מגזין

קילר הלוהטת מאי פעם

פאנק, גלאם, פארודיה והיסטוריה. לכבוד ההוצאה המחודשת של "דופקים את הלבנים", אלבומם הראשון והיחיד של קילר הלוהטת, לאון פלדמן מסביר וממליץ

מאת לאון פלדמן. 30-04-2010

תגיות: אלבומים, קילר הלוהטת

קילר הלוהטת מאי פעם תמונת תוכן: אייל לנדסמן

"בוא ונשנה את העולם"   

את המיתולוגיה של 'קילר הלוהטת' כל חיפאי חובב רוק אמור להכיר, אבל רק לתזכר את הסנילים: זוהי להקה שפעלה מסוף שנות השבעים ועד אמצע השמונים והוקמה על ידי שני חברים טובים ואאוטסיידרים בזמן הלימודים בתיכון חיפאי. השניים מאוד אהבו את טי רקס, סלייד, אליס קופר ועוד הרכבי גלאם שעליהם שמעו אז רק דרך תחנות רדיו לא ישראליות. השניים הם ירון דקל (לא העיתונאי, למרות שבויקיפדיה מקשרים את שמם יחד) ויורם מארק רייך, מוזיקאי, כותב ועורך בעיתונים שונים, סאטיריקן, לימים גם סופר ואפילו נציגנו בלונדון, אך בעיקר, האיש שלאורך עשרות שנים מקיים את אותה הבטחה שהבטיח כבר בגיל 16 - לעשות מהפכת רוק בישראל. מקיים אמרנו? טוב, אולי אני כבר מתחיל להגזים בפרץ הנוסטלגיות המתוקה שאופפת אותי בכל פעם שאני חושב על קילר, אבל בהחלט מנסה כבר כמעט ארבעה עשורים להניח כמה אבני פינה בהיסטוריית המוזיקה המקומית. אולי כעת, עם הוצאתו מחדש של האלבום הראשון של הלהקה, הבטחה זאת תתממש ויורם יוכל ליהנות מפירות הזרעים ששתל כשהיה בתיכון.

 

פרטים נוספים,שבחיפוש גוגלי קל ניתן לדלות, הם שהלהקה שיחררה אלבום אחד רישמי 'דופקים את הלבנים' (85), שאחר כך עבר יורם להתגורר למשך חמש שנים בלונדון ושם מצא משקיע שהימר עליו וניסה להפוך אותו לכוכב רוק בשם MARK FROM THE HOLYLAND -  נושא הבשורה (בשורת הרוק) מארץ הקודש עם גיטרה חשמלית בצורת צלב, שחלק מהשירים באנגלית יצאו באלבום בשם (Controversial (89 ושבתחילת הניינטיז יורם הוציא אוספי רוק אלטרנטיביים וחתרניים של הרכבים מקומיים ותיחזק את פעילותו המוזיקלית בעשרות טורים הומוריסטיים ('ראש גנוב', 'טריפ' ו'ראש קטן') במקומונים החיפאיים השולטים בתקופת הזהר של אלה. אגב, טורים קרועים אלה, בכיכובם של מבקר המסעדות מיקי שניצלבאום וסופר הסקס המתוסכל ז' פינקוס, השפיעו על חוש ההומור שלי בצורה דראסטית, הרבה לפני ששמעתי את "מה יש" ונגנבתי מ"העולם הערב". אבל את זה נשאיר לסקירה אחרת.

"היא כה סקסית"  

את העובדה שלהקת 'מוניקה סקס' לקחה את שמה מהבאסיסטית של קילר (כן כן, היתה בלהקה בחורה בשם מוניקה סקס), חובבי טריווית הרוק הישראלי אמורים להכיר. אך גם את העובדה שלאורך ימי הלהקה עברו בה נגנים שהצטרפו לאחר מכן ללהקות שהתפרסמו קצת יותר: גיל אלון שהצטרף לאתניקס, אסף מרוז שהיה באיפה הילד ואפילו אריאל קרס מהשפן הנכון (נו טוב, אולי הדוגמא האחרונה לא רלוונטית, כי גם השפן, די כמו קילר, נשארה בהערות השוליים של הרוק המקומי. וגם על כך בסקירה נפרדת, תרשמו לכם בצד שהכותב חייב לכם כבר שתיים).

 אז למה בעצם להיזכר בלהקה הזאת עכשיו תשאלו?

ובכן, סוף סוף יוצא במהדורת סי.די האלבום הראשון של קילר, 'דופקים את הלבנים', שכוללת 11 שירים מאותה יצירה ראשונית, ותסלחו לי על הצרפתית, מופתית וכמעט אלמונית, וגם, 16 שירים נוספים (חלקם חדשים לגמרי) בדמות אוסף בונוס המצורף לדיסק - אכן גאווה ישראלית! ולחיפאי גאה כמוני, שכותב שורות אלו - מדובר בחגיגה! לא רק נוסטלגית ודביקה כפי שאפשר לצפות ממפגש מחודש עם להקת הרוק הראשונה שראיתי בהופעה (אי שם בשכונת דניה הצפונית מאוד, יחד עם עוד עשרה אנשים), אלא גם שיעור קטן בהיסטוריית רוק מקומית.

"יורדים עלייך כסאח"  

אז למה בעצם הם נשארו די אלמוניים ואפילו זניחים במעט אנתולוגיות הרוק הישראלי למיניהן ('סוף עונת התפוזים', למשל)? מדוע עד היום השיר "יורדים עלייך כסאח" לא הפך להמנון איצטדיונים? הכו בי, אין לי מושג. וזה לא שהקילרים לא ידעו לעשות לעצמם יח"צ, דווקא כן. אני זוכר שהסינגל של 'אני רוצה להיות ראש הממשלה' נשלח ל- 120 חברי הכנסת דאז, ש"עיר של בתולות" מומן על ידי לא אחר מאשר אגף התרבות של עיריית חיפה (הקילרים, בציניות אופיינית, הבטיחו לראש העירייה שלהם להקליט שיר על חיפה, ואכן הקליטו את השיר 'עיר של בתולות' שמלגלג על עירם האהובה ומתאר את השעמום והדכדוך בה), שכמעט כל 'עיר נוער' אירחה את הלהקה, שזאת היתה אחת הלהקות היחידות דאז שעלתה לבמה עם איפור ותלבושות גלאם מפוארות, שעטיפת האלבום הראשון שלהם כללה ישבן חשוף ולכן הוחרמה ממדפי החנויות "הממוסדות" ועוד עשרות "גימיקים" שהיום נחשבים להברקות יח"צ. אבל היי, מדובר בתקופה החשוכה של שנות השמונים, בה שלטו להקות צבאיות, ואם מישהו היה מגיע עם מעט "פוזה" הוא קוטלג מיד כאאוטסיידר (מישהו זוכר איך נראתה סי היימן בסרט 'שוברים'?). ובכלל, היה די קשה אז לפרוץ את גבולות עיר הפועלים הצפונית, שעד היום נחשבת לעיירה בה הולכים לישון בשמונה בערב אחרי יום עבודה עמוס בנמל (דיויד ברוזה אפילו כתב על זה שיר די מחורבן שכמובן הפך ללהיט).

"עבד של רוקנרול"  

אבל חוסר ההתייחסות התקשורתית, מיעוט ההשמעות הרדיופוניות, הפירוקים והאיחודים הבלתי פוסקים של הלהקה, לא הוציאו את האוויר מגלגלי הPאנק של מארק רייך - לא לא. כמו אבן ריחיים כבדה אך משוייפת, הוא ממשיך, גם שלושה וחצי עשורים אחרי ההקמה, לנסות לגלגל את עצמו ואת הבייבי שלו בתרבות הישראלית. רק לפני כשנה וקצת, כשהשיר האלמותי "אני רוצה להיות ראש הממשלה" שב וחזר להיות רלוונטי (כך קרה לו בכל תקופת בחירות, והיו במדינתנו מלאת המהפכים כבר כמה וכמה כאלה מאז שנוצר) הוא עשה לו שיפצור, ויחד עם גיל קופטש, שהתמודד בראש רשימת 'עלה ירוק' לכנסת, השיר צולם לקליפ די חתרני. קופטש כמובן לא עבר את אחוז החסימה, אבל כנראה המפגש המחודש עם החומרים של קילר, מספר מעריצים אדוקים, אתר אינטרנט מושקע, קארמה חיפאית ומפה אסטרולוגית כלשהי, הזריקו פרץ אנרגיות לגוף הצנום של מארק רייך שהחליט שזהו זה, הפעם זה חייב לעבוד. מאז, הקילרים חזרו לפעילות, הם אפילו נסעו עד לתל אביב כדי להקליט כמה שירים חדשים, התארחו בכמה משדרי רדיו (כולל אצלי בתקופת גלותי ברדיו גוסס אחד) ועשו את הבלתי יאמן - הוציאו סוף סוף את השירים שלהם על קומפקט, בהשקעה יקרה להחריד של רימאסטרינג ושיחזור ההקלטות המקוריות מסרטי הקלטה מתפוררים. כאמור - גויאבה ישראלית למהדרין!

"ראש בעננים"  

לגבי הדיסק עצמו: מדובר בהפגנת יכולות רוק בלתי נדלות, על שלל סגנונות. מפאנק (פ' דגושה כמובן), גלאם, רוקבילי, סרף, קאבר ל'חנל'ה התבלבלה' (צלילי העוד), מפגשים בלתי אפשריים בין הדור הצעיר של הפאנק רוק המקומי (יוסלס איי די) לדינוזאורים החיפאיים, וגם כמות מדהימה של טקסטים מושחזים, שנונים, בועטים ומצחיקים -  וזה עובד!

26 שירים יש באלבום הכפול הזה. 11 באלבום הראשון, הדפסה מחודשת של אותו אחד מ- 85', רק שהפעם כאמור נעשתה כאן עבודת מאסטרינג מעולה, ועל אף הבוסריות המסויימת והנאיביות החיפאית עם להיטי רוק פופי, גלאם, פאנק, סרף בדיקציה משובחת והגשה מנצחת - הכל נשמע מאוד עדכני. בנוסף, עוד 15 קטעים מצויינים שכמעט כולם מודפסים כאן לראשונה על דיסק, חלקם אפילו ממש חדשים והוקלטו בשנה האחרונה בהרבה חדוות יצירה. שומעים את זה.

                               

 אז אולי זה יכול להישמע לכם קצת נאיבי, אך יתכן וזה יזכיר לכם למה התחלתם לאהוב מוזיקה מלכתחילה, כי אנרגיות הנעורים, הרצון לשנות, לבעוט, לפרק מוסכמות, להתחפש, לזקק את תחושת הרוק לטקסטים מבריקים, מקצב תופים ממכר, סולואי גיטרה כובשי הרים ושירה ישר לפנים זה בעצם העניין כולו. כי פזמון מוצלח הוא פזמון מוצלח, כי רוקנרול זה סקס, כי מוזיקה מגשרת בין דורות, וגם הילדים הגדולים האלה יכולים להשתלב עכשיו בגדול בפלייליסט של הילדים שלהם (לרוב חברי הלהקה יש היום צאצאים בגיל צבא). אני אוהב את זה, אני חושב שגם אתם תאהבו. אני ממליץ ללכת על זה ולדפוק את הלבנים! קנו את האלבום של קילר, גם אם אתם לא חיפאים, גם אם אתם שומעים רק את 'ארט ברוט' או 'ברייט אייס' באיי פון שלכם ופיצ'פורק זה התנ"ך שלכם. אולי תשנאו אותי אחרי זה, אבל היי, אני בסך הכול מעריץ של להקה שמנסֵה כבר שנים להגיד לכולם - תקשיבו להם!

 

למייספייס  

תגובות

  • להרים קרן הפאנק והגלאם בישראל!!!!

    הרקליטוס, 19-04-2010 09:30

  • אחלה ביקורת ליאון

    אני באמת אוהב את הלהקה, ואני היה האיש שדחף לאיחודה. אכן גם ניגנתי איתם קצת, אולי יהיה עוד שיתוף פעולה בעתיד

    אריאל קרס, 19-04-2010 18:00

  • להקה מעולה

    סחטיין לאון :)

    יבגני, 30-04-2010 19:45

  • גמאני גדלתי על ז. פינקוס

    ופינטזתי ללכת לערבי סגול כהה שיורם מארק רייך הרים בסינמטק, אבל בכל זאת, הייתי עוד לפני כיתה ד'. חיפה כבוד!

    עוד חיפאי, 02-05-2010 02:09

  • חרא להקה

    פיור ג'אנק- אגדה שלא היתה באמת

    חיפאי, 03-05-2010 01:22

  • הערצתי את הלהקה בטירוף, הגעתי להופעות, פנטזתי בלילות

    הייתי אז בת 15-16-17... אחר כך מצאתי לי גיבורים אחרים. לא האמנתי שעכשיו בגיל 35 אתקל שוב בלהקה שעשתה לי את זה בימי הנעורים. והנה אני עומדת (יושבת) נרעשת, עם דמעות בעיניים, אל מול הנוסטלגיה. קילר, קילר! אוהבת אתכם!

    חיפאית, 03-05-2010 16:51