מגזין

סאונד זורם

יו לה טנגו, מחלוצת הרוק האלטרנטיבי, ביצעה הופעה מרשימה אמש והוכיחה שאפשר לתת קצת יותר מהכל. שירן מוסטובוי צללה אל ערב בלתי נשכח

מאת שירן מוסטובוי. 23-03-2010

תגיות: Yo La Tengo

סאונד זורםצילום: יחסי ציבור

כשיש לך את זה, יש לך את זה ובכמויות. ליו לה טנגו, מחלוצת הדרך ברוק האלטרנטיבי, היה את זה אמש אפשר להגיד אפילו ביגטיים, במונחים המקומיים שלנו.   איירה קפלן ראש הלהקה הוביל את הערב, אליו הצטרפו אשתו ג'ורג'יה האבלי, שתקנית ותותחית תיפופים ומקצבים וג'ורג' מקניו על בס שמן ומאסיבי עם נוכחות מלאה על הרמקולים.

 

לאחר שעבר שיפוצים והורחב (שוב), הבארבי היה מלא עד כמעט אפס מקום באנשים מכל סטראוטיפ אפשרי, צווחים ומתנועעים ללא מרגוע, מהקסם שבמוסיקה המהדהדת של החבורה הצנועה והחביבה שהזיעה על הבמה בנגינה מאומצת, ממושכת ומדויקת.

 

התרגשתי מאוד לראות את הלהקה הוותיקה בפעם הראשונה בישראל, אחרי טור עולמי שהחל בספטמבר, כשהיא נותנת הכול על הבמה פלוס שני הדרנים. נמלאתי באהבה מלראותם על הבמה, אנשים צנועים שמנגנים יחדיו כבר 18 שנים, בכיף, בשמחה ובתחושה של אתגר ועניין רב בלכבוש מקומות נוספים על הפלנטה.

  

הביצוע לשיר Pass The Hatchet, I think I’m Goodkind, אשר גם פותח את אלבומם האהוב עלי בעל השם הארוך I’m Not Afraid Of You And I will Beat Your Ass  משנת 2006, היה זה שסגר את ההופעה. קטע אינסטרומנטלי ברובו, הנמשך כמעט עשר דקות באלבום ובהופעה התארך לכדי רבע שעה, מהפנטת ומרובת צלילות מצד כל המשתתפים. נדמה כי השיר נכתב בהשראת זרימת מים מסויימת, בהתקף סאונד שסופו בהחלקה על גבי מגלשת מים אינסופית. הצלילה החלה מעט לפני, כאשר ניגנו ברצף ובהמשכיות הרמונית, מספר שירים והכשירו את הקרקע לקראת הצלילה האמיתית. עם זאת, אני חייבת לציין כי היו כמה שירים שבאלבום נשמעים משכנעים יותר מאשר על הבמה.

  

Unplug the microphoneThe ticker tape screamsThen I burst throughOn a sound attackCan't see for milesCan't see the pavement for the streetWell it's slide slide slideDown the water slide

למרות כל האווירה שזרמה ניכרו בעיות סאונד בעיקר בתחילת ההופעה, שהובילו את איירה לנזוף בסאונדמן המיובא שלו ולאיים להביא מחליף ולהעלותו על הטיסה הבאה בחזרה הביתה להובוקן, ניו ג'רזי, עיר מולדתם. כמובן שהכול נאמר ברוח טובה ובקריצה, והמשך ההופעה היה חלק ולבבות הנוכחים פעמו כאחד.

  

The Gentle Art of Making Distortion

 

קפלן הוא אומן דיסטורשן, אומנות שבה נורא קל להעמיס על המאזין ולהמאיס עליו את הסאונד, אך למזלנו מדובר לא בסתם אומן, אלא באומן מנוסה, מיומן ורגיש לפרטים (בדומה לג'יי מסקיס מדינוזאור ג'וניור שמתמחה ביצירת סאונד דומה, מרובה אפקטים, אם כי אינטנסיבי מדי לעיתים).

 

הדרך בה התנהל עם הגיטרה מול המגברים, מעלה ומוריד לפי הצורך, לפי המינונים, משתמש בעזרים, רוקד בחושניות עם הגיטרה אם תרצו, העבירה תחושה של הרבה רעש כמובן. אבל זו הייתה תחושת רעש נעימה, לא מזיקה ואף מחזקת, לא מהסוג שגלעד ארדן היה מאשר או אוהב (אם בכלל הוא אוהב מוסיקה מסוג כלשהו). אך עבורי ועבור מאות האנשים בבארבי, בדיוק ברגעים האלה הגיעה התעלות הנפש, שלכמה רגעים בודדים (שהתחברו לכדי כמעט שעתיים בתכלס) הייתה שמחה להיות שם למעלה בחלל האמורפי ולא כאן על הקרקע הבטוחה, היציבה והרועדת. מפחד.

 

ליו לה טנגו יש את היכולת המופלאה לסחוף אחריהם קהל כמעט בכל שיר שינגנו, החל מאלו השקטים שנשמעים דומים יותר לבל וסבסטיאן וזירו 7, ועד לשירים שנשמעים יותר כמו מכות חשמל מתונות. את סוף הערב ואת ההדרן השני והמצוין סיים השיר You Can Have It All הרומנטי והמרגש, ואכן אחריו יצאתי בתחושה שקיבלתי את כל מה שייחלתי לעצמי לאותו ערב ואף יותר מכך, קיבלתי את מה שיש להם, היה להם וממה שראיתי, בטוח עוד יהיה.  

  

יו לה טנגו הופיעו במועדון הבארבי, תל אביב ב-22.3. הופעתם הנוספת תתקיים בבארבי, תל אביב ב-23.3.

  

תגובות