מגזין

הסיפור מאחורי השיר - Kitzu

קרן רובין מציגה מדי שבוע סיפור אחד, אמן אחד, שיר אחד. והפעם נעם הלפר מלהקת קיצו מספר על ניכור, חוסר רגש וגיבורי על בשיר "Diamonds"

מאת קרן רובין. 07-04-2010

תגיות: Kitzu

הסיפור מאחורי השיר - Kitzu

  

מתי כתבת את השיר, ובאיזו סיטואציה?  "אני לא כל כך זוכר. זה היה אחרי שהתחלנו לעבוד כקיצו. אנחנו עובדים כבר שלוש שנים, את השיר כתבתי בערך לפני שנתיים וחצי. כמו תמיד, הזיות בבית. קיבלתי מחברת משירה, שהייתה המדריכה שלי בצבא, ואז יצאנו יחד מעט זמן. היא הכינה לי מחברת, ואני לקחתי אותה למקום לכתוב בו שירים. כתבתי את השיר הזה במחברת הזו. עוד גרתי בבית של ההורים וחשבתי לעצמי. ככה אני כותב שירים בדרך כלל, בשקט עם עצמי. מעכל את הדברים ומנסה למצוא אחיזה במציאות, בעולם המוזר הזה. השיר אסוציאטיבי, כשכתבתי אותו לא היה לי נושא מוגדר, פשוט הייתי צריך לכתוב".

 על מה השיר, ואיך זה מתקשר לשם שלו? "השיר הוא על אווירה של ניכור, עיני פלסטיק, אין רגש. כל אחד בורא לעצמו את המציאות והשאיפה להגיע למקום הנקי הזה, הטהור הזה, זה פתאום מזכיר סצנה מיומן נעורים שכולו מסטול גמור ואומר הכי בכנות 'אני רק רוצה להיות טהור'. זה מאד מתחבר לי עם יהלומים ועם השאיפה הזאת".

למה הרגשת כך? "כמו שאמרתי, לפעמים אני צריך לכתוב. אז לקחתי את העט והמחברת וכתבתי ברצף את הבית ואת הפזמון. לא הייתה סיבה מוחשית, סתם ריקנות. הייתי בתקופה ארוכה של לא לעשות כלום אחרי שהשתחררתי מהצבא". מה עשית בצבא? "הייתי מאבחן פסיכוטכני, שירתתי בלשכת גיוס בירושלים". אז השתחררת וחיפשת עבודה? "לא, לא ממש. אף פעם לא הייתי בקטע של העבודות הרגילות. אני לא כל כך אוהב לעבוד במובן הרגיל של המילה, אני מאמין שאני לא פה בשביל זה. אני צריך לעשות מוזיקה, זה יותר מרגיש כמו הייעוד שלי. מגיל 17 לימדתי גיטרה, זו עבודה שאני כן נהנה ממנה. אני מאמין שכל אדם בורא לעצמו את המציאות, אבל הלימוד גיטרה הגיע אליי מעצמו. היתה לי להקת פרוגרסיב מטאל ואחרי הופעה פעם בא אליי ילד שאמר 'אני אוהב את איך שאתה מנגן ואני רוצה שתלמד אותי', אמרתי לו שאני לא מורה אבל הוא ביקש שוב והסכמתי. "תמיד הייתי מחפש אחיזה במציאות, בבית הראשון יש את המשפט 'מעולם לא מצאתי את הקן שלי' ולפעמים מגיעים למצב של הרגשה שאתה מבין, שאתה יודע שמצאת מקום נוח, לא אבוד להיות בו וזה מוביל לפזמון, שבו נאמר שיש דברים טובים, אפשר למצוא את הטוב הזה של לחבק את הנחמה". 

תסביר "לחבק את הנחמה", זה משפט שנמצא גם בתוך השיר. "חלק מהעניין הזה אמור לגרום להבנה שאתה לא אמור להספיק הכל, אלא להתגלגל, לא חייבים ללכת בדרך של האנשים האחרים ולהיות כמוהם. תמיד הייתה לי הרגשה כזאת, שאני לא. אני חושב שזה היה בחופש הגדול שבין כיתה ט' לי' שהפסקתי להרגיש אותו דבר, שהתחלתי ללכת בדרך שלי, או יותר נכון לחפש את הדרך שלי ללכת בה. עם הדברים האלה הגעתי לשלב שבו סיימתי לכתוב את השיר בגילגול הכתיבה הראשון שלו".

מתי המשכת לכתוב את השיר? "בערך שנה אחר כך. התחלנו לנגן אותו עם הלהקה ככה, כמו שהוא בגלגול הראשון שלו, רק בית ופזמון. ואז הלחנתי משהו והבנתי שהם חברים (צוחק). הלחנתי מנגינה בלי מילים הקלטתי אותו והבאתי אותו להשמיע ללהקה. ניסינו לעבוד עליו, זה לא צלח ועזבנו את זה. אחרי תקופה מסוימת הבסיסט, ניר לייסט הגיבור רצה שנמשיך לעבוד עליו".

 

אתה מנסה ליצור לו מוניטין של סופרמן? "יש לנו חלום בלהקה שברגע שנצבור מספיק כסף בקופת להקה שלנו, נקנה זרקור ענק כדי שנוכל להזעיק את ניר לייסט הגיבור כשנצטרך. הוא הכי יעיל ותמיד עוזר, וחברה שלי המציאה לו את השם הזה. בקיצור אז הוא זה ששלף את הקטע הזה שוב ורצה שנכתוב לו המשך. בשלב הזה הוספתי את המילים למנגינה שהלחנתי בשלב המאוחר יותר והן הגיעו בהרגשה של מסקנה".  

מה המסקנה? "המסקנה היא לחבר את כל החלקים של הפאזל, הניכור עם המציאות של המקום, עם החום, עם האהבה, עם הקושי עם העצב, למצוא את השקט ולהוציא הכל החוצה. בעיניי, הרבה פעמים כשאתה לבד בשקט קורה המבחן האמיתי, יש לך את הכח xml:namespace prefix = mce />xml:namespace prefix = mce /> (או לפחות ככה זה אצלי) להפיל את עצמך לקרשים, או דווקא לחשוב מה אתה רוצה לעשות, כרגע או בחיים האלה באופו כללי, ולגרום לו לקרות. 'מעכשיו הדלתות יפתחו עבורי!' זה סוג של מנטרה, מעכשיו זה קורה בדרך שלי".   

Diamonds

Plastic eyes and no emotions, No green grass here, just the ocean. Left behind just like the rest, Never found my nest.

Float right in, there's room for diamonds, Ease the pain and hug the comfort. As you see them walk right by you, It was never meant to be.

Integrate the known and found, Let it all out - clear your mind.

Bitten by the snake inside, the silence ate me - she ate me up! From now on doors will open up for me!

לטור הקודם: נועם וזאנה -personality

תגובות

  • זרקור מרימים לבטמאן, לא לסופרמאן

    להקה גדולה, שיר מעולה.

    קיצו-רררר, 08-04-2010 12:17

  • נכון אבל השאלה קודמת לתשובה :)

    סוודיש, 09-04-2010 12:21