מגזין

מחשבות על כיוון הרוח

גל גדול של חסד מגיע. לאחר יותר מחודש של האזנה מקדימה לאלבום הבכורה של צח דרורי מגיעות כמה תובנות על אחד האלבומים החשובים של התקופה

מאת גיל רוביו. 21-03-2010

תגיות: אלבומים, צח דרורי

מחשבות על כיוון הרוח

את "שדה חיטה", הסינגל הראשון מתוך האלבום, שמעתי לראשונה ברדיו במהלך נסיעה. התחושה היתה של מפגש נדיר שמחייב עצירה לבירור הפרטים. מהצלילים הראשונים נוצרה בי דריכות נדירה, כזו שמצליחה לסקרן ולרגש כמעט בו זמנית. משהו במתח שבין לופ התופים-דיסטורשן לבין השירה המופנמת של דרורי הצליח להציף את המילים של שיר המחאה הזה לפני השטח. הספינה שלנו שטה ללא כיוון ויכולת שליטה, הקברניט שיכור (איזו יכולת נבואית ואקטואלית) אך אנחנו המלחים נמצאים במקום אחר. מעדיפים לשיר על פריחה ואהבה - כשהחרטום נמצא על סף תהום לא ברור. תחושת הדריכות התעצמה בכניסה של כלי המיתר והנשיפה ובקולות הרקע. רשמתי את שם השיר והמבצע על פתק, רק כדי לשמר את התחושה שאתה "חייב" לשים יד על השיר הזה ולברר מה עוד יש למבצע שלו להציע.

לשמחתי, התגובה הריגשית שלי לשיר לא היתה ייחודית. כמה שומרי-סוד שעבדו עם דרורי על הכנת האלבום היו שותפים לתחושה שמבעבע כאן פרוייקט מוזיקאלי נדיר שעתיד להשאיר חותם. איש מהשותפים לשמיעה הראשונית של ההקלטות לא יכול היה להישאר אדיש. קיבלתי לידי את שני חלקיו של האלבום והכיבוש הדרורי הושלם. השירים התנחלו כמעט בכל דקת האזנה פנוייה שלי ובעיקר התנחלו אצלי בתודעה ובלב.

צעד אמיץ הוא להציע למאזינים מפגש ראשון איתך כיוצר באלבום כפול. מצד שני, כשאתה בוגר מרוב הזמרים הנולדים, ובעיקר כשאתה עתיר ניסיון הן כמוזיקאי ובעיקר כאדם על פני האדמה, הצורך של דרורי להביא את כל המטען הגדול הזה די מובן לי. "כיוון הרוח" וחלקו השני "הנחל והסלע" הם רישומי מסע אישי נוקב ובוגר, מעורר פליאה ומחשבה ומקפל בתוכו הבטחה גדולה להמשך. המסע של דרורי רק התחיל: "אני חזור מגלות מדבר..... אני יוצא לגלות שנייה". שני חלקי האלבום מחייבים האזנה מתמשכת, שרק במהלכה מתגלה במלואו היופי הטמון בו. בעידן שבו אוסף הגירויים ניתח בנו ללא הרף, צריך רק לקוות שתינתן לו ההזדמנות הזו. היא תשתלם.

זה מחכה לך

קום וקח את זה

קום ולך את זה

("סוסים")

  

ההתחברות הכל-כך מיידית שלי לשירה של דרורי, למילים, לתובנות ולשאלות שלו, אולי נובעת מהתחושה שאנחנו נמצאים באותה נקודה בחיים. דרורי כותב מתוך פרספקטיבה של זמן, של בגרות, אך גם מתוך מודעות שהמסע טרם הושלם. הוא כותב על פרק שחלף ועל זה שעתיד לבוא. "סוסים" הוא מהשירים הנדירים הללו שאתה מרגיש בזמן אפס שכאילו נכתבו אליך ישירות. כמו המנון אישי שתרצה לצעוק לתוך הרוח, בעיקר כדי שיהדהד אליך חזרה. בא הזמן לפיקחון, זמן לבחירה. בא הזמן של זה. כולנו בעצם נמצאים במקום שנדרשת בו החלטה כדי שלא נאבד את מה שצפוי לנו. זה לא משנה מהי הבחירה הספציפית שאנחנו נדרשים לה אבל את "זריקת העידוד" הזו ראוי שניתן לעצמנו, כמו את השיר, במינונים גבוהים.

דרורי כותב במעגלים. הוא מתאר את הסובב אותו בקשת גדולה של רבדים. האלוהות, הטבע, החברה הישראלית והאנושית, חבריו הקרובים, אהובתו הנעדרת, הוא עצמו. באותו האופן, הנמענים של השירים שלו מתפרשים ממנו בגוף ראשון והחוצה. המילים עמוסות בשאלות, בתובנות, בספקות ובהחלטות. דרורי עצמו מספר שכל חווית כתיבת המילים חדשה לו והוא מופתע מעוצמת התגובה של המאזינים והחיבור הרגשי שהם מוצאים אליהן. הצד הוותיק יותר שלו הוא דווקא המוזיקה והעיבוד. ב"ארגז הכלים" המוזיקאלי של דרורי יש כל כך הרבה עושר, ואולם הייחוד הוא ביכולת שלו ליצוק את כל אלו לשירים במינון מדוייק להפליא. היכולת להניח זה לצד זה את העכשיוי עם הקלאסי, האקוסטי עם האלקטרוני. הבניה של המצלול לרוחב ולעומק. במקום להעמיס, השימוש בכל אחד מהאלמנטים הוא מאופק ומחוכם. כך הפסנתר ב"אם תבוא", כלי הנשיפה הבוהקים ב"אי שם", האלקטרוניקה שמצליחה ממש לדבר ב"אנשים", הקונטרה באס המדוייק של יהוא ירון ב"שדה חיטה". אפילו המיקום של כניסת הגיטרה האקוסטית ב"דימיון". ומעל כל אלו עומדת הבחירה של דרורי לוותר על השירה שלו עצמו בחלק מהשירים באלבום לטובת ארבע זמרות, מהטובות והבולטות של התקופה האחרונה: יעל קראוס, רות דלורס-וייס, גל פרנקל ודניאלה ספקטור (שמבצעת את שניים מהשירים היפים באלבום - "אם תבוא" ו"רגעים").

"כיוון הרוח" מתאר אדם שנמצא בנקודת זמן עוצמתית. הוא בטווח שבין המשתנה והזורם לבין העקבי והיציב. בין הנחל והסלע. אדם שזקוק למצפן, מידות, מקל וחרב. אדם שהזיכרון והשכחה מרבים להעסיק אותו, גם במקומות שהשכחה היא סוג של חוף מבטחים שמעניק שחרור מדאגות. אדם שמאמין שהאהבה תמציא לו את הדרך, שתלמד אותו את כיוון הרוח והים. כזו שתחזיר אותו לשקט. כל מי שיש לו עיניים רואות ולב מרגיש יכול לחלוק עם דרורי את התחושות הללו ולכן אלו האנשים שיתחברו למוזיקה שלו, לרוח הפרטית שלו ולמצפן שהוא מציע.

"לא תאבד דבר

אם רק תבין

שזה לא שלך

וגם לא היה".

("דימיון")

"כיוון הרוח" הוא לטעמי אלבום הבכורה הטוב ביותר של יוצר ישראלי מאז הראשון והמופתי של אביתר בנאי והוא עומד כתף אל כתף עם "מה אעשה עכשיו" המצויין של קרולינה כאחד מהאלבומים הטובים והמעצבים של המוזיקה הישראלית בתקופה האחרונה. לא פחות.

טור זה פורסם באתר NRGמעריבלכל הכתבות של שדרני קול הקמפוס שפורסמו ב-NRG מעריב

תגובות

  • ריגשת אותי עם המילים

    ודרורי מרגש אותי עם היצירה. שבוע טוב שיהיה

    ינוביץ, 21-03-2010 22:43

  • מעניין

    שזה מזכיר לך את הראשון של אביתר בנאי, ולא טרחת לציין שהוא היה שותף ביצירת האלבום ההוא... טעות? יכול להיות שלא ידעת? בכל אופן - סחתיין.

    דקסטר בוכניק, 23-03-2010 00:42

  • ידעתי היטב

    צח היה שותף דווקא בהפקת האלבום השני של אביתר ("שיר טיול") שגם הוקלט בחלקו אצל צח בבית. העניין הוא שההשוואה בין השניים נחמדה כקוריוז אבל אין בה הרבה "בשר" מעניין לטעמי. הם חברים טובים הרבה שנים. so? ההשוואה היא לאלבום בכורה משמעותי שיותיר חותם. אבל תודה רבה על ההערה.

    גיל, 23-03-2010 10:08

  • וואו

    עדיין לא שמעתי את האלבום, אני רוצה להקדיש לו את הזמן הראוי והדרוש. מילותיך מרגשות ואמיתיות, איזה כיף לדעת שיש עוד אנשים, חברים למסע, כל אחד בשלו, מעביר את האנרגיות לאחר, אישור לכך שזה אנושי לעצור, להשתהות, להרגיש, לקבל, לתת. תודה

    גלית גרינר, 21-04-2010 11:38