מגזין

סכנה! מתח גבוה

שעשועון טלוויזיה חדש בצרפת מתחקה אחר הניסוי המפורסם של סטנלי מילגרם ובוחן את גבולות הרוע האנושי. גיל מטוס נע בין דטרמיניזם לרצון חופשי

מאת גיל מטוס. 18-03-2010

תגיות: גיל מטוס, טור, דעה, תקשורת, מדיה, סטנלי מילגרם, Peter Gabriel

סכנה! מתח גבוה

ביולי 1961, שלושה חודשים לאחר שהחל משפט אייכמן, נערך אחד הניסויים המרתקים והמפחידים ביותר בתולדות הפסיכולוגיה הניסויית. החוקר סטנלי מילגרם מאוניברסיטת ייל בחן את נכונותם של ארבעים נבדקים מכל רובדי החברה לציית להוראות שקיבלו ממנהיג מסוים, במצב שבו הם עשויים לחוש רתיעה מפני הדברים שעליהם לעשות. לנבדקים נאמר כי הניסוי מיועד לקדם מטרות חינוכיות ומטרתו לבדוק האם הענשת תלמידים על שגיאותיהם יכולה להשפיע באופן חיובי על צורת למידתם.

הנבדקים השתתפו בתפקיד המורה והוצבו מול לוח עם שלושים מפסקים החל מ 15 וולט ועד 450 וולט בהפרשים של 15 וולט ממפסק אחד לאחר. ההנחיות היו פשוטות להפליא - בכל פעם שתלמיד עונה תשובה שגויה לשאלה יש לתת לו הלם חשמלי. מתחילים ברמה הנמוכה ביותר, ומטפסים הלאה בכל תשובה שגויה. "התלמיד" שהוצב בצד השני, היה למעשה שחקן שנשכר למילוי המשימה והיה עליו להתחזות כמקבל מכת חשמל ולהגיב בצרחות, תחנונים, קללות ופרכוסים. מילגרם ביקש מהמתנדבים להתעלם מתגובות התלמיד ולתת הלם חשמלי בעוצמה המתבקשת בהתאם לכללי הניסוי.

רבים מהנבדקים חששו לתת הלם חזק וביקשו ממילגרם להפסיק את הניסוי, אולם זה השיב להם כי על המורה להתעלם מבקשות הרחמים של התלמיד ולהמשיך כרגיל. אם המשיך הנבדק להירתע, הוא אמר לו שחשוב להמשיך למען הצלחת הניסוי. נימוקו הסופי היה: "אין לך ברירה, אתה חייב להמשיך".

לפני הניסוי, כינס מילגרם קבוצה של 39 פסיכיאטרים וביקש מהם לנבא את אחוז האנשים הממוצע שיהיה מוכן להשתמש בדרגת ההלם הגבוהה והחמורה ביותר - 450 וולט. הפסיכיאטרים טענו שרוב הנבדקים לא יחצו את הדרגה של 150 וולט, ארבעה אחוזים יגיעו עד 300 ורק מיעוט קטן ומופרע בנפשו יגיע ל- 450. בפועל, התוצאות היו שונות, יותר מ- 60 אחוז מהנבדקים הגיעו לגבול של 450 וולט. במדינות כמו דרום אפריקה, איטליה, מערב גרמניה ואוסטרליה, האחוזים היו גבוהים יותר, עד 85 אחוז במינכן. הנבדקים של מילגרם היו מוכנים להגיע לדרגות גבוהות של מכות חשמל גם כשחלקם הביעו סלידה מוסרית מחוקי הניסוי.

והנה, ממש בימים אלו, שעשועון טלוויזיוני חדש שנערך במסגרת סרט דוקומנטרי שעוסק בריאליטי, מעורר סערה ברחבי צרפת ובעולם כולו. התוכנית "משחק המוות" היא העתקת ניסויו של מילגרם לפורמט ריאליטי. המשתתפים מציגים שאלות למשתתף אחר ומעניקים לו זרם חשמלי על כל טעות, כמובן שגם כאן - המשתמש הנשאל הוא שחקן ומי שמעודד את המשתתפים להמשיך במשחק הם המנחה והקהל שאינו יודע כי מדובר בניסוי. התוצאות אינן מפתיעות, 82 אחוז הלכו עד הסוף ורק אחוז קטן לא המשיך הלאה.  במובן זה, מעניין לראות כיצד רעיונות מהמדע ומהמעבדה חודרים לתרבות הפופולארית ומופצים להמונים. דוגמא נוספת הוא השעשועון הבריטי Golden Balls שמבוסס על דילמת האסיר מתורת המשחקים.

הניסוי של מילגרם ומה שנראה כמו הפופולריזציה הטלוויזיונית שלו מייצגים את אחד הוויכוחים העמוקים ביותר שחולשים לכל תחומי חיינו - תורשה לעומת סביבה. הנטייה הראשונה שנובעת מניסוי זה היא לטעון שטבע האדם רע מנעוריו ושהניסוי הוציא את התוקפנות החייתית של האדם מן הכוח אל הפועל. סוציוביולוגים אף ירחיקו לכת ויטענו כי אותה תוקפנות חייתית התפתחה כתכונה מועילה בעלת ערך שרידה. ולכן, הברירה הטבעית שימרה אותה וזהו שריד להיותנו בעלי חיים. מנגד, אפשר להסביר את התנהגות הנבדקים כתוצאה של הסביבה בה התקיים הניסוי. מילגרם אמר כי רוב הנבדקים תופסים את התנהגותם בהקשר רחב יותר שמועיל לחברה ולכן, פעולת זרם חשמלי לתלמיד, שנראית לא מוסרית במנותק מהקשרה, נתפסת באופן שונה כשהיא מוצגת כבעלת ערך חינוכי. לפיכך, הנבדק מטמיע את ערכי המוסר שלו ואישיותו במבנה מוסדי רחב יותר. הדטרמיניזם הגנטי תולה את שורשי הרוע בתורשה ואילו ההסבר הסביבתי טוען לבנאליות של הרוע, לפיו מדובר בתוצר פונקציונאלי של תנאים מבניים בלבד. מנגד, ניצב רצונו החופשי של האדם שבמקרה זה זוכה לסירוס רציני. בין אם מסיבות גנטיות ובין אם מסיבות מבניות - רוב האנשים בוחרים ללחוץ לוחצים על הכפתור.

השיח שנלווה לשעשועון עוסק בעיקר בשאלה: "ריאליטי לאן?" למעשה, אפשר לטעון כי אין הבדל בין שני המקרים הללו, אלא במוטיבציה. בניסוי של מילגרם המוטיבציה של המשתתפים הייתה קידום מטרותיו הנאצלות של החינוך. כמעט 50 שנה אחרי, בעולם שנושם תחת עדשת המצלמה, המוטיבציה של המשתתפים היא לנצח בתוכנית טלוויזיה, אבל השורה התחתונה זהה. הדיון שמתקיים כעת, הוא אותו דיון פופולארי שעוסק בגבולות הריאליטי - האם יגיע יום שבו באמת נחשמל אנשים למוות לשם הרייטינג והבידור? ומתי יהיה לנו רצח בשידור חי? באותה מידה, ניתן להפנות את השאלה אל תוכניתו החדשה והפופוליסטית להחריד של חיים הכט: האם יבוא יום ונשאיר תינוק אמיתי ברכב סגור כדי לבדוק את הישראלי ברחוב? בינתיים, אפשר להתנחם בכך שהאח הגדול של קשת עדיין לא העלים מתמודדים כמו האח הגדול של אוורול, למרות שהם ייעלמו מהתודעה שלנו תוך זמן קצר מאוד.

הריאליטי עדיין פועל בכפוף למערכות רבות ובתוך סביבה שלא בטוח תאפשר לו להשתולל כמו החזיונות שלנו. מילגרם לא היה מקבל אישור לבצע את ניסויו על אנשים שיזכו למכות חשמל אמיתיות עד מוות, והניסוי כפי שבוצע בזמנו לא היה עומד בתקני האתיקה של ימינו. אולם אפשר לחשוב על מקרים מזוויעים יותר שזכו לגושפנקא חברתית, המציאות כידוע עולה על כל דמיון ובטח שעל כל ניסוי מעבדה או שעשועון טלוויזיוני שמנסים לומר עליה משהו.

*פיטר גבריאל כתב את השיר We Do What We're Told / Milgram's 37 על אחד מניסוייו של מילגרם בו 37 אנשים מתוך 40 צייתו להוראות.

צילום מאת: Mathias Pastwa

תגובות

  • כשאני קורא ניתוח מעמיק שכזה

    אני לא יכול שלא להזכר ב"הנרדף" של שוורצנגר

    גורלי, 18-03-2010 11:33

  • מרתק!

    דירי, 18-03-2010 22:11

  • נו ברור.הרי ידוע שצרפתים הם גם אנטישמים.

    חוץ מזה. תחשבו כמה הוראות אנחנו ממלאים בלי לשאול אף שאלה. גם כאשר הם גורמות סבל לאנשים אחרים!!!!!

    פרידמן, 19-03-2010 00:03

  • אני עם דירי

    שיינברגר, 20-03-2010 12:11