מגזין

פוביה אידיאלית

הסרט פובידיליה מנסה לראות את מה שהגלובליזציה מנסה להסתיר מאיתנו. נדב לשם על סרט הביכורים של האחים פז

מאת נדב לשם. 23-03-2010

תגיות: פובידיליה

פוביה אידיאליתצילום: יחסי ציבור

פובידיליה - פוביה פרטית שהופכת לאידיליה. זהו הגרעין סביבו נע סרטם הראשון של האחים יואב ודורון פז על פי ספרו של יזהר הר לב. הסרט מגולל את סיפורו של רגב, חתיך צעיר ונורמטיבי שביום בהיר אחד של גלובליזציה חווה התמוטטות עצבים במקום ציבורי ומאז אותו יום מפחד לצאת מביתו שבחסות הפוביה הפך לממלכתו. אותה ממלכה מספקת לו סקס וירטואלי ללא הפסקה, טלוויזיה מהזן הזול ביותר ואוכל מהמסלול המהיר ביותר. למעשה הסרט כולו חושף בפני הצופים שלוש דמויות בלבד, רגב (עופר שכטר במשחק מעולה), גרמאפס (שלמה בר שביט) ניצול שואה זקן העובד כמתווך דירות שרוצה לפנות את רגב הפובידיל מדירתו, ודניאלה (אפרת בוימולד) שעובדת בחברת "פיפל מיטר" ומתאהבת ברגב.

סרט הביכורים של האחים פז הוא סרט מתוחכם, מעניין, שונה וחדשני מבחינת האמירה החברתית שבו והדרך שבה נעשה, אבל לצערי הוא רחוק מלהיות סרט טוב. האחים פז מתקשים להסתיר את העובדה שזהו סרטם הראשון באורך מלא. הקושי הזה מתבטא בשיגיונות שחווה רגב, בקפיצות לעברם של רגב וגראמפס ובאמצעים הויזואלים לאורך כל הסרט. כל אלו  מוגזמים ולא אמינים, ילדותיים ולעיתים רבות מזכירים סרט אימה של רוג'ר קורמן, מלך הבי מוביז, מאשר סרט ישראלי ריאליסטי עם אמירה חברתית נוקבת.

מצד שני, לאחים פז יש הרבה מה להגיד על כל עניין הגלובליזציה. על תחושת הבדידות שחוצצת בין הנשמה ובין העולם החיצון ועל מה שהאינטרנט ואמריקה עושים לנו גם יחד. חוץ מהעובדה שהצופה נחשף רק לשלוש דמויות לאורך כל הסרט, האחים פז לא מגלים את שמות המקומות בהם מתרחש הסיפור. התחושה הנובעת היא שאם התסריט לא היה בעברית לא היה שום מושג שהסיפור מתרחש בישראל. מרקע הטלוויזיה שמרצד ברקע ללא הפסקה, המזכיר לעיתים את הטלוויזיה ב"פחד ותיעוב של לאס וגאס" של טרי גיליאם, מראה אך ורק תכנים אמריקאים הזויים ובאנגלית כמובן. בשלב מסויים אפילו, תוך כדי צפייה משותפת בתכנים רגב מספר לדניאלה החיננית שאין לו הורים ושביל קוסבי הוא זה שגידל אותו. בעזרת כל האמצעים הללו הבימאים מבקשים לבטל את תחושת השייכות וההזדהות שהצופה רגיל לחוות בעת צפייה בסרט, ובמקום זה לגרום לו לתחושת ניכור וריחוק מסמלים כמו בית ואהבה. מעין קריאה לקהל להתעורר מהחלום העצום שכנראה טוב מדי מכדי להיות אמיתי.      

סרטם של השניים זוקף את פניו המכוערות של העידן הפוסט מודרני אל מול פני החברה, סיפורו של רגב הוא סיפור קיצוני אומנם אך לא תלוש מהמציאות. אהבת העצמי, הסלידה מהזולת, טיפוח הפחד מזוגיות ופחד בפני עצמו הם תכונות שמשחיטות כל חלקה טובה על חצי הכדור המערבי והסרט מספר לנו מה עלול להיגרם למי שהולך אחרי הזרם.

יצאתי מהסרט בתחושות מעורבות, תחושות של סרט בינוני עם מסר גדול, קולנוע ומסרים הלכו יד ביד לאורך ההיסטוריה אבל קולנוע ישראלי והצלחה לא תמיד הסתדרו. אין ספק שהאחים פז ועופר שכטר העניקו לצופה הישראלי מבט שונה, אבל משהו בעשייה הקולנועית התפקשש. בסופו של דבר, יחסית לסרט ראשון באורך מלא נראה כי דרכם של השניים לקדמת אולמות הקולנוע כבר סלולה.  

תגובות