מגזין

יוצאת לטור

עדי הררי יצאה לטור ובדרך ראתה את ה- Black Keys, דינוזאורים וחיות אחרות

מאת עדי הררי. 09-04-2010

תגיות: יוצאת לטור, The Black Keys

יוצאת לטורPhoto By: Scott Kinmartin

עשרה ימים של חופש פסח משכר חושים, או כל סופרלטיב חסר פרופורציה אחר לבחירתכם. על הדף היו לי ערמות של עבודה, שלוש תוכניות לערוך, שתי כתבות ואחד פיילוט לתוכנית חדשה בלייב. בפועל? שיטוטים אינסופיים מול המסך, סרטים וסדרות, מוזיקה חדשה, ארוחות ערב מפנקות, קצת שינה, קצת מצה עם שוקולד ובעיקר נגיסות קטנות מכרסמות של רגשות אשם. בימים הראשונים עוד עבדתי, אך ביום הראשון שטעמתי את טעמו של חופש חף מכל עבודה או מטלה, הררי האחריות קרסו ואני נותרתי עם תחושת דיסוננס חריפה שאפילו התירוצים שלי לבטלנות לא מכבדים את המעמד. אבל אני סתם מתלוננת בפולנית, הנה כמה נגיסות קטנות מהחופש שלי.

ההורים שלי לא לקחו אותי לחו"ל, ועם 26 שקלים בעובר ושב, ברור שלא לקחתי את עצמי, אבל מצאתי אחלה דרכים מקוריות להעביר את הזמן. בחול המועד התכנסנו כמה אנשים (מצוינים) מהתחנה לעשות שלוש שעות של גב אל גב נותן בראש - היה כייף, מצחיק ובעיקר פורה. כמות המוזיקה החדשה ששמעתי מספיקה לי למינימום שלוש תוכניות, וכמות היין ששתיתי הספיקה להפוך אותי לגמרי. אך ההתרגשות האמיתית הגיעה כששמעתי שה- Black Keys מוציאים אלבום חדש ב-18 למאי. Heee-haaaa. אולי מהלהקות האהובות עלי בעולם, דואו של גיטרות-תופים עבים, כבדים, נוטפים בלוז סקסי גברי כיאה לקאובויים אמיתיים מאקרון, אוהיו, ארה"ב. טעימה מצוינת קבלתי במייל (תודה אמיר עטר) לשיר Tighten up, אשר בדומה לאלבומם הקודם, Attack and Release, גם הוא הופק תחת ידיו המופלאות של Danger mouse (הבחור לא נח לדקה).

התכוננו, השיר באמת אדיר אבל הוא כלום לעומת הקליפ:

קצת מידע על האלבום ועל הטור

 זה כנראה הזמן לעבור נושא, כיאה לפסקה חדשה, אבל אני פשוט לא יכולה. לראות בובת דינוזאור רוקדת בסלייד ושרה שירים של ה-  Black Keys זה גאוני ברמה של אחיינים שלי בכיתה ב', וזה עדיין אחד הדברים הכי כיפים שראיתי החופש הזה.

ועם כבר בדינוזאורים עסקנו, לא נקדיש פסקה למפלצת הענק "סינמה סיטי ראשל"צ"? חברים, אמריקה זה כאן: קומפלקס של 26 בתי קולנוע, גלידת אייסברג בראשון, בובות דינוזאורים על שדרות משה דיין ורצפה שמחליפה צבעים - כזה בוגי, הכי טרבולטה שיש. בעוד חיות אדם עוטים על עליסה בארץ הפלאות בתלת מימד באולם הזכוכית (יש כזה שם, לא המצאתי), מגרש החנייה מפוצץ עד חולון והפקקים מגיעים לי עד הבית, נתקלתי באבסורד שבכל הבלגן הזה פשוט אין מה לראות. איחור קטן של 10 דקות כדי לשאוף אוויר ראוי בחוץ, והנה מולנו 26 אולמות קולנוע עם מבחר כזה עלוב של סרטים, מבייש אפילו את ערוצי הכבלים. אבל זה ממש לא משנה, העיקר יש אחלה קניון, העובדה שהמתחם מפספס את מטרתו העיקרית: להציג אופציות בלתי נגמרות לסרטים מסחריים, כנראה מאוד שולית. לא נורא, הלכנו לרקוד על הרצפות הצבעוניות, אחר כך, גם הלכנו לחפש את פרנק בין הדינוזאורים בחוץ.

ועם כבר ביצורים עסקנו, תכירו, זה חוויאר:

הוויאר1

עברו כבר שנתיים וחצי מאז שחאתול, החתול האגדי שלי, מת ומאז אני מחפשת תחליפים זולים והנה מצאתי משהו ראוי. אז זה כאמור חוויאר, הוא חתול אשפתות והוא עשוי מגרב של חברה טובה שלי (שם האמנית שמור במערכת). הוא לא עושה הרבה, אבל המבט המכופתר שלו עושה לי יותר טוב כשאני מגיעה כל יום הביתה. חוץ מזה יש לו חיוך עקום וגם לי, אז אנחנו די דומים.דברתי על הסווניגרים מקודם, זאת הגרסה המלאה:סווינגרים שלושה גברים ותינוקת מה - 31.03.10 עם ניר גורלי, אביעד טובי, אמיר עטר ואנוכי.  לטרקליסט המלא.

             

לטור הקודם

תגובות

  • הררי שידוכים בע"מ

    אז את משיגה לי דייט עם פרנק?

    דויטשר, 09-04-2010 18:15