ספורות לקחו לי להבין שאינני נמצאת במקום הנכון ובמהרה גם אני יצאתי החוצה.

השקט של אותו יום שישי הוסר בין רגע, התנועה "אם תרצו" החלה להפגין ולמחות כנגד הקרן החדשה. המחאה שמתקבלת היא כמובן הגיונית, הלוא זו הייתה המטרה - חגיגת הדמוקרטיה. חברי "אם תרצו" עמדו מעבר לכביש כשהם נראים מאוחדים, לבושים זהה, מניפים דגלי ישראל ועומדים סביב כלוב בו נמצאים תומכים לובשי מדים כשהם אזוקים לכלוב. מכאן כבר לא היה טעם לשוב למטה, שני הצדדים החלו בוויכוחים ובהצדקות לתמיכתם בצד מסוים והנה קמה לה הפגנה לכל דבר בצהרי היום.

"אם תרצו" באו לומר כי הקרן החדשה פוגעת בצה"ל ובעם ישראל וכי התומכים בה אינם מאמינים במדינה ואילו מנגד תומכי הקרן טענו כי הם רוצים שוויון והכרה ושמירה על זכויות אדם (בסיסיות). היה משהו מאוד עצוב לטעמי בוויכוח הקולני הזה, במיוחד בשבוע בין יום השואה ליום העצמאות של מדינת ישראל. עברו כל כך הרבה שנים ומשהו עדיין לא הופנם ויש לנו עוד הרבה מה ללמוד.

נראה כאילו צד אחד מציג בו מגוון דעות, דרכי התבטאות, צבע והבעות פנים ואילו הצד השני מראה אחידות ללא יוצאים מן הכלל. כולם לבושים אותו הדבר, נראים אותו הדבר, כועסים אותו הדבר, אומרים אותו הדבר והגרוע מכל שונאים אותו הדבר. לא היה סיכוי לדבר באמת ולנסות להקשיב אלא המטרה הייתה לבוא לערוך פרופגנדה וללכת, מבלי לנסות בכלל להקשיב. הדבר שצרם לי מכל הייתה אישה בהריון, יחסית מתקדם, שבאה והפגינה יחד עם מתנגדי הקרן. אני מעריכה ומבינה את חוזקה לבוא ולבטא את אמונתה ותמיכתה במה שכל כך חשוב לה, הבעיה שלי עם זה היא שהתמיכה כוללת בה שנאה, אי קבלה, עליונות ופילוג נוראי, כשכל "הערכים" הללו יעברו בעוד מספר חודשים לדור חדש.

תגובות

  • הכי עצוב מכל זה היה לקרוא על האישה בהריון. אנחנו נאכל את עצמנו בסוף בלי עזרה של אף אחד

    חבל מאוד, 18-04-2010 00:09

  • זו ההזדמנות האמיתית לבטא קבלה ואהבה

    זה לא חוכמה להפגין אהבה ואחווה שכולם באותה דעה, הרעיון הוא איך לא לצאת מאיזון ולהיסגר רגשית מול מי שלא מזהה ומסכים עם זה.זו מראה מצויינת לכך שקל לאהוב רק את מי שמוכר ודומה.כמו ש"אם תרצו" נתפסים כגוף סגור שתומך ומקבל רק את דרכו, כך גם הבעת דעתך מתוך כביכול הצד השני וה"פתוח", מבטאת את אותו הדבר-ביקורת וסגירות על השונה.כמה קשה ומתעתע ללמוד לאהוב.

    שגיא, 18-04-2010 09:45

  • מה שמעניין זה שלעיתים רחוקות

    אם בכלל, שומעים על עשייה חברתית של ארגוני השמאל למען הציבור היהודי בישראל. כאשר מדובר בכל אותם "נפגעים חברתית שנשכחו מאחור" מדובר מבחינתי בקשישים,נוער בסיכון,בעלי נכויות, נשים נפגעות אלימות, וכו'. כאשר מדובר ב"זכויות האדם" כמעט תמיד מדובר בזכויות הציבור הערבי. האם מישהו יכול לטעון שאין עוולות חברתיות הנגרמות ליהודים? אם מישהו עושה משהו בעניין בארגוני השמאל מדוע כמעט שאין שומעים על כך? אינני כותב את הדברים כהתרסה, אלא כהתנגדות לחד-צדדיות שתוצאותיה אינן מועילות לחברה שלנו, הזקוקה לכל קול המסוגל להתנגד לעוולות חברתיות. חג שמח.

    מאזין קבוע, 18-04-2010 20:22

  • למאזין קבוע

    מה שאתה אומר הוא נכון לחלוטין. בהחלט שקיימות קבוצות נזקקות בתוך האזרחים היהוגים וכמובן שיש לטפל ולדאוג גם להם...שאלת פעם מי עושה זאת??? הקרן החדשה שמוזכרת כאן מתעסקת בדיוק בדברים הללו!!! זה שקל לתייג אותה כעוד ארגון שמאלני תומך ערבים אין זה אומר שזו האמת! הקרן אמנם מטפלת גם באותו ציבור שברור לחלוטין שהוא פגוע - אך היא גם הארגון שמקים את שדולת הנשים, תמיכה בפליטים (או שגם הם לא בסדר למרות שהם לא ערבים) ומנסה להקים כאן חברה יותר טובה שלא עושה רק לביתה אלא מבינה שישנן עוד נפשות שנמצאות כאן בעולם. אם תרצו לעומת זאת דואגת למשהו מאוד ספציפי - יהודי! וגם לגביו יש לה הסקות מאחר והנה עובדה, ישנם "יהודים" שאינם שייכים לעם ישראל לפי דעתה ומכאן מתחילות הבעיות האמיתיות! לא יכול להיות שכבר מבפנים לא תהיה קבלה של עוד דעה ושל דרך חשיבה שונה שמאפשרת גם לנשמות אחרות לחיות בתוכנו.

    מציאות - גם אם היא קשה, 19-04-2010 03:02

  • רדיפת קצינים היא חוסר אחריות כלפי החברה בישראל

    וזה מה שעושה הקרן, תומכיה נותנים יד לרדיפה זו ולזילות חיי חיילי צה"ל. נקודה!

    יוחנן, 07-08-2010 18:34